נמל התעופה גטוויק בלונדון נסגר באחרונה לפעילות למשך יממה, בעקבות רחפן שנראה טס באזור שדה התעופה ללא היתר. סיפורים מסוג זה מגיעים אמנם לכותרות אחת לכמה זמן ועושים קצת רעש, אבל לא הביאו עדיין להתייחסות רצינית לתחום הפרוץ של הפעלת רחפנים על ידי חובבנים. זאת, בזמן שמספר האנשים הפרטיים המחזיק ברחפנים הולך וגדל, ולא מעט מהם הם ילדים קטנים ובני נוער שמקבלים את הרחפן כמתנת יום הולדת, על תקן צעצוע ממונע.
בישראל מופעלים כיום כ-20 אלף רחפנים לצורכי מסחר ופנאי. הם משמשים לצילום אירועים, לשימושים חקלאיים או כתחביב. ואולם למרות התרחבות התופעה והסיכונים העולים ממנה לביטחון הציבור ולשמירה על פרטיותו, מדינת ישראל לא הסדירה את השימוש בהם וגם לא אוכפת את התקנות המיושנות שחלות עליהם משנת 1981, כשאיש לא חזה עדיין את קיומם של רחפנים.
"לצד התועלות הצומחות מהשימוש ברחפנים, גדל הסיכון לשימוש בהם לרעהבהיבטים הביטחוניים, הפליליים והבטיחותיים, עד כדי פגיעה בחיי אדם ובביטחון המדינה" - כתב מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, בדו"ח ביקורת שפירסם בנובמבר 2017. מהדו"ח עולה כי תחום הרחפנים בישראל פרוץ ואינו מוסדר כמתבקש.
לפי המבקר יש פער בין החוק הקיים כיום, שמסדיר את השימוש ברחפנים, לבין היכולת של מדינת ישראל להתמודד עם הסכנות השונות שעולות עם התרחבות השימוש בהם. המבקר מזהיר כי העלייה בשימוש ברחפנים מהווה איום בטיחותי על המרחב האווירי, בהיעדר פיקוח על מפעילים. בנוסף, קיימת סכנה שגורמי טרור וגורמים פליליים יתחילו להשתמש ברחפנים למטרות שליליות.
ההערכות בענף הן שהסכנות הגדולות עשויות להגיע מהנחתת סחורות בחצרות בתי סוהר, או שליחת חומרי נפץ על ידי גורמים עוינים. ואם זה לא מספיק, מבקר המדינה מצא גם ליקויים ביכולת של הרשויות בישראל לבצע אכיפה יעילה של שימוש לא ראוי או לא חוקי ברחפנים, ולטענתו הקנס על שימוש כזה אינו מרתיע איש.
יותר משנה חלפה מאז אותו הדו"ח, ובזמן שהתחום החובבני של הטסת רחפנים ממשיך לצמוח, אין כל שינוי מהותי בכל הקשור לרגולציית הרחפנים.
נושא הסדרת פעילות הרחפנים בישראל נופל כיום תחת תקנה 180 ז׳ מתקנות הטיס מ-1981 - אף שבאותה השנה שבה פורסמו אפשר היה רק לחלום על רחפנים. התקנה הזאת מתייחסת לטיסנים נהוגי רדיו, אותם צעצועים שהיו להיט בשנות ה-80 - וכעת כל ענף הרחפנים הפרטיים מסתמך עליה.
בין השאר נכתב בתקנה כי אין להטיס את הטיסן במרחק של פחות מ-150 מטר מבסיס ענן או בגובה העולה על 50 מטר מעל פני הקרקע. בנוסף, אסור להטיס טיסן "במרחק של פחות מ-250 מטר משכונת מגורים, בניין ציבורי כגון בית ספר, בית חולים, קולנוע וכיוצא באלה, או מקום של התקהלות בני אדם". ואולם אכיפה של תקנה זו כמעט שאינה מתקיימת.
ההבנה כי מדובר בתחום מתפתח שיש להסדירו הביאה לכך שבמארס 2018 החליט יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, ח"כ אורי מקלב, להקים את ועדת המשנה לבחינה ואסדרה של פעילות רחפנים וכטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים) שבראשה עומד ח"כ חיים ילין. אבל הוועדה התכנסה רק פעמיים - במארס וביולי.
