"את כולם ציירתי מחובקים, ועכשיו זה יתממש. רק שיחזרו כולם, בריאים ושלמים ויתחיל התיקון"

"מתן חוזר הביתה! החלום מתגשם": כתב הקומיקסאי והמאייר זאב אנגלמאיר בגלויה היומית שהעלה ביום חמישי, עם היוודע על חתימת ההסכם בין ישראל לחמאס, שיביא לסיום המלחמה ולשחרור כל החטופים. בגלויה שלו, שפורסמה בעמוד הפייסבוק והאינסטגרם שלו, ובה עינב צנגאוקר מחבקת את בנה מתן, כתב אנגלמאיר: "הגלויה היומית. בקרוב החיבוק יתממש... ציירתי את עינב ומתן מתחבקים, כשזה היה לא אפשרי. בקרוב מאוד, אם הכל ייחתם, כמו שהוחלט, החיבוק יתממש".

"זה היום הכי משמח בשנתיים האחרונות, יש הסכם. החטופים חוזרים הביתה", מספר בהתרגשות אנגלמאיר ל-mako. "מי היה מאמין שנקווה שטראמפ יעשה לנו אולטימטום. שמטה המשפחות ימליץ עליו לפרס נובל. בעוד כמה ימים אלון יחזור לפסנתר שלו. נמרוד יחזור לקובייה ההונגרית ולחיבוק עם ויקי. ארבל לאריאל האהוב שלה. מתן לעינב. איתן הורן יפגש עם אחיו, שהיה איתו בשבי. את כולם ציירתי מחובקים, ועכשיו זה יתממש. רק שיחזרו כולם, בריאים ושלמים ויתחיל התיקון".

אנגלמאיר, שמזוהה בציבור הרחב עם דמותה של שושקה, דמות הקומיקס אותה יצר בשנות ה-90, החל לצייר את "הגלויה היומית" ביום הראשון למלחמה, ב-7 באוקטובר 2023. "ציירתי בשחור לבן, על פי הגרניקה של פיקאסו. הזעזוע והכאב היו כל כך גדולים, שלא יכולתי להשתמש בצבעים", הוא מספר.

"בשבועיים הראשונים, ציירתי רק בשחור-לבן, כל יום ציור, בהשראת האירועים הנוראים. ציירתי תמונות בהשראת ידיעות מהחדשות, בהלה בזמן אזעקות, ציורים של חרדה. אחרי שבועיים ציירתי קיבוץ פסטורלי בטושים צבעוניים, את השלווה והרוגע והיופי, ומתחת כתבתי 'משהו נורא עומד לקרות'. ציירתי את הקיבוץ ברגע שלפני האסון. הציור הצבעוני הראשון. יומיים אחר כך ציירתי את מפת התקווה. המציאות הייתה קודרת ושחורה והבנתי שאני רוצה לצייר תקווה ונחמה. מאז עברתי לציורים בצבע".

הגלויות מתפרסמות מדי יום ברשתות החברתיות, ולדברי אנגלמאיר, זה שומר אותו "ערני למה שקורה". "הגלויות הן יומן המלחמה שלי, הן מתעדות ומגיבות באופן מיידי ומשקפות את מה שאני מרגיש, ומה שאנשים כותבים לי. המטרה שלי היא להנכיח את החטופים ואת מה שקרה בכל מקום אפשרי, כדי להזכיר לכולנו שהם עדיין שם. לכן, הגלויות הפכו לפרויקט ענק שגדל עוד ועוד. אני רוצה להנכיח את החטופים ואת מה שקרה בכמה שיותר אמצעים. שלא ישכחו לרגע".

הגלויות מזמן כבר יצאו אל העולם האמיתי – הן הופיעו על 200 תחנות אוטובוסים ברחבי תל אביב, על אלפי מודעות חוצות שנתלו על ידי מתנדבי ברחבי ירושלים, ועל שלטי רחוב בערים נוספות. השבוע, שבו צוינו שנתיים ל-7.10, גלויות פורסמו על מאה ועשרה שלטי חוצות ענקיים בנגב במערבי, בשדרות, בקיבוצים וביישובים. הן הוצגו בעשרות תערוכות רחוב, באינדינגב שהיה לפני כחודש הגלויות היו התפאורה, ובאירועים גדולים נוספים בחבל אשכול, טבעון ועוד. הן גם הודפסו על פוסטים, תיקים, מגנטים, חולצות, לוחות שנה ועוד.

גם בעולם ההצלחה שלהן אדירה - השבוע נפתחה תערוכה של הגלויות היומיות במרכז תרבות בטולוז, צרפת, והן הוצגו בתערוכות ואירועים גם בגרמניה ובאיטליה, בערים שונות בארה"ב, בהונג קונג, בדנמרק, בסרביה, בארגנטינה, באסטוניה, בהולנד ובאוקספורד באנגליה. "עכשיו הן מוצגות בקנדה, ואני מוזמן בקרוב לכמה ארצות נוספות", מספר אנגלמאיר. 

אנגלמאיר מצייר את כל הגלויות בטושים צבעוניים על נייר. "זאת התוכנה שלי. כל יצירה לוקחת זמן, אבל זה בדיוק מה שנותן לגלויות את האופי שלהן. ככה אני מרגיש את הציורים, את המגע של הטושים על הנייר. זה מאפשר לי להתחבר רגשית לנושא ולמסר שאני מנסה להעביר. התוצאה היא ציור עם מראה ילדי או תמים שמעביר מסרים של כאב, תקווה, וזיכרון, באופן בלתי אמצעי".

