"במשך שנים הרגשתי שיש דלתות שלא נפתחו בפניי. היום אני רוצה לפתוח את כל הדלתות לאחרים"

הילה אלמוג (47) נולדה חירשת למשפחה חירשת. שפת הסימנים הישראלית הייתה השפה הראשונה שלה, השפה שבה דיברו בבית והשפה שבה הכירה את העולם. לצד החיים בתוך הקהילה, גדלה גם בעולם השומע ולמדה מגיל צעיר כמה מאמץ נדרש לעתים רק כדי לעשות את מה שעבור אחרים הוא מובן מאליו. "היום קשה להסביר כמה העולם היה אז פחות נגיש", היא מספרת. "אם היינו צריכים להזמין אמבולנס, לא יכולנו פשוט להרים טלפון. היינו צריכים לדפוק אצל השכנים ולבקש מאדם שומע לעשות את זה בשבילנו. זה לא נעים להיות תלוי כל הזמן בסביבה שלך".

התלות הזו ליוותה אותה גם בבגרותה. בתקופה שבה התגוררה במעלות חיפשה אלמוג עבודה במשך כארבע שנים, ניקתה בתים, עשתה בייביסיטר, אפתה ומכרה עוגות ועוגיות. "למדתי וידעתי שיש לי יכולות וכישורים ורציתי לעבוד ולהתפרנס כמו כולם, אבל היו מקומות שבהם הרגשתי שלא באמת נותנים לי הזדמנות", היא אומרת. "הרבה פעמים ראו קודם את החירשות ורק אחר כך אותי. ניסיתי הכל, כי אני לא בן אדם שמוותר. אדם חירש לא צריך רחמים – הוא צריך הזדמנות. כשנותנים לו את התנאים ואת האמון, הוא יכול להגיע רחוק מאוד".

בהמשך הפכה למורה ולמרצה לשפת הסימנים, כתבה והוציאה לאור שלושה ספרים, וב-2018 אף הצטרפה למערכת בחירות מקומית כדי להנכיח את הצרכים של חירשים וכבדי שמיעה מול מקבלי ההחלטות. המפנה המקצועי הגיע ב-2019, כשצפתה באירוויזיון שהונגש לשפת הסימנים באמצעות Sign Now. "פתאום אני רואה אירוע ענק כזה בשפה שלי ומרגישה שאני באמת חלק ממנו", היא נזכרת. "כתבתי בפייסבוק לתומר לוי, המייסד והמנכ"ל בזמנו, רק כדי להגיד לו כמה הדבר הזה משמעותי עבורי ועבור קהילת החירשים".

ההודעה הובילה לשיחות ולפגישה, ואלמוג הצטרפה לצוות הניהול של החברה ובהמשך מונתה לסמנכ"לית. "אחרי שנים שבהן הרגשתי שאנשים מסתכלים על החירשות שלי ורואים בעיקר מגבלה, פתאום מישהו הסתכל מעבר לזה וראה את הניסיון ואת היכולות שלי", היא אומרת. "יש משמעות עצומה למישהו שמסתכל עליך ואומר: 'אני מאמין בך. זאת חוזקה ולא חולשה'".

Sign Now פועלת כדי לגשר בדיוק על הפערים האלה: השירות מאפשר לאדם חירש או כבד שמיעה להתחבר בווידאו למתורגמן מקצועי לשפת הסימנים בזמן אמת מול נותני שירות – מרופאים ופסיכיאטרים ועד בנקים, חברות ביטוח ומשרדי ממשלה. כיום עובדת החברה עם כ-70 גופים, בהם רשת BIG, תקשוב, הביטוח הלאומי, רשות המסים, משרד הבריאות, הראל, פרטנר, פלאפון, yes ומגדל, ומספקת מענה בעברית, ערבית ורוסית. "אני קוראת לכלל משרדי הממשלה, החברות העסקיות והרשויות המקומיות שעוד לא הצטרפו – להנגיש את השירותים שלהם. זה צו השעה", מדגישה אלמוג.

