תוכנית הסייבר הבין-לאומית לזכרו של אורי: "רוצים להמשיך את הערכים שלו"

7 צעירים מישראל, שנבחרו מבין מאות מועמדים, ישתתפו בתוכנית סייבר בין-לאומית חדשה, שנפתחת היום, לצדם של 7 צעירים מיוון ו-7 מקפריסין. המחזור הראשון של התוכנית, שמובילים המשרד לשיתוף פעולה אזורי, משרד העבודה ומערך הסייבר הלאומי, יוקדש לזכרו של סמל אורי נחמיה אשכנזי זל (19), לוחם צה"ל שנפל בקרב בעזה במלחמת חרבות ברזל, ובנה של רויטל אשכנזי, מנהלת "היוזמה לתעסוקת צעירים" במשרד העבודה, השותפה גם היא בתוכנית החדשה.

אורי ז"ל למד במגמת דיפלומטיה ותקשורת באנגלית בתיכון באשקלון, והיה גם יו"ר הוועדה של מודל האו"ם (HeyMUN). מכאן נוצר החיבור בין חייו וערכיו לבין ההכשרה הבין-לאומית הראשונה מסוגה, שמקדמת צעירים ישראלים לעולם החדשנות, דיפלומטיה וטכנולוגיה. עלות התוכנית הינה כ-300 אלף שקל, בסבסוד מלא של המשרדים לשיתוף פעולה אזורי והעבודה.

במשך שישה חודשים יעברו המשתתפים, בגילאי 20-35, שמגיעים מאזורים בישראל המדורגים בדירוג הסוציו-אקונומי 1-6, הכשרה מקצועית מקוונת בתחום הגנת הסייבר, תחום הנחשב לאחד ממנועי הצמיחה המשמעותיים ביותר בשוק העבודה הגלובלי. לאורך ההכשרה, שתועבר על ידי חברת CyberProAI Israel, יוזמנו הצעירים לביקורים ביוון ובקפריסין, וכן צעירים ממדינות אלו יגיעו לישראל. התוכנית החדשה מתקיימת בשיתוף רשויות הסייבר הלאומיות של יוון (NCSA) וקפריסין (DSA).

"לא הסכים להתפנות מהבקו"ם - רצה 'יותר קרבי מקרבי'"

בראיון ל-mako מספרת אשכנזי, תושבת אשקלון, נשואה לדוד ואמא של שלו (23), וטוהר (13.5), על אורי, ילד הסנדוויץ' שלהם, שנהרג בגיל 19 וחודשיים. "אורי התגייס בנובמבר 2023, ישר למלחמה. כבר מגיל 16 היה ברור לו שהוא רוצה להיות לוחם. כשהוא חזר מהשבוע של הגדנ"ע, הוא בכה, 'למה צריך לחזור הביתה', מבחינתו להתחיל את השירות הצבאי כבר בגיל 16 ולהישאר בבסיס".

אשכנזי מספרת כי אורי התגייס לחיל השריון, למרות שרצה "יותר קרבי". "אנחנו תושבי אשקלון, כבר 20 שנים אנחנו מקבלים פה קסאמים וגראדים. ב-7.10 הוא היה איתנו בממ"ד. זה ילד שגדל למציאות מאזעקה לאזעקה, ואחרי הטבח עוד יותר התחדדו בו הרצון והתשוקה להחזיר את הכבוד למדינה, במיוחד אחרי שקרה לאזרחים ולחטופים.

"הוא לא התפנה ביום של הגיוס, ונורא נלחצתי, אבל הוא אמר לי, 'אני רוצה יותר קרבי מהקרבי, לא יכניסו אותי לכלא'. באותו לילה בחצות, הגיעו קצינים בכירים לאוהלים בבקו"ם ודיברו אל ליבו", מספרת אשכנזי. "הוא התקשר ואמר לי, 'אני עולה לטרנזיט לשיזפון. רציתי לחכות לקצין מיון של גבעתי מחר, אבל הם צריכים אנשים טובים, ולא יכולתי שלא להתרגש, והחלטתי להמשיך איתם'".

אורי הגיע לפנות בוקר לשיזפון, ושם התחיל מסע ההכשרה של 7 חודשים, שבסופם סיים בתפקיד של קשר טען. "הוא רצה לעשות קריירה צבאית, להתקדם בתפקידי קצונה ולתרום למדינה", מספרת אשכנזי. "הוא היה ילד של מלא תשוקה, אהבה, צחוק ואור, ילד סנדוויץ', קראנו לו ביצת הפתעה. כל האנרגיה הייתה סביבו וכל הצחוק, בצבא היה לו כינוי – א.א.א.א -'אורי אשכנזי אחראי אווירה'. הוא הרים את המורל והאווירה, גם בטנק וגם בשיזפון, ידע תמיד להרים לכולם את מצב הרוח".