ציור הגלויה עצמו לוקח, לדבריו, בדרך כלל בין שעתיים לארבע שעות, מדי יום. "יש זמן נוסף ומשמעותי שמושקע בחשיבה, בחיפוש אחר המסר הנכון, באיסוף תמונות ובהכרת הסיפור שאני רוצה לספר באותו יום. זה תהליך יומיומי".

הוא מספר כי הוא לא תמיד יודע מראש מה יצייר, וכי התהליך הוא רגשי ואינטואיטיבי. "אני מקבל הרבה פניות מאנשים, סיפורים אישיים, בקשות לצייר חטופים ספציפיים. אני מחליט מה לצייר על פי מה שנוגע בי, הסיפור שגורם לי להזדהות, לעניין, לפעמים גם לדמעות. אם סיפור מרגש אותי,  או נותן לי זווית חדשה של הסתכלות, זו הגלויה של היום. זו הדרך שלי להפוך את הכאב והתקווה לאמנות נגישה בפורמט של גלויה".

מה הגלויה שהכי נגעה בך?

"כל גלויה שאני מצייר נוגעת בי באופן אישי. רק כשאני מזדהה עם הסיפור, אני יכול לצייר. ולכן לא באמת יכול לבחור ביניהן. מרגש אותי כשמספרים לי שהגלויות נכנסות לחלומות. איילת, אמא של נעמה לוי, סיפרה לי שאחרי שראתה את הציור שלי, של חיבוק שלה ושל נעמה, חלמה שהיא מחבקת את נעמה באותו אופן.

"אחת הפונות כתבה לי שהיא סובלת מסיוטים קשים, על המלחמה והחטופים. היא סיפרה לי שערב אחד, לפני השינה, היא הסתכלה על הגלויות שלי. באותו לילה, הציורים הפכו לסרט בחלום שלה, שבו החטופים שטים בגונדולה חזרה לארץ. היא התעוררה ואמרה שזו הייתה הפעם הראשונה מאז ה-7 באוקטובר שהיא לא התעוררה עם כאב לב. הסיפור שלה נתן לי תחושה שהצלחתי לרקוח 'חלום טוב' עבור מישהי שאיבדה את היכולת לחלום חלומות שהם לא סיוטים נוראים. בהשראת הציור. היא חלמה על שיבה פסטורלית ורגועה על גונדולה. זה העציב ושימח אותי בו זמנית".

מהן הגלויות שהפכו לוויראליות ביותר?

"אלה שמצליחות לזקק רגש קולקטיבי או שמתמקדות בדמות שהפכה לסמל של התקופה. גם גלויות שמציעות חמלה ותקווה בימים קשים מקבלות הרבה תגובות ושיתופים. בשבוע שנודע ששירי, אריאל וכפיר נרצחו בשבי, ציירתי אותם יושבים על קשת בשמיים. גלויה שקיבלה יותר משני מיליון צפיות. הגלויה הראתה אותם שלווים בשמיים כחולים והציעה נחמה. וזה מה שהיינו צריכים בשבוע ההוא".

בחודשים הראשונים של המלחמה אנגלמאיר היה עסוק ביצירה של הגלויה ולא הגיע להפגנות למען שחרור החטופים. "אחרי כמה חודשים, הבנתי שאני רוצה להנכיח את החטופים כמה שיותר", הוא מספר. "הדפסתי את ציורי החטופים, כל אחד בגודל מטר על מטר, וכבר בהפגנה הראשונה זה הוכיח את עצמו. הצילומים שלנו נושאים את השלטים הופיעו בעמודי חדשות מרכזיים בארץ ובעולם. מאז אנחנו שם. חבורת נושאי השלטים. בגשר בגין ולפעמים בבלפור ירושלים. ציורי החטופים מופיעים בהפגנות בחול למען החטופים בעולם. בשבוע שעבר בהפגנות של unxaptable למען החטופים בבית הלבן, בניו יורק ובטורונטו".

אנגלמאיר עובד באופן שוטף עם מטה החטופים, וגלויות שלו נשלחו על ידי המטה כברכות לחג, ובכניסה למטה מוצגות גלויות של חטופים שצייר. בנוסף, הוא הוזמן על ידם להרצאות ומפגשים.

אנגלמאיר מספר כי הוא מקבל תגובות רבות על הגלויות. "התגובות הן בעצם סוג של גלויה שנשלחת אליי עם מסר. הן מעודדות אותי ליצור, ולפעמים מראות לי זוויות אחרות של הסתכלות על היצירה שלי. תגובות ענייניות שיש בהן ביקורת, מעניינות אותי. הן חיוביות מבחינתי כי היצירה הצליחה לעורר שיח ומעורבות. תגובות פוגעניות, כאלה שיש בהן הסתה בוטה או ניסיון לפגיעה, במיוחד כאלה שהן אנונימיות, אני מוחק".

מאז ה-7.10 אנגלמאיר לא יצא לרחובות ולהפגנות עם דמותה של שושקה, כפי שהיה נוהג לעשות כשהיה פעיל בהפגנות נגד המהפכה המשפטית בשנת 2023. "היא מקופלת בארון, רוצה לצאת, אבל היא מדי נוכחת ואנרגטית ובולטת. ולהפגנות למען החטופים אני רוצה שהם ייראו", הוא מסביר.