החשיבות של נגישות בזמן אמת מלווה אותה גם מניסיונה האישי כאם לשלושה ילדים שומעים, שעברה שלושה ניתוחים קיסריים. בשתי הלידות הראשונות ניסתה להבין את הצוות הרפואי באמצעות קריאת שפתיים וכתיבה על דפים: "כשהתקשורת נתקעה, הרגשתי שגם הסבלנות בחדר הולכת ונגמרת. ללידה השלישית כבר הבאתי מתורגמנית, והיא הייתה איתי שלושה ימים. פתאום הבנתי כל כך הרבה דברים שלא הבנתי בשתי הלידות הקודמות. אבל זה הרי לא סביר שאדם חירש יצטרך להחזיק לידו מתורגמנית במשך שלושה ימים. היום הטכנולוגיה מאפשרת לעשות את זה אחרת".

הצורך בתקשורת נגישה הפך קריטי במיוחד במצבי חירום. ב-7 באוקטובר השתמשו חירשים בשירותי Sign Now כדי ליצור קשר עם פיקוד העורף, המשטרה ומד"א, כולל תושבים שנמלטו מאזור העוטף. עוד קודם לכן, במלחמה באוקראינה, סייעה החברה לחירשים יהודים להגיע למעברי גבול ולהתחבר למשרד החוץ כשהצוות פועל מסביב לשעון. "פחד, בכי, שמחה, התרגשות ועצב – הכל ביחד", מספרת אלמוג. "הרגשתי שאני לא רק נותנת שירות, אלא באמת נמצאת לצד אנשים ברגעים הכי קשים שלהם. אחר כך פגשתי חלק מהאנשים שסייענו להם, ובאותו רגע הבנתי בצורה מאוד חזקה שזו שליחות עבורי".

החודש, לרגל חודש המודעות הבין-לאומי לחירשות, מונתה אלמוג למנכ"לית החברה. "אם הייתם אומרים להילה הצעירה שיום אחד היא תהיה מנכ"לית, היא הייתה אומרת: 'לא מאמינה'. בחיים לא חשבתי שזאת אופציה בשבילי", היא אומרת. "אני רוצה שילדים וילדות חירשים יגדלו ויראו שהם יכולים להיות גם בעמדות שבהן מנהלים ומקבלים החלטות. לא כי ויתרו להם, אלא כי נתנו להם הזדמנות להראות מה הם יודעים לעשות".

בימים אלה היא פועלת מול גורמים רשמיים כדי להנגיש גם את מוקדי המידע וההליך הדמוקרטי לקראת מערכת הבחירות: "לכל אדם חירש יש זכות לקבל מידע, להבין את התהליך ולהתעניין בבחירות בדיוק כמו אדם שומע. כולי תקווה שב-2027 נתקדם למציאות שבה אדם חירש לא יזדקק לאדם אחר כדי לממש את הזכויות שלו. אני לא רוצה שהסיפור שלי יוצג רק כסיפור על חירשות. אני אישה, אמא, מנהלת, מחנכת, מרצה, סופרת ופעילה חברתית. החירשות היא חלק ממני, אבל היא לא כל מי שאני. במשך שנים הרגשתי שיש דלתות שלא נפתחו בפניי. היום אני רוצה לפתוח את כל הדלתות לאחרים".

מהכיתה הרגילה ועד לראשות צוות ב-Axonius

גם בהייטק יש מי שמכיר את התקרה הזאת מקרוב. אלי גרומן (35), מנהל צוות פיתוח בחברת הסייבר Axonius, הוא חירש מלידה. גרומן נולד בירושלים כבן הצעיר מבין שבעה אחים. שני הוריו חירשים, ששת אחיו ואחיותיו שומעים, והחירשות הגנטית עברה גם לשתיים משלוש בנותיו. הוא גרוש, אב לשלושה (14, 13 ו-11), ונישא בעבר לאישה שומעת. שתי בנותיו עברו השתלת שתל קוכלארי בגיל צעיר מאוד, מה שלדבריו הוביל להתמודדות שונה משמעותית משלו: "הן שומעות ומדברות הרבה יותר טוב ממני מגיל מאוד מוקדם".

"גדלתי כילד החירש היחיד בבית ספר רגיל. זה לא תמיד היה פשוט", הוא מספר. "הרבה מהתקשורת סביבי פשוט חלפה לידי - בכיתה, עם חברים, באירועים חברתיים. הייתי צריך ללמוד מגיל צעיר איך להשלים פערים, לקרוא אנשים ולהסתדר בתוך סביבה שלא תמיד הייתה נגישה עבורי". רק בגיל 11 עבר בעצמו ניתוח להשתלת שתל קוכלארי: "עד אז כמעט לא שמעתי והדיבור שלי לא היה ברור. עברתי תהליך ארוך של שיקום שמיעה ודיבור, והיום אני מתנהל רוב הזמן בעולם השומע. אני גם יודע שפת סימנים".