בדיון הראשון אמר עו"ד ישי פדהצור מהלשכה המשפטית ברשות התעופה האזרחית (רת"א), כי תיקון לחוק יוגש בתוך חצי שנה, על מנת להתמודד מול כל האתגרים שעלו גם בדו"ח המבקר וגם בדיונים בכנסת. אולם הוועדה לא התכנסה בחצי השנה האחרונה. עוד עלה בדיון כי המשטרה עדיין לא גיבשה בעצמה דרכי פעולה להתמודדות עם רחפנים.
מודעות נמוכה לחוק
לאדם פרטי הרוכש כיום רחפן לשימוש עצמי בישראל אין כמעט אפשרות לנחש כי תקנה שקשורה לתקנות הטיס היא החוק שאליו הוא אמור להתייחס ועל פיו לפעול. גם האפשרות לאתר את התקנה ואת תוכנה כמעט לא קיים, ורק מי שיבקש לחקור את התחום בצורה מחמירה ייתקל באותן הוראות ישנות.
נועם מילשטיין, המפקח הראשי על כלי טיס בלתי מאוישים ברת"א, מכנה את הרחפנים: "האופניים החשמליים של השמים". הוא מודע לכך שלתחביב המיוחד יש לא מעט סכנות, ולכן עובד כבר יותר משנה על כתיבת החוק החדש שרת"א מנסה לקדם לקראת שמים ומרחבים משותפים בטוחים יותר, בכל הנוגע לרחפנים.
"רחפן הוא רב להב, טיסן, כטב"ם - הבעיה היא שכל הגדרה נכונה", אומר מילשטיין. "אותו מוצר מוכר של פנטום 4, הופך לכלי טיס לשימוש מסחרי כשמטיסים אותו חיילים, כשמי שמטיסה אותו היא אמזון וכשנעשה בו שימוש חקלאי. הוא נופל תחת חוק הטיס, ולא רלוונטי לאותה תקנה 180 ז׳ של המדינה מ-1981, אז לא היו רחפנים בעולם. טיסנים היו אז תחביב של קליקה סגורה, עם מסלול מיוחד, והיה צורך לעבור הכשרה כי אחרת המכשיר הזה היה מתרסק".
מילשטיין טוען כי למרות חוסר הבהירות שנדמה שיש בתחום, כאשר אנשים פרטיים רוכשים רחפן הם מחויבים לקבל בעת הקנייה דף הסבר, שאמור להיות מצורף לקופסת המוצר, ובו כתובים כללים לשימוש ברחפנים, המבוססים על התקנה. עם זאת, הוא מודה כי אין באמת פיקוח על חלוקת דף ההסברים וכי ברת"א לא יודעים אם ההוראות אכן מצורפות לכל קופסת רחפן חדשה שנמכרת בישראל.
עוד ב-TheMarker
"אמא שלי לא הבינה למה אני רוצה להתחרות בגוגל": הישראלי שהקים חברה של 5 מיליארד דולר
חברת הסייבר המסתורית שמשלמת להאקרים שלה 80 אלף שקל בחודש
למרות זאת, הוא סבור כי המודעות של מפעילי רחפנים חובבים עולה וכי הם חשופים לכך שיש הוראות ברורות בתחום. "היה לנו קמפיין רדיופוני מוצלח, אבל זה לא מספיק וצריכה להיות יותר מודעות לחוק", הוא אומר. "יש חוק בנושא ואין ואקום חקיקתי, מאז שרת"א לקחה את החוק והפכה אותו לפלייר של עשה ואל תעשה. כל עוד עומדים בכללים, רק הרחפן יכול להיפגע".
הקמפיין הרדיופוני עליו מדבר מילשטיין היה אמנם קליט, והיו אולי כמה אנשים שהסתובבו בישראל בזמן ששודר וזימזמו לעצמם את הג'ינגל. אך רמת החשיפה לקמפיין היתה נמוכה, והוא לא הגיע לשלטי חוצות, לטלוויזיה או לאתרי האינטרנט - כנראה מכיוון שהוקצה לו תקציב נמוך. כעת, הוראות השימוש אליהן הפנה הקמפיין כבר אינן בעמוד הראשי באתר רת"א, וכדי למצוא אותן יש לעשות חיפוש בכמה עמודים באתר ארכאי ומיושן.
