"אשמח שתעקבו אחרי הגיבור שלי. עד היום הוא סירב לאכול במשך ארבעה ימים, והיום הוא מסכים קצת, מתאושש ומחייך כי נוספים לו עוד ועוד עוקבים באינסטגרם. אני בטוחה שהתמיכה עוזרת, תודה", כך כתבה אולי מור מתל אביב בסטטוס בפייסבוק שלה, לאחר שבנה, ארי שטרית, התאשפז שוב בבית החולים.
באפריל 2020 ארי חלה לראשונה בלוקמיה, סרטן הדם, כאשר היה בן 12. במאי 2021 הוא חלה בפעם השנייה ואושפז למשך שנה שלמה. במאי 2022, לפני שלושה חודשים, הוא יצא מאשפוז של שנה ברציפות, שבמהלכו עבר השתלת מח עצם וכעת הוא מחלים מההשתלה. אתמול, יום רביעי, הוא השתחרר שוב מבית החולים לאחר כמה ימי אשפוז כי לא הרגיש טוב. כל זה כשהוא בן 14 בסך הכול.
עמוד האינסטגרם של ארי נקרא ari_vs_mr.krabs (ארי נגד מר קראב, סרטן, פרפרזה על הדמות מסדרת "בוב ספוג"). בביו שלו הוא כותב: "היי, אני ארי בן 14. באפריל 2020 גילו אצלי מחלת סרטן דם. פתחתי את העמוד כדי לספר לכם איך אני עובר אותה. מוזמנים לעקוב אחריי".
נכון לכתיבת שורות אלו, לאחר קריאתה של אמו ברשתות החברתיות לעקוב אחריו, לעמוד יש יותר מ-20 אלף עוקבים. כל פוסט כולל תמונה של ארי, רבות מהן מבית החולים, ולצדן הוא כותב בגילוי לב על מה שעובר עליו. הפוסט הראשון הוא מ-26 באפריל 2020, קצת לאחר גילוי המחלה.
בפוסט האחרון שכתב ארי, לפני חמישה ימים, הוא מעדכן מבית החולים שהוא מאושפז בטיפול נמרץ. "אני די עצוב בגלל שאני מאושפז וממש ממש רציתי לטייל, אבל בכל מקרה הרגליים שלי כואבות ואני לא באמת יכול ללכת הרבה וגם אני בקושי מצליח לאכול. אבל אני כן יכול לשחות (ובגלל זה כלכך רציתי להיות בחופשה באילת). אני מתגעגע לימים שהייתי בריא ואני ואמא שלי היינו יושבים בבתי קפה. אני מתגעגע ללבשל ולבלות עם חברים.
אני מתגעגע לאחיות שלי ולארוחת שישי בבית ושכולנו היינו יושבים יחד בשולחן ואוכלים עגבניות של שישי (עגבניות עם תבלינים בתנור). אני רק רוצה לחזור הביתה ולהרגיש טוב. לצלול ולשחות והכי הייתי רוצה עכשיו ללכת לפיינטבול עם חברים".
"ארי התאשפז לפני כמה ימים עם זיהום בדם, והיה עצוב כי רצה מאוד לצאת לחופשה. כל דבר קטן שקורה לו, אפילו שפעת, זה לא כמו אדם בריא, זה מערער אותו ואת כל המערכת", מספרת אמו, אולי. "אנחנו במלחמה יומיומית לעלות את הרכיבים של הדם שלו. מכיוון שמוח העצם של ארי חלש, ברגע שיש לו מחלה פשוטה, מוח העצם נחלש עוד יותר, ואנחנו חוזרים לבית החולים. זה קשה מנטלית, כי הוא חשב שהוא מתקדם אבל חזרנו אחורה. הוא היה מאוד עצוב, זה קשה לשמח ילד במצב כזה. מבחינה חומרית יש לו הכול, לא חסר תודה לאל שום דבר, אבל הדרך לתת לו חיזוקים היא דרך האינסטגרם".