הדרך שלו לתעשייה לא כללה לימודים אקדמיים: "אין לי תואר במדעי המחשב ולא למדתי במוסד אקדמי. נכנסתי לתחום בגיל 20 ולמדתי בעיקר לבד, תוך כדי עבודה". ב-2012 התחיל לעבוד ב-AppCard כמפתח תוכנה, נשאר שם עשר וחצי שנים, ובמהלכן התקדם לפיתוח והובלת צוותים ב-Backend, Frontend, DevOps ואינטגרציות. בגיל 24 כבר מונה לראש צוות. "מבחינתי AppCard הייתה האוניברסיטה שלי. שם למדתי פיתוח, אבל לא פחות מזה למדתי איך לעבוד עם אנשים, להוביל צוותים ולקבל אחריות".

ב-2022 הצטרף גרומן לחברת הסייבר Cynerio, שהתמחתה בהגנה על מכשור רפואי ומערכות בבתי חולים. ב-2025 נרכשה Cynerio על ידי ענקית ניהול נכסי הסייבר Axonius, והצוות שלו השתלב בחברה. המעבר להובלת המוצר המרכזי קרה מתוך יוזמה מקצועית: "כשסיינריו נרכשה ניהלתי את המוצר המקורי שלה ובאתי עם ניסיון וידע ב-AI. באחד מסשני שיתוף הידע שיתפתי את מה שאני יודע, וביקשו שאשתף עוד צוותים. אף פעם לא הייתי חזק בלדבר מול אנשים, אבל עשיתי את זה. אני תמיד אומר בתחילת הסשן שאם מישהו רוצה לדבר שיפנה את תשומת ליבי כי קשה לי לעקוב, ואני יושב עם תמלול מולי. העברתי את הסשן לכמה קבוצות ומאוד אהבו את זה. היה דמו שרצו לעשות וביקשו את עזרתי בלבנות משהו, ביצעתי את זה תוך זמן קצר עם קולגה, ומשם בעצם התחיל הצוות שאני מוביל היום והמוצר המרכזי של החברה - AI Agents".

כיום גרומן מוביל צוות של שישה מפתחי סניור - ארבעה בישראל ושניים בפורטוגל. "המטרה שלי כמנהל היא לא להיות האדם שעושה הכל או מדבר הכי הרבה, אלא לתת לאנשים את המסגרת, הכיוון והעצמאות", הוא אומר. "יש בזה משהו מעניין: תקשורת הייתה לאורך החיים אחת המגבלות הגדולות שלי, והיום חלק עצום מהתפקיד שלי הוא דווקא תקשורת - להוביל אנשים, לנהל דיונים, לקבל החלטות ולחבר ביניהם".

"תקרת זכוכית אמיתית"

לדבריו, לאורך הקריירה נתקל במצבים שבהם החירשות בלמה את הקידום. "לא תמיד מדובר במישהו שאומר לך בפנים 'לא בגלל שאתה חירש'. לפעמים זה הרבה יותר מורכב מזה", הוא משתף. "היו מקומות שבהם ראיתי את עצמי כמועמד הטבעי להוביל צוות. גם המפתחים סביבי ראו אותי ככה, ולעתים אפילו אמרו לי במפורש: 'אתה זה שצריך להיות בתפקיד הזה'. אבל בסוף בחרו במישהו אחר. לא בהכרח כי הוא היה טוב ממני מקצועית. הבעיה הייתה שהיכולת שלי לתקשר הייתה מוגבלת מאוד".

הקושי הבולט ביותר התעורר בשיחות באנגלית. "האנגלית שלי עצמה טובה מאוד בקריאה ובכתיבה, אבל אנגלית מדוברת קשה לי מאוד בגלל החירשות. לקרוא שפתיים בשפה שאינה שפת האם שלך, דרך מצלמה, עם מבטאים שונים ואיכות שיחה משתנה, זה משהו אחר לחלוטין. וכשאתה רוצה להיות מנהל, זו כבר לא מגבלה קטנה. מנהל צריך להיכנס לשיחות, לדבר עם אנשים מחו"ל, להשתתף בדיונים ולהוביל אותם. במקומות מסוימים זה הפך מבחינתי לתקרת זכוכית אמיתית".