הביקוש ממריא
לפי הערכות בענף הרחפנים, שוק המכירה והתיקונים של רחפנים מגלגל מאות אלפי שקלים בשנה, כאשר המחיר הממוצע לרחפן לפי זאפ השוואת מחירים היה ב-2017 כ-4,443 שקל - והשנה עלה ב-13% ל-5,033 שקל. 60% מהרחפנים הנמכרים בשוק הישראלי הם בעלות של כ-500 שקל, 20% בעלות של 1,000 שקל ועוד כ-30% מהרחפנים נמכרים בטווח של 10,000-3,000 שקל.
עוד אומרים בזאפ כי הביקוש לרחפנים גדל ב-20% בשנה האחרונה, כאשר הקפיצה המשמעותית נרשמה בין מארס לאפריל, אז נחגג חג הפסח, עם קפיצה של 90% בביקוש. כפי הנראה, רבים רכשו רחפנים כמתנת חג, אולי לילדים.
לאדם פרטי הרוכש כיום רחפן לשימוש עצמי בישראל אין כמעט אפשרות לנחש כי תקנה שקשורה לתקנות הטיס, היא החוק שעל פיו הוא אמור לפעול
בכיר באחת הרשתות המוכרות רחפנים מספר כי בכל הנוגע לשימושים משפחתיים אין כמעט שום מודעות בתחום, מעבר לעירנות של חלק מההורים. "אנחנו משתדלים להזכיר שמדובר במוצר חדשני, הדורש אחריות אישית מירבית, ויש הורים שמתייחסים לכך ברצינות ושואלים שאלות, וכנראה גם לוקחים אחריות בהמשך על מה שקורה אצלם בבית. אבל בלא מעט מקרים אנחנו נתקלים בהורים שרק מעוניינים לרצות את הילדים, לסיים את הקנייה ולצאת מהחנות. אין לנו באמת אפשרות לדעת איך ואיפה הילדים ישתמשו אחר כך ברחפן, ואם מישהו יפקח עליהם ויוודא שהם יודעים להשתמש בו".
מילשטיין מודע לבעיות אלה ומודה כי ברמה הביטחונית והבטיחותית יש לא מעט סכנות. "רק השנה היו 40-30 דיווחים מטייסים שהודיעו כי הכטב"ם נמצא במרחק 100-75 מטר מהם בעת המראה או נחיתה. במצב כזה אין שום סיכוי לזהות מי מפעיל אותו". לדבריו, אירועים כאלה מתחלקים לשני סוגים: אנשים שמטיסים רחפנים ללא כל מודעות וכוונת זדון, וכאלה המבקשים לקבל פרסום מהצלחתם לשבש את המרחב האווירי.
מעבר לשיבושים וההפחדות, הסכנות בשטח ממשיות ועשויות להוביל לאירועים רבי נפגעים. "עושים ניסויים בכל העולם ורואים כיצד מפגש בין מטוס לרחפן יכול להוביל לפגיעה משמעותית במטוס. זה נס שעד היום מטוס לא נפל בעקבות רחפן. יחד עם זאת, רגולציה מכוונת לאנשים נורמטיביים שומרי חוק. היא לא יכולה לטפל בתחום הביטחוני, עבור כך יש גורמים צבאיים ומשטרתיים, בזמן שהרגולציה צריכה לטפל בתחום הבטיחותי", אומר מילשטיין.
עמרי בישור, מנכ"ל Agridrones המפעילה רחפן ריסוס חקלאי אוטונומי, בעל קיבולת של 15 ליטר במשקל 30 ק"ג, מכיר מקרוב את ההבדלים המהותיים בין מי שמעוניין להטיס רחפן בצורה חובבנית לבין שימוש מסחרי. "כדי להכניס רחפן מסחרי לישראל נדרש היתר יבוא של רת"א ומשרד התקשורת, וזה יכול להתקבל רק אחרי הצהרת כוונות והבאת מסמכים. לאחר קבלת הרחפן צריך לייצר ניירת, הכוללת מדריך בטיחות, מדריך תחזוקה ותוכנית ניסוי, שתאפשר להוכיח את פעילותו התקינה של כלי הטיס.
