מאינטרנט לרצח: הסיפור מאחורי הטענה שהחשוד ברצח קירק משתייך לימין הקיצוני

כשמגיעים לפינות הנידחות ביותר של האינטרנט, מגיעים למיני-קהילות נישתיות וקיצוניות ביותר. אך בשנים האחרונות, מתגבשת תנועה שמפחידה אפילו את הימין האמריקאי. תנועה אנטישמית וגזענית המאמינה בעליונות לבנה ולהט"בופוביה, שכבר הפכה לזרם שלא רק מאיים על הנייר, אלא גם מבצע במציאות.

הם קוראים לעצמם Groypers, צבא של צעירים, ברובם גברים לבנים, שמקדמים עליונות לבנה, מיזוגניה ואנטישמיות, ומצליחים לחדור למיינסטרים הפוליטי סביב דמותו הכריזמטית והמסוכנת של ניק פואנטס. חודרים עד כדי כך למיינסטרים הפוליטי, שתיאוריה חדשה ומשכנעת מציגה כי יתכן והרוצח של פעיל הימין האמריקאי צ'ארלי קירק ז"ל, הוא "גרויפר" בעצמו.

כדי להבין מה זה "גרויפר", צריך לחזור אחורה לשנת 2005, לשנה שבה החל להיות ויראלי המם של Pepe The Frog (פפה הצפרדע). נשמע מופרך, אבל פה הכל התחיל.

השם 'גרויפרים' נוצר סביב שנת 2017 ככינוי ל"צבא הממים" שנוצר סביב פפה הצפרדע. את פפה הצפרדע כנראה ראיתם מתישהו, מדובר באיור הלקוח מקומיקס משנת 2005 בשם "Boy's Club" והפך למם אינטרנטי ויראלי בקהילות פורומים ורשתות חברתיות.

אך במהלך השנים אומץ והפך לסמל של הימין הקיצוני, לאחר ששומש לעיתים תכופות בקהילות פורומים כמו 4chan, בעיקר בקהילות גזעניות בימין הקיצוני. הוא אומץ עד כדי כך שהפך להיות מוכר כסמל שנאה ע"י "הליגה נגד השמצה". זאת לא הפעם הראשונה (וגם לא האחרונה) שמם אינטרנטי הופך להיות סמליל של זרם פוליטי, כבר לפני כמה חודשים סיקרנו את הדרך שבה ניקי מינאז' הפכה בעל כורחה להיות סמל המנהיג תנועת לאום אינטרנטית.

את מה הם שונאים? את כל מה שהוא לא גבר לבן

לא נעים לומר זאת, אבל אחד מהמאפיינים המשותפים שגרם לכל אותם הגברים להצטרף לקהילת ה'גרויפרים' היא, ובכן, שהם בתולים (או לכל הפחות לא הולך להם עם נשים). במקרה של רבים מהם, מדובר בנערים שנדחקו מהחברה שבה הם חיים ולכן פיתחו כעס רב כלפי נשים ואוכלוסיות מוחלשות, בטענה ש"הם אלו שגרמו לדיכוי שלהם בתור גברים לבנים".

מחקרים וסיקורים רבים מראים שהגרויפרים מגייסים לא מעט צעירים שמרגישים מנוכרים, דחויים חברתית או מינית, ולעתים נמצאים בקשר ישיר עם קהילות כמו קהילת ה'אינסלים' (incel=involuntarily celibates או בעברית "בתולים בעל כורחם"). כמובן שלא כל גרויפר הוא בתול, אך החוויה של אי המסוגלות המינית והרומנטית והכעס הנלווה אליה, מהווה בהחלט קרקע פורייה לגיוס. ויש הרבה כעס.

הם לקחו חלק באירועי ה-6 בינואר, 2021, בה מפגינים קיצוניים הסתערו על הקונגרס של ארה"ב, התחילו את מה שהם קראו לו "מלחמת הגרויפרים" בה הציתו קמפיין ברשתות החברתיות כנגד עמותתו של קירק ז"ל, Turning Point USA, ונגד קירק עצמו, והפרו את הסדר בעשרות אירועים של קירק. הם הביעו את מורת רוחם כלפי דמויות כמו נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, בן שפירו ועוד רבים מהימין השמרני. ובעוד שבעיני השמאל האמריקאי, אלו "נחשבים בימין הקיצוני", בעיני ה'גרויפרים', הם "עדינים מדי".