לדבריה, הדרך היחידה של ארי לתקשר עם העולם היא רק דרך הרשת, כי יש לו מערכת חיסונית מאוד חלשה. "גם כשהיינו בבית ולא בבית חולים, אנחנו שומרים עליו. הוא לא כל כך יכול לפגוש חברים. בגלל זה פתחתי לו את האינסטגרם מתוך מטרה וראייה שלי להנגיש לו את העולם, אבל לא ידעתי שזה כל כך יעבוד", מספרת אולי.
לארי יש למעלה מעשרים אלף עוקבים. הוא נהיה משפיען?
"אנחנו לא עושים את זה ממטרות כספיות או פרסומיות, ולכן לדעתי הוא לא משפיען, אבל הוא בהחלט משפיע על ילדים אחרים. בסרטונים שלו הוא מדבר רק על עצמו. היה לו רק פוסט אחד שהוא ביקש ופנה לאנשים כדי לתרום לעמותה שעוזרת לילדים חולים, אבל הוא לא מפרסם דברים. כל הזמן כותבים לו שהוא מרגש ומשפיע על אחרים. אני מקבלת פידבקים גם מהורים לילדים אחרים שמתמודדים עם המחלה, זה עוזר להם והם מראים לילדים שלהם. במובן הזה הוא נותן השראה".
מה שלומו עכשיו?
"כרגע אין לו תאים של מחלה, אבל הוא עדיין לא מצליח לייצר לבד תאים של הדם שהוא צריך. אנחנו מגיעים לבית חולים שלוש פעמים בשבוע לביקורת. זה היברידי קצת. הוא לא לגמרי בבית, אבל לא לגמרי מאושפז. אתמול הוא שוחרר מבית החולים".
לפי דבריו אמו, כמות העוקבים משפיעה על ארי מאוד. כאשר ירדו לו מספר העוקבים למשל הוא היה עצוב, ולהפך, כאשר הם חזרו, הוא חזר לאכול ושמח. "על בני הנוער היום זה מאוד משפיע, חשוב לו שהרבה כותבים לו ושיש לו הרבה עוקבים. כבר היו לו 16,000 עוקבים, ואז ירדו לו 4,000 עוקבים, הוא היה עצוב מזה ושאל אותי, 'אמא אני כבר לא מעניין אותם? למה מפסיקים לעקוב אחריי?'
הבנתי אחר כך שאולי עקבו אחריו בוטים, ואולי אנשים גם הסירו לבד. כתבתי פוסט וזה גרם לכך שעכשיו יש לו כבר 20,000 עוקבים. הוא היה ממש שמח. הוא היה מאושפז, לא אכל שום דבר, היה מאוד עצוב וכבר רצו לחבר אותו להזנה דרך הווריד. כשהוא ראה שעולים לו העוקבים, השתפר לו מצב הרוח, ולמחרת הוא כן התחיל לאכול, והוא לא היה צריך, בסופו של דבר, הזנה דרך הווריד. האינסטגרם נותן לו כוח".
לסיום, ארי מבקש להודות לעוקבים שלו. "אני רוצה להודות לכל העוקבים והעוקבות שלי באינסטגרם על כל התמיכה ולכל המתנדבים והמתנדבות בבית חולים ובעמותות שמפנקים אותי כל הזמן. אני עובר תקופה מאוד קשה, אבל גם לומד הרבה דברים על החיים. אני מקווה שבקרוב אני אחלים לגמרי ואוכל להגשים את החלומות שלי - לטייל עם המשפחה בחו"ל, לגלוש ולצלול. לפני הצבא אני מקווה להתנדב במד"א ובמחלקה אונקולוגית של ילדים ולעזור לילדים שאני מבין מה עובר עליהם. הכי הייתי רוצה לדאוג שהילדים במחלקות האונקולוגיות יקבלו אוכל יותר טעים".