"לקחתי את הימור חיי - לוותר על הכל בשביל להיכנס להייטק"

טל וינר (42), נשוי ואב לארבעה המתגורר באזור ירושלים, לא תכנן להיכנס להייטק. הוא היה שחקן פינג פונג מקצועי מאז גיל 5, ובגיל 22 פתח עסק עצמאי - רשת בתי ספר לפינג פונג, אליהם הגיעו "אוכלוסיות שונות ומגוונות, מכל הגילאים ומכל רחבי החברה הישראלית". בשיאה של החברה, לפני מגפת הקורונה, מנתה הרשת עשרה בתי ספר.

ואז, בדיוק בשיא ההצלחה - התחילה הקורונה. "משרד הבריאות סגר את העסק, כמו שסגרו הרבה עסקים דומים בכל הארץ. מצאתי את עצמי בסגר הראשון עם ילדה בת שבועיים ועוד שלושה ילדים קטנים, בלי עבודה", מספר וינר ל-mako.

אחרי שנה וחצי ללא תעסוקה, הוא גיבש רעיון לתפקיד מקורי לכניסה להייטק - להיות "ג'יני" שמגשים משאלות לעובדים.

"היה לי הרבה זמן לחשוב בזמן הקורונה. ראיתי מהצד אצל חברים, מכרים ומשפחה איך חברות הייטק מתנהלות. הסתכלתי על זה מעיניים של עצמאי שנלחם על כל שקל וצריך לרדוף אחרי כל חשבונית", הוא נזכר. "ראיתי שלחברות יש תקציבים גדולים, אבל הן לא בהכרח מנצלות אותם לדבר שהכי ייתן ערך לעובד. הן מוציאות עשרות אלפי שקלים בלי למדוד את זה, ובלי לראות אם בסוף 'המעגל נסגר' והחברה הרוויחה עובד יותר מחויב ויותר מאושר.

"בסוף, על כל שקל שאני שם על העובד, צריך שהחברה תקבל חמישה שקלים. העובד יישאר כי טוב לו, יביא עוד חבר כי טוב לו, ואז גם אם הוא יקבל בלינקדאין הצעה של 4,000 שקל יותר במשכורת - הוא לא יעזוב, כי טוב לו בחברה. הבנתי משיחות שעשיתי שאף אחד לא מודד את הדברים האלה, לא עוקב אחרי העובדים לדעת מה הם רוצים ומה יעשה אותם מאושרים", אומר וינר.

"לקחתי את הימור חיי - לוותר על הכל בשביל להיכנס להייטק. אבל מי שלא מהמר, בחיים לא זוכה", הוא מוסיף. "החסכונות התחילו להיגמר, אז גם לא היה לי מה להפסיד".

וינר נפגש עם גד מאור, מנכ"ל וממייסדי חברת Mavens וחבר ילדות שלו, כדי להציג לו את הרעיון ולקבל פידבק איך כדאי להציג אותו לחברות אחרות. להפתעתו, "הוא אמר לי שזה רעיון מדהים, וצריך מישהו שיעשה את זה אצלו בחברה", מספר וינר.

בגיל 37 הוא החל לעבוד כפרילנסר במייבנס - ולהגשים משאלה אחת לכל עובד. התקציב עמד על עד 800 שקלים לעובד, ווינר השתמש לא פעם בקשריו האישיים. בסך הכל, לדבריו, הוא הגשים כ-50 משאלות שם. לאחר מכן עבר לעבוד בתפקיד זהה במשך שנתיים בחברת המשחקים Playstudios, שם החל לעסוק גם בתחום האופרציה והאירועים. "שם הגשמתי עוד 70-80 משאלות", הוא מספר.

אלו משאלות הגשמת?

"פרויקט הג'יני אומר לשבת עם כל עובד ועובד ולזקק בדיוק מה הוא צריך, מה הוא רוצה, מה יעשה לו טוב. נקודת המוצא הייתה שאין מישהו שלא צריך משהו. כשאתה מדבר עם עובד ומבין שהוא לא מגיע למשרד כי יש לו הורים באוקראינה והתחילה מלחמה, והוא רק חושב על איך הוא מביא אותם לארץ; ובמקביל יש עובד שההורים שלו לא יכולים לצאת מהבית לבדיקה רפואית, אז הוא לא יכול לבוא למשרד כי הוא עוזר להם כל הזמן - אתה מבין שאתה יכול לעזור לכל אחד ואחת, ולשנות לו משהו מאוד גדול בחיים שיעשה אימפקט גדול גם על העבודה שלו. אגב, ברוב הגדול של המקרים אני ממש מגשים בעצמי פיזית את המשאלות. כלומר, אם עובדת צריכה שיבנו לה גדר ליד הבית כדי שלא יפגעו לה בכלב - אז אני בא בעצמי ובונה את הגדר.

"שתי דוגמאות שזכורות לי במיוחד: הצלחנו להביא לפה הורים של עובדת שהיו תקועים באוקראינה עם פרוץ המלחמה ולא הצליחו לצאת. הפעלתי כל קשר שהיה לי בחו"ל כדי 'להבריח' אותם לפולין ומשם לארץ. הקשרים, אגב, הגיעו דרך אנשים שעשיתי איתם מחנות אימוני פינג פונג בפולין. מקרה נוסף היה עובד שחלם להגיע לחתונה של עובדת אחרת בצרפת - הטסנו אותו בהפתעה והוא נחת בחופה. ויש המון דוגמאות יותר 'יומיומיות', כמו עובד שחולם לעשות צניחה חופשית או כזה שמנסה לשפץ חלק בבית".

לאחר שסיים את הפרויקט במייבנס עם כל העובדים ועם 92 אחוזי הצלחה ("מדדנו כמה העובד היה מרוצה, האם זה תרם להישארותו בחברה, מה הפידבק שלו וכו׳"), הוא עבר לעשות את אותו תפקיד ב-Playstudios, שם הרחיב את עיסוקו לאופרציה ורווחה.

אחרי שנתיים, הגיע "פרויקט חייו", לדבריו. חברת מייבנס נמכרה בספטמבר 2022 לענקית המשחקים "זינגה" (Zynga), מתוך כוונה להרחיב משמעותית את פעילותה בישראל. "התקשרו אליי ממייבנס עם ההזדמנות לבנות את המשרדים הראשונים של זינגה בארץ", אומר וינר. "כל זה קרה בעשרה חודשים בתחילת המלחמה. שכרתי מפונים שעברו למלונות בתל אביב שיעזרו לנו לבנות.

"היום אני מנהל את המטה שלהם בארץ. יש לנו 86 עובדים, ועוד 'סייט' (אתר) של חברה שנקנתה ברמת גן על ידי 'טייק טו' (Take-Two, חברת האם של זינגה). אני צריך לייצר את החוויה של העובד ולחבר אותו למקום, ואת המקום לחוויה של העובד. זו מטרת העל. עובד שירגיש יותר מחובר, יעבוד יותר טוב. מקום עבודה זה עוד בית. כשבנינו את המשרד זה כל הזמן היה לנגד עינינו - איך בונים משרד שיהיה הכי מיוחד והכי נעים לבוא אליו, כזה שאין כמוהו בארץ. כל אבן ששמנו והשקענו פה זה כדי שלאנשים יהיה נעים וכיף".

ביום-יום שלו הוא מנהל את התפעול השוטף - החל מצוותי ניקיון, דרך מטבח ותשתיות, ועד חווית עובד, אירועים במשרד, "אוף סייטים", "און סייטים", האקתונים ומיטאפים, כולל ניהול התקציבים והעלויות של כל המרכיבים הללו.

בסופו של דבר, אתה שמח על שינוי הקריירה שעשית?

"אני מאוד עצמאי גם עכשיו. ההנהלה פה נותנת לי את כל החופש בעולם לעבוד, ואני לא מרגיש שכיר, אלא מאוד חופשי ומאושר. מאוד אהבתי את הפינג פונג, לחנך ילדים דרך ספורט זה דבר מדהים. אמרתי גם למיכל אשתי, שבסוף יש סיבה לכל קושי. הקורונה הייתה קושי עצום, כשאתה מתרסק, אבל יוצא משהו טוב. הקושי לא נולד סתם, אלא כדי ללמד אותך שיעור או לקחת אותך למקום אחר. בסוף זה מדהים מה שקרה".

אגב, אם תהיתם, גם במשרדי מייבנס יש שולחן פינג פונג, אבל וינר מודה שלא כל כך יוצא לו לשחק.

איך מצליחים לעבוד במשרה אינטנסיבית עם ארבעה ילדים?

"מיכל נותנת לי אפשרות לעשות את כל זה, אחרת אין לך באמת סיכוי. אני לא גר בתל אביב אלא בצור הדסה. אשתי מנהלת בריכה טיפולית ממש ליד הבית והיא אמא במשרה מלאה, אחרת לא הייתי יכול לעשות את כל מה שאני עושה".