לכל תנועה יש מנהיג, והמנהיג הרוחני של אותם ה'גרויפרים' הוא ניק פואנטס, פעיל ימין קיצוני ומכחיש שואה שהפיץ לא פעם ולא פעמיים תיאוריות קונספירציה אנטישמיות, גזעניות, להט"בפוביות וכו'. רק לפני מספר ימים, הוא התראיין וטען שליהודים יש קשרים ברחבי העולם שדרכם הם שולטים בממשלות, בדומה לאלו של משפחת רוטשילד.

גם בהמשך לרצח של קירק, הוא המשיך להפיץ קונספירציות בנוגע לדרך שבה קירק ואשתו הכירו, וטען שמדובר בנישואים מאורגנים למטרות פוליטיות וש"שמנסים לכפות עלינו לקבל את אריקה קירק כדמות פוליטית", עם רמיזות עבות לכך שהזוג ומטרותיו הפוליטיות נשלטו על ידי גורם חיצוני.

הקשר בין הרוצח של צ'ארלי קירק לתנועת ה'גרויפרים'

ההנחה האוטומטית של הציבור העולמי סביב זהותו של הרוצח של צ'ארלי קירק, הפעיל החברתי הימני שנורה ב-10 בספטמבר, היא שהוא כנראה השתייך לזרם השמאל האמריקאי. אך לאחר חשיפת החשוד המרכזי ברצח, טיילר רובינסון בן ה-22, התגלה מידע חדש שמאתגר את אותה ההנחה והציף המון תיאוריות ברשת הטוענות כי רובינסון הוא 'גרויפר' בעצמו. ראוי לציין - אף אחת מהטענות הללו עוד לא אושרו או הופרכו ע"י רשויות החוק.

עם מציאת תרמילי הקליעים של החשוד ברצח, נמצאו עליהם חריטות משונות שמרפררות לציטוטים וממים אקראיים מהאינטרנט. ביניהם כאלו שלועגים ל'פאנדומים פרוותיים' (בגירים המתלבשים בתחפושות בעלי חיים במפגשים מיניים), ועוד חריטה שאומרת "אם אתה קורא את זה, אתה גיי חיחי" (בתרגום חופשי), לצד עוד רפרנסים אחרים שמעידים על זהותו. ראוי לציין שעל אחד התרמילים נחרט "היי פאשיסט, תפוס!", מה שיכול להעיד דווקא על ההפך.

גם בעקבות היותו אזרח מדינת יוטה, מדינה שנחשבת פוליטית ל"אדומה" או רפובלקנית, ועדויות של מגיבים באינטרנט, ההנחה טוענת שרובינסון משתייך לזרם הימין. "חייתי רוב חיי הבוגרים באזור שבו רובינסון התגורר… והאזור הזה שופע אנשים מהימין הקיצוני. ואני מתכוונת לימין מאוד קיצוני", היא רק אחת מתגובות רבות הטוענות שרובינסון משתייך לזרם הימני, מתוך היכרות אישית שלהם עם איזור מגוריו.

כמו כן, עם החשיפה שרובינסון התגורר עם בת זוג טרנסג'נדרית, היה ניתן לחשוב בוודאות שהוא אכן שמאלני. אך לאחר מכן צפה תיאוריה המערערת על כך וטוענת שאותה בת זוג היא מה שנקרא transmaxxer, או לחילופין 'פמבוי', 2 זהויות פופולאריות בתנועת ה'גרויפרים'.

מה זה transmaxxer ומה זה 'פמבוי'?

כאן נכנס אחד המוטיבים הכי משונים בתרבות הגרויפרים – transmaxxing. מאחורי המונח המבלבל הזה עומד רעיון פרובוקטיבי, מיזוגני וטרנספובי: גברים שמרגישים כישלון כ"גברים"  (לא מושכים מספיק, לא חזקים מספיק), מעודדים לעבור תהליך שינוי במטרה להפוך לנשים, לא מתוך זהות מגדרית אמיתית אלא כמעין "טקטיקה" להרוויח יתרונות - החל מיחס מיוחד, עד תשומת לב מגברים ואפילו 'הפריבילגיה להיכנס לשירותי הנשים'.

הטענה האבסורדית סביב transmaxxing סוברת ש"גברים, במיוחד לבנים, הם קורבן של המערכת, וקהילות מוחלשות ונשים מנסים לפגוע בהם", ולכן דרך השינוי המגדרי הם "גונבים בחזרה את הפריבילגיות", למרות שהם כלל לא מזדהים עם המגדר אליו הם משתנים. ראוי לציין שכנראה בגלל קהילות כמו ה-transmaxxers, רבים מהימין האמריקאי מביעים גועל והתנגדות לקהילה הטרנסג'נדרית, מכיוון שקשה להבדיל בין השתיים.