לאחר שמתבצע רישום של כלי הטיס, מקבלים היתר ניסוי. בדרך כלל, ההיתר מוגבל לאזורים מסוימים ולתקופה מסוימת ובהינתן הוראות בטיחות מסוימות. יום ניסוי כזה עלה לנו 5,000-4,000 שקל, כאשר עשינו כ-60 ימים כאלה והשתמשנו בשני מטיסים ובטכנאי טיסה. היתר כזה עלה בסביבות 300 אלף שקל".
בישור אומר כי מאחר שיש פער גדול בין השימוש ברחפן כתחביב לשימוש מסחרי, יש נטייה לעבריינות בתחום זה. "הטכנולוגיה מקדימה את הרגולציה, ובזמן שבהיבט המסחרי צריכים להיות יותר גמישים - בפן החובבני צריכים להיות יותר נוקשים. כיום קשה לרסק את הרחפנים, אבל הסכנה שבהם בכל זאת עצומה למי שאינו יודע להשתמש בהם. ברחפן קיימים 8-4 להבים שמסתובבים ויכולים להיתפס בשיער, לפגוע, לקטוע אצבעות. עיקר התלונות ששומעים מהתחום הזה הן סכנות מפציעה, אבל יש גם את אלמנט הבהלה - למשל בעת נהיגה בכביש והיתקלות עם רחפן, מה שיכול לגרום גם לתגובת שרשרת. עוד בעיות שיכולות לצוץ הן מרחפנים שניתן להטיס לגובה רב, ולהחזיק גם 25 דקות באוויר במרחק של עד 5 ק"מ מהמפעיל. כיום אין חובת רישום לרחפנים חובבנים, מה שיכול להוביל לאירוע שבו לא ניתן יהיה בכלל לדעת מי הפעיל את הרחפן".
כדי למזער את הנזקים האפשריים, מילשטיין מעוניין להתמקד בשינוי הרגולציה בעיקר מול מפעילים מסחריים קטנים, כמו צלמי חתונות, במטרה שיעבדו לפי חוק. זאת, בנוסף לטיפול בשימוש החובבני בקרב הציבור הרחב, תוך שהוא מודע לכך שיותר ויותר ילדים מצטרפים לתחום ללא ידע אמיתי לגבי הסכנות הצפויות.
"נכון להיום יש נטל רגולטורי שלא מתאים לצורכי השוק המסחרי. האוכלוסייה השתנתה, כך גם העלויות של הרחפנים והשימוש הגובר בהם. אנחנו מעריכים שיש כ-20 אלף רחפנים בתחומי הספורט והפנאי בישראל שמהם 378 מסחריים שסיימו תהליך ארוך לרישום", הוא אומר.
מילשטיין מוסיף כי המטרה היא להנגיש את התחום לכל מי שירצה, לצד הגברת אכיפה, ולכן ברת"א עובדים בשיתוף פעולה עם המשטרה. למרות זאת, ברוב המקרים למשטרה אין באמת את היכולת להתגבר או לתפוס עבריינים בתחום. הוא מודה שרוב הפניות שהיו בנושא למשטרה נסגרו עקב חוסר עניין לציבור. "אנחנו עובדים על תהליך הפללה לתקנה 180 ז׳. יש רצון להשית קנס ולהפוך אותה לעבירה מינהלית. הנושא עבר את משרד המשפטים ומחכה כעת לאישור ועדת הספורט של הכנסת. אנחנו לא מחפשים להכניס ילד שמשתמש ברחפן לכלא, אבל כן מכוונים לקנסות של 5,000 שקל כדי להסדיר את הנושא".