אשכנזי מספרת כי גם כשאורי נלחם בעזה, הוא "תמיד המשיך לדבר את הדיפלומט שבו", כפי שלמד במגמת דיפלומטיה בתיכון. לדבריה, "גם כשהוא נלחם כתף אל כתף במלחמה צודקת, נשארה לו האמונה שאפשר לפתור סכסוכים על ידי שיתופי פעולה בין מדינות והסברה".

אשכנזי מספרת על התקרית הקשה שבה נהרג אורי: "זה קרה באוגוסט 2024. הם יצאו בחמש בבוקר בעקבות מודיעין על ששת החטופים בתל סולטן, פתחו את הציר בשש בבוקר, ונעו בו כ-4 שעות. ב-9:15 עלה אחד המחבלים על שארית של בניין, וירה נ"ט מעל הטנק. 

"זו פעם ראשונה שדבר כזה קורה בשריון, אף פעם לא ירו עליהם מלמעלה. רסיס של נ"ט פגע במדף של אורי, והמדף היה פתוח. הוא היחיד שנפצע ונהרג בצוות. לימים הבנו שמתחת לרגליים שלו היה המעבר אל ששת חטופים, ושם גם היה סינוואר. כשפתחו עליהם באש, הטנק נסוג אחורה ושאר הטנקים המשיכו בלחימה. אחרי יום-יומיים הצליחו להגיע לאותה מנהרה, ולחלץ את ששת החטופים, שלמרבה הצער כבר לא היו בחיים".

"לא מאמינה במקריות"

אשכנזי היא במקצועה יועצת ארגונית, ועוסקת 11 שנים בתחום התעסוקה. ב-3 השנים האחרונות היא מנהלת את התוכנית לקידום תעסוקת צעירים מפריפריה חברתית וגיאוגרפית ויוצאי אתיופיה. הפגישה שלה עם שלי פרץ, דוברת ואחראית תחום התקשורת והתוכן האסטרטגי במשרד לשיתוף פעולה אזורי, הייתה מקרית לגמרי, וקרתה בכנס ששתיהן השתתפו בו. 

"הכרתי את רויטל, כביכול במקרה, אבל אני לא מאמינה במקריות. כבר מהרגע הראשון נרקם בינינו חיבור רגשי", מעידה פרץ. "נשבר לי הלב כשהבנתי מה עברה ועודנה עוברת, וידענו שאנחנו מוכרחות לעשות משהו יחד למען צעירים, למען עתיד טוב יותר לישראל. 

"מתוך כאב עמוק ורצון אמיתי לתיקון, יצאנו לדרך משותפת והתחלנו לעבוד יחד. בזכות העבודה המשותפת נוצרו חיבורים אמיתיים, בין משרדי ממשלה ורשות הסייבר בישראל, לבין רשויות הסייבר של יוון וקפריסין. היום, אנחנו גאות להשיק את המחזור הראשון של תוכנית ההכשרה הבין-לאומית בסייבר, לצעירים מהפריפריה הגאוגרפית ולצעירים מחו"ל, והחלטנו להקדיש את הפרויקט הזה לזכר בנה של רויטל, באהבה גדולה".

באופן מצמרר, אורי השאיר אחריו מכתב פרידה שבו ביקש ממשפחתו "להמשיך אותו הלאה", כלומר להביא מזרעו ילדים לעולם - צוואה שגם שוחח עליה בעל פה עם אמו. הוא אף ביקש שרוני דלומי תגיע לשיר בהלוויה שלו את השיר "שלחי אותו", מה שקרה לבסוף ב-30 למותו, כי בהלוויה היא הייתה בחו"ל. 

בנוסף, היה לו גם דף שעליו פירט בכתב ידו את ה"למה" שלו בנוגע לשירותו הצבאי, ובו נכתב, בין היתר, רצונו "להגן על אזרחיה של מדינת ישראל ולשמור על ביטחונכם". ה"למה" מסתיים במילה "לחיות".

"הוא היה ילד רב-גוני, ציפינו לחיים חובקי עולם, מה שדי התפוצץ לנו בפרצוף", אומרת אשכנזי. "עכשיו אנחנו רוצים להמשיך את הערכים שלו, שיתופי הפעולה שלו, וגם בעתיד להביא ממנו ילדים ולנו נכדים".