בצמוד אליו התפתח גם דימוי ה'פמבוי' (Femboy) - גברים צעירים שמאמצים סגנון נשי־נערי (איפור, בגדים צמודים, קול עדין), לא כחלק מתהליך טרנסי אלא כהצהרה תרבותית שמאתגרת את הדימוי הגברי המסורתי. אצל הגרויפרים זה נתפס כדרך "לשחק" עם גבולות המגדר, ודרך לנהל מערכת יחסים עם גבר נוסף מבלי להגדיר את עצמך הומוסקסואל. אבל בפועל זה משקף בלבול מכוון בין זהות מגדרית אמיתית לבין פטישיזציה או לעג.

במילים אחרות - גם transmaxxing  וגם דמות ה-femboy הם לא חלק אמיתי מהקהילה הלהט"בית או מהמאבק הלהט"בי, אלא כלי רטורי-ויזואלי של הגרויפרים: פרובוקציה שנועדה להקניט, ללעוג ולסובב את השיח סביב מגדר ומיניות לכיוון ציני ורעיל.

כל אלו הובילו חוקרים וחלק מהציבור להאמין שהקשר בין רובינסון לבין בת זוגו דווקא מחזק את הטענה כי הוא אכן 'גרויפר', ורצח קירק נעשה ממניעים ימניים לאומניים קיצוניים.

האיום על הממסד הדמוקרטי

הדרך שבה קהילות אינטרנטיות פיתחו שפה משל עצמם, מאפיינים תרבותיים וקודים חברתיים מאתגרת משמעותית את הסטטוס קוו החברתי. קהילות כמו ה'גרויפרים' מגייסות שורות של צעירים ומנתקות אותן לגמרי מערכי המוסר והנורמה הבסיסיים של החברה הכללית.

מה שהופך את ה'גרויפרים' למסוכנים במיוחד הוא לא רק האידיאולוגיה הקיצונית שלהם, אלא גם הדרך שבה הם מצליחים לחדור אל תוך המיינסטרים. באמצעות ממים, סרטוני טיקטוק ורטוריקה שמצד אחד נראית צינית וקלילה ומצד שני מקדמת שנאה, הם מצליחים למשוך אליהם צעירים רבים, מתלמידי קולג' ועד תלמידים צעירים בתיכונים, חטיבות ביניים ואפילו ביסודי. ויתכן שגם המון ילדים ישראלים נמצאים באותם המעגלים בחסות האינטרנט.

זה לא נגמר במרחב הווירטואלי. מנהיגם, ניק פואנטס, כבר הצליח לחדור עד למעגלים של דונלד טראמפ ואף הוזמן לאירועים בבית הלבן. קנייה ווסט שנכח באחד האירועים טען כי "טראמפ התרשם ממנו מאוד", למרות שטראמפ הכחיש.

עצם הקרבה הזו מבהירה עד כמה הגבול בין "טרולים אינטרנטיים" לבין כוח פוליטי ממשי הולך ומטשטש. עבור חלק מהימין השמרני בארה"ב - הם אולי "מביכים" או "מוגזמים", אבל בעיני עצמם הם שליחי דור חדש, קיצוני בהרבה, שמבקש לרשת את ההנהגה. וכשהמנהיג של אותו הדור הוא מכחיש שואה שטוען ש"הגזע הלבן הולך ונחלש משום שמבוצע רצח-עם בלבנים", מדובר בסכנה ממשית לדמוקרטיה.

במילים אחרות, מה שהתחיל כמם וכתחום בידור אינטרנטי הפך לתנועה פוליטית שמסוכנת לא רק בגלל אידיאולוגיה קיצונית, אלא גם בגלל היכולת שלה להחדיר צעירים למיינסטרים הפוליטי ולערער את גבולות השיח הדמוקרטי. ה'גרויפרים' מראים כיצד העולם הווירטואלי יכול להפוך למגרש אימונים לרדיקליזציה, וכיצד השפה, התרבות והפרובוקציות שלהם יכולים להשפיע על המציאות - לעיתים באלימות, ולעיתים בהשפעה על סדר היום הציבורי.

בקיצור, אם אתם מבחינים בילד או צעיר בסביבתכם שמתחיל להזדהות עם ממים מסוג "פפה הצפרדע", זו עשויה להיות סיבה לבחון מקרוב את ההשפעות שהוא חווה ברשת.