מפעילי רחפנים יידרשו להירשם
אף שהתחום פרוץ, ישראל לא חריגה בעניין. לפי מילשטיין, המדינה היחידה שהובילה חקיקה גורפת בתחום היתה ארה"ב - ב-2016. "הרעיון הוא להשתמש ברחפנים לצרכים כמו ריסוס, משלוחי פיצות, ניקוי קווי מתח. אין כמעט ענף שלא ישתמש ברחפנים. כמו הרכבים האוטונומיים, גם התעופה תהיה ללא טייס ולכן אנחנו מסדירים זאת כעת".
כחלק מהחוק החדש שמנסים לקדם ברת"א, הסדרת התחום החובבני תכלול אתר ייעודי, שבו יידרשו מפעילי רחפנים להירשם ולרשום את הרחפן שבבעלותם. "החובה לרישום תהיה על המפעיל", הוא אומר. "אגרת הרישום תהיה בסך 30 שקל, ותכלול גם בחינת ידע ממוחשבת".
המערכת הממוחשבת לצורך רישום מפעילי רחפנים חובבנים תכלול חובה לרישום המטיס, רישום הטייסן על פי יעודו, בחינה ממוחשבת למטיסי טיסן בלבד (חובבני), עדכונים שוטפים למפעילים, תקשורת עם נציגי הרשות וקישור לדיווח על אירועי בטיחות.
לדברי מילשטיין, ההנחה היא כי רוב האוכלוסייה אינה רוצה להיות עבריינית ולכן הוא לא צופה בעיה בעת הרישום הוולונטרי - הנחה שאין לדעת מה יהיו תוצאותיה במידה שהתחום ימשיך לצמוח ואפשרויות האכיפה לא באמת ימומשו.
בתחום המסחרי, לעומת זאת, מתוכננת הסדרה שתקל על חברות מסחריות המעוניינות להפעיל רחפנים, וגם על מפעילים מסחריים כמו צלמי חתונות - כך שבמקום לשלם כ-14 אלף שקל עבור רישיון, המחיר יצטמצם בכמה אלפי שקלים עקב הורדת דרישות.
"בעוד כשבועיים החוק החדש ייצא להערות הציבור, לאחר שנה של תהליך כתיבה, ולציבור יהיו 60-45 יום להגיב. אנחנו צופים מאות תגובות. זה גם עשוי 'להרוס' ביזנס של מפעילים מסחריים שעוסקים היום בעיסוק משני של כתיבת הספרות עבור מצטרפים חדשים. ההערכה היא שתוך שלושה-ארבעה חודשים החוק יהיה מוכן לאישור ועדת הכלכלה, שהיא אחראית על התחום, ומשם יעבור למשרד המשפטים והכנסת".
כעת, עם הקדמת הבחירות, יש להניח שכל קידום הנושא וחקיקת החוק יתעכבו, בזמן שעשרות אלפי רחפנים טסים בשמי ישראל - ועל פי כל הדעות סכנות בטיחותיות הן רק עניין של זמן.
גם הרשות להגנת הפרטיות מנסה להסדיר את התחום
בשנים הקרובות יהפוך המרחב האווירי בישראל לצפוף יותר - ככל שהרחפנים הפרטיים והמסחריים ייעשו מוצר נגיש יותר. למרחב הזה ייכנסו גם טכנולוגיות משוכללות יותר, כמו מצלמות ברזולוציית 4K בעלות יכולות לזיהוי פנים ומערכות ניווט, קליטה ושידור. שילובן של מערכות אלה ברחפנים קטנים, והימצאותן במרחק רב מהקרקע - הופכות אותם לכלי ריגול פוטנציאליים. היכולת לתעד אנשים בכל רגע ומכל מקום, ולשדר את המידע עליהם, מהווה סכנה לתנועה החופשית של הציבור, שלא יודע על ידי מי הופעל הרחפן ואיזה שימוש נעשה עם התיעוד.
בשנים האחרונות נרשמה עלייה משמעותית במספר הדיווחים על אירועים שבהם אנשים ראו מרחוק רחפן משוטט מעליהם - אולם לא ניתן היה להתחקות אחרי המפעיל. מרבית הרחפנים כיום בארץ ובעולם הם אמנם לשימוש פרטי, אך מדובר בתעשיית ענק בהתהוות ותנועת הרחפנים צפויה להתגבר עם כניסתם לשימוש נרחב על ידי ארגונים ממשלתיים וציבוריים, וגם חברות עסקיות. המרחב האווירי יתמלא בעוד אלפי מצלמות שמשדרות מידע בזמן אמת, לצדן של מצלמות בקרה ואבטחה שכבר פועלות.
כך למשל, לא מעט חברות בארה"ב התנסו כבר במשלוחים באמצעות רחפנים, בהן אמזון ודומינוס פיצה. אוסטרליה, שווייץ, גרמניה וסינגפור כבר מבצעות באמצעות רחפנים משלוחי דואר. בניו יורק רכשה המשטרה המקומית ביוני 14 רחפנים בעלי טכנולוגיות משוכללות שמעוררות ביקורת, שכן ניתן לבצע באמצעותם מעקב אחר אזרחים בכל רגע.
לפני כשבוע הציגה הרשות להגנת הפרטיות טיוטת הנחיות, במטרה להסדיר את השימוש ברחפנים בהיבטים של שמירה על פרטיות. המסמך מפרט אילו סנקציות יופעלו נגד מי שיאסוף מידע באמצעות רחפנים, וכיצד צריך מפעיל הרחפן לנהוג בעת השימוש עצמו. הטיוטה פורסמה באתר הרשות, והיא פתוחה להערות הציבור עד לתחילת פברואר.
ההנחיות החדשות חלות בשלב זה על מפעילים מסחריים, שמפעילים רחפנים עם רישיון לצילום אירועי ספורט, חתונות, בנייה ועוד - אולם המטרה היא שההוראות יחלחלו גם אל המפעילים הפרטיים.
בעת כתיבת ההנחיות פעלה הרשות מול ועדת המשנה לבחינה ואסדרה של פעילות רחפנים וכטב"מים, שדנה בתיקון חוק הטיס הקיים, כדי להדק את כל ההיבטים סביב השימוש ברחפנים, שהשמירה על פרטיות הציבור היא חלק מהם.
השנה פירסמה הרשות גם תקנות הגנת פרטיות שמעבירות אחריות רבה לאבטחת המידע האישי שנאגר על ידי גופים שונים - מסחריים או ממשלתיים. על שולחן הדיונים נמצא גם תיקון 13 לתקנות הגנת הפרטיות שמבקשות להעניק סמכויות רחבות יותר לראש הרשות, שלטענת מומחים הכרחי ביותר לחיזוק המאבק על שמירת פרטיות האזרחים.
בטיוטת ההנחיות מבקשת הרשות מהמשתמשים בשלב ראשון לשקול אם יש צורך מהותי להפעיל רחפן ואם יש חלופות לשימוש בו, ואם נבחרה האפשרות להפעילו - אז לצמצם באופן משמעותי את איסוף המידע על אנשים פרטיים. ההנחיות קוראות למפעילים לנהוג בשקיפות, ליידע את הציבור כי מופעל מעליהם רחפן ולאבטח מידע שנאגר על ידו.
רת"א: "הגוף האחראי הוא משטרת ישראל"
מרת"א נמסר בתגובה: "תחום הפעלת כטב"ם מוסדר באמצעות תקנות ההפעלה ובפרט תקנה 180 ז'. בהתאם להחלטת הקבינט, הגוף במדינת ישראל האחראי על שמירת ביטחון הציבור, בכל הקשור לכטב"מים, הוא משטרת ישראל.
לגבי עדכון הציבור, נמסר מרת"א כי "הקמפיין שבוצע נועד ליידע ציבור ממוקד של מטיסי כטב"ם והוריהם. על פי הנתונים, ניתן לראות בבירור שמדובר בקמפיין מוצלח. כמובן, שככל שיהיו התפתחויות באסדרת התחום, הרלוונטיות לציבור, רת"א תפעל ליידוע בכל האמצעים הרלוונטיים. אתר רת"א הינו אתר שמשמש ציבור רחב של בעלי עניין בתחום התעופה (מעבר למפעילי הכטב"ם) ולכן, מעת לעת אנו משנים את העמוד הראשי ואת ההודעות בו, בהתאם לצורך.
ממשטרת ישראל לא נמסרה תגובה.