"כשפרסמו את המשרה, חשבתי שאגיע לחודש-חודשיים לכל היותר"

ההסכם ההיסטורי בין ישראל לחמאס, שהבטיח את סיומה של המלחמה ושחרור כל החטופים שבעזה (כאשר נכון לכתיבת שורות אלו, עדיין ישנם 19 חללים חטופים בחזקת ארגון הטרור), היה שיאו של מאבק אזרחי שנמשך שנתיים, בהובלת מטה משפחות החטופים, שקם כבר בימים הראשונים אחרי ה-7.10.

לצד הפעילות בשטח – מדי יום בכיכר החטופים, העצרות השבועיות במוצ"ש בכיכר וברחבי הארץ, ימי העצירה, העליות לירושלים ולכנסת ועוד – המטה פעל ברשתות החברתיות באופן אינטנסיבי, במטרה להעלות את המודעות למצבם של החטופים, ולגייס את דעת הקהל ומקבלי ההחלטות במאבק לשחרורם.

אז מיהן הצוות שמתחזק את הרשתות החברתיות של מטה משפחות החטופים? במה העבודה הזאת כרוכה? ואיך הן מרגישות השבוע עם חזרת כל החטופים החיים?

אוראל ניסן היא מגישת פינת "החדשות הטובות" בחדשות הבוקר עם ניב רסקין בקשת 12. בעבר ניהלה והקימה את מחלקת הסושיאל של N12, והגישה את מבזקי הצהריים ואת המהדורה הצעירה. בנוסף, היא יוצרת תוכן ברשת עם קהילה של מעל 100,000 עוקבים באינסטגרם ובטיקטוק.

באפריל 2025 הודיעה ניסן כי היא עוזבת את החדשות על מנת לנהל את הסושיאל של מטה משפחות החטופים, ומחליפה את שיר אוסטפלד, מנהלת הסושיאל שהקימה וניהלה את הסושיאל שלהם במשך שנה וחצי.

"כששיר פרסמה את המשרה, חשבתי שאגיע לתקופה קצרה, חודש-חודשיים לכל היותר", מספרת ניסן ל-mako. "אפילו חבר מראשי הקהילה היהודית בלוס אנג’לס הציע לי פרויקט ענק לחודש אוגוסט ואמרתי לו: 'עד אז כבר הכול ייגמר וכולם יחזרו הביתה'. לצערי, טעיתי".

העבודה שלה כרוכה בניהול כל הרשתות החברתיות של המטה (bringthemhome) - אינסטגרם, פייסבוק, טיקטוק וטוויטר - בשתי השפות, עברית ואנגלית. העמודים יחד מגיעים למיליוני עוקבים ולמאות מיליוני חשיפות מדי חודש. אגב אם תהיתם, את העמודים האישיים של כל החטופים (שרבים מהם השתנו למרבה השמחה השבוע ל-back home), מתפעלים קרובי משפחה וחברים שלהם.

איך את בימים אלה? האמנת שיהיה הסכם?

"תמיד האמנתי שיהיה הסכם מדיני שיחזיר אותם הביתה", אומרת ניסן. "בימים אלה אנחנו נעים בין התרגשות גדולה לעצב ופחד כי המשימה לא הושלמה, עד שהאחרון החללים יושב לקבורה ראויה".

איך בעצם נראה היום-יום שלך בחודשים האחרונים?

"צוות הסושיאל והדוברות, בניהולה של ראש מערך ההסברה, מירב לפידות (שהייתה בעבר גם דוברת המשטרה – ד.ג), עובד כמו מכונה משומנת סביב השעון ומגיע לכל העצרות, הצעדות והמחאות. המטה כולו מורכב מאנשים מדהימים, סופר מקצועיים, עם לב ענק שעובדים בתחושת שליחות אמיתית.

"אין יום אחד שדומה לשני. ישיבות חירום משנות את הלו"ז מן הקצה אל הקצה. העבודה כוללת עדכונים בזמן אמת, תגובה לאירועים, הפצת הודעות לתקשורת, הזמנות לאירועים, השתתפות בוועידות בכנסת ופעולות מאבק. כל זאת לצד יצירת תוכן מקורי ויוזמות עם מובילי דעה, יוצרי תוכן וידוענים בארץ ובעולם".

מי פונה אל מי בעיקר? אתם אל המשפחות או להפך?

"יש הרבה פניות יזומות משני הצדדים. הכל עובר דרך צוות המשפחות, שהוא הלב הפועם של המטה ושום החלטה מהותית לא מתקבלת בלי תיאום עם מירב לפידות וליאור חורב".

יש חטופים שהמשפחות שלהם היו יותר בפרונט ויש כאלה שהעדיפו שלא מסיבות אידיאולוגיות, כמו פורום תקווה, או אישיות. היה ניסיון ליצור "זמן שוויוני" לכל חטוף?

"כמובן שעשינו כל מאמץ לייצוג שיוויוני לכל החטופים והחטופות. המשפחות מייצגות את כל גווני החברה הישראלית והפכו למשפחה אחת גדולה. יש רגעים של שמחה לצד כאב משותף, והמאמץ שלנו הוא להעניק במה שוויונית ולוודא שכל קול נשמע, גם אם הוא שונה מהטון הכללי של המטה".

ניסן מספרת שיצא לה לפגוש לא מעט מהחטופים ששוחררו, וחלקם הפכו לחברים של ממש, אבל מבקשת להדגיש שהיא לא הסיפור, ולא מתפקידה לספר מה מצבם. "צריך לזכור שהם קורבנות של הנסיבות, אנשים שלא ביקשו פרסום ושילמו מחיר אישי עצום".

איך היה להתמודד מבחינה נפשית עם כל מה שנחשפת אליו?

"למען האמת זה היה מאוד מאתגר. לחוות מקרוב את הכאב, את הזעם, ואת הרוע - זה לא פשוט. היו רגעים שהייתי צריכה רגע לנשום, לעצור, להזכיר לעצמי למה אני שם. ולצד זה - גם רגעים של תקווה אינסופית.

"המטה דואג לעובדים לסבסוד טיפול פסיכולוגי, ואני בעצמי הגעתי לפגישה שבועית והתחלתי לתרגל מדיטציות. למדתי שחוסן נפשי הוא לא מותרות - הוא תנאי בסיסי כדי להחזיק מעמד".

לאחרונה עזבה ניסן את תפקידה הרשמי. "בחודש האחרון חפפתי את שירז המחליפה שלי, שתמשיך את הישורת האחרונה והחשובה במטה, ואני נשארת מחוברת ומתנדבת בכל מה שצריך. המאבק רחוק מלהסתיים, וכל עוד יש משפחות שעדיין מחכות ליקיריהן - אין לנו את הפריבילגיה לעצור", היא אומרת.

במקביל, היא חוזרת למסך: "עם כמה פרויקטים חדשים ולהוביל קמפיינים בארץ ובעולם, שעדיין אי אפשר לחשוף. אני מרגישה שזו רק ההתחלה של הקריירה שלי. בזכות המנהלים שלי, מירב לפידות והמנהל הקודם שלי, אבי אטיאס סמנכ"ל N12, למדתי שאני חייבת לשלב בין המקצוע לערכים, ולהיות חלק מפרויקטים שיכולים לשנות מציאות".

ובמה היא הכי גאה?

"מבין כל שיתופי הפעולה שקידמתי עם צוות הסושיאל, זה שייצר הכי הרבה אימפקט היה עם הבית הלבן: ארבעה פוסטים שונים שפורסמו בתיאום ובשיתוף פעולה, והגיעו יחד לעשרות מיליוני צפיות ברחבי העולם".

"אני לא מכירה הרבה מנהלי סושיאל שחולמים שהעמוד שלהם ייסגר"

מי שעקב אחרי פעילות המטה, נחשף לחסמבה – צעירי משפחות חטופים, עם פעילים בולטים כמו אלה ויולי בן עמי, בנותיהם של שורדי השבי אוהד ורז בן עמי, גיל ושי דיקמן, בני דודה של כרמל גת ז"ל, שנחטפה ונרצחה בעזה, שיר סיגל, בתם של שורדי השבי אביבה וקית' סיגל, מאיה שמיאל, בת דודה של שורדי השבי איתן ויאיר הורן, ומור קורנגולד, אחיו של שורד השבי טל שהם.

שי ברק היא אשת תוכן וסושיאל ומתמחה בשותפויות משפיענים וקריאטורים והפקות תוכן, והיא מנהלת את הסטודיו של מטא בתל אביב. לדבריה, מאז ומתמיד היא אהבה תוכן, את עולמות הסושיאל והיכולת לספר סיפור.

בשנה וחצי האחרונות היא מלווה בהתנדבות את צעירי משפחות חטופים בכל מה שנוגע לתוכן ולסושיאל. היא עושה זאת ביחד עם פארן רז, שניהלה במקביל גם את העמוד לשובו של אביתר דוד שחזר הביתה בשבוע שעבר, אחרי שנתיים של גיהינום.

"בניגוד לעמודים הרשמיים, את העמוד הזה מנהלים חסמבה, צעירי משפחות חטופים, חבורה של אנשים מדהימים שהתאחדו מתוך שותפות גורל ומאבק משותף והצליחו להיכנס ללבבות של כל כך הרבה אנשים ולהזיז הרים", מספרת ברק ל-mako. "העשייה שלהם היא אין-סופית, והסושיאל הוא נדבך אחד בלבד במאבק שלהם. עמוד האינסטגרם של חסמבה והקהילה שהם בנו, מאפשרים להם לספר את הסיפור שלהם ושל החטופים, להגיע לקהל סופר רחב ולייצר תמיכה והתגייסות".

היא מבהירה כי התוכן שעולה בעמוד האינסטגרם של חסמבה הוא של צעירי משפחות חטופים – בשפה שלהם ועם מה שחשוב להם לומר.

"אנחנו רק מלוות, עוזרות לחשוב איך הכי מתאים לייצר כל תוכן כדי שיעבוד בפלטפורמה, משתמשות בידע ובניסיון שלנו לטובת חיבורים למשפיענים, תקשורת או גופי יח"צ, אבל העשייה היא תמיד תמיד משותפת", מסבירה ברק