במקום לסגת, בחר להתעקש: "במקום להגיד 'אני חירש ולכן אני לא יכול לעבוד מול אנשים דוברי אנגלית', עשיתי בדיוק את ההפך. התעקשתי לעבוד עם אנשים בחו"ל, לעלות לשיחות ולנהל באנגלית, גם כשהיה לי קשה מאוד. בהתחלה הייתי מפספס הרבה, מבקש שיחזרו, משתמש בכתיבה ובתמלול ומוצא פתרונות תוך כדי. הם לא היו מבינים אותי בכלל. היו מסתכלים אחד על השני בשיחות: 'מה הוא לעזאזל אמר?'. אבל הבנתי איפה לא הייתי ברור ושיפרתי את האנגלית לפעם הבאה". כיום הפגישות עם שני המפתחים בפורטוגל מתנהלות כולן באנגלית: "המגבלה עדיין קיימת, אבל משהו שפעם מנע ממני לקבל תפקידים הוא היום פשוט עוד בעיה שאני יודע לנהל. הלקח שלי הוא לא להתעלם מהמגבלה, אבל גם לא לתת לה יותר כוח ממה שצריך. להבין איפה היא עוצרת אותך, למצוא כלים שמפצים עליה, ולהמשיך להיכנס דווקא למקומות שקשים לך".

ביום-יום הוא קורא שפתיים, נעזר בשתל ובכתוביות ותמלול בזמן אמת דרך אפליקציות כמו Soniux ו-Google Meet, לצד שימוש ב-Rylo לשיחות נכנסות. בפגישות פיזיות הוא ממקם את עצמו בזווית שמאפשרת לראות את רוב הנוכחים ופותח מחשב עם אפליקציות תמלול. יחד עם זאת, ישנם אתגרים שנותרים מורכבים: "כשכמה אנשים מדברים ביחד בו זמנית, כשמישהו פונה אליי מאחור, כשמדברים תוך כדי הליכה או כשיש שיחה ספונטנית במטבח - שם הטכנולוגיה הרבה פחות עוזרת. לכן עם השנים למדתי גם ללמד את האנשים שעובדים איתי איך לתקשר איתי: להסתכל עליי, לפתוח מצלמה בזום, ולחזור על דברים כשצריך. פעם פחדתי להיראות כאילו אני לא מבין. היום מנהל טוב בעיניי צריך לדעת להגיד כשהוא לא הבין משהו".

מנגנוני הפיצוי שפיתח הפכו אותו, לדבריו, למנהל מדויק יותר: "אני מגיע מוכן לפגישות, דואג שהנושאים יהיו ברורים, משתמש הרבה בכתב ומבקש שיהיה סיכום של החלטות. הרבה מההרגלים האלה טובים לכל צוות, לא רק לצוות שמנהל אדם חירש".

קהילת כו"ח בהייטק

במקביל לעבודתו כמפתח ומנהל, גרומן פועל כדי להנגיש את התחום לאחרים. בעבר הקים את מיזם PodText לתמלול פודקאסטים ובנה בוט בוואטסאפ שמאפשר לשלוח הודעות קוליות וסרטונים ולקבל אותם מתומללים בחינם. לפני כשנה הקים את קהילת "כו"ח בהייטק" (כבדי שמיעה וחירשים), שמונה כיום כ-55 חברים בוואטסאפ.

"אנחנו משתפים בקבוצה כלים לנגישות, טיפים, הצעות עבודה והמלצות. המטרה היא להראות לאנשים שאפשר לפרוץ את תקרת הזכוכית. להרבה אנשים בקהילה ההייטק נראה אתגר כמעט בלתי אפשרי, בעיקר בגלל מחסום השפה ולעבור ראיונות עבודה", הוא מסביר. לאחרונה קיימה הקהילה מיטאפ בתל אביב בהשתתפות אלון ברש, מפתח בגוגל ששיתף בתהליך הקבלה ובהתאמות הנגישות בחברות גדולות. "אנחנו משוחחים על נושאים מורכבים: איך להגיע לראיונות, מה עושים אם המראיינת מתקשרת ואתה לא מבין בטלפון, או איך להתמודד עם מראיין בעל מבטא שקשה להבין. הקהילה הזו מחברת אותי לאתגרים של אחרים, לרעיונות ולפתרונות חדשים, ואנחנו כבר מתכננים מיטאפים ו-וובינרים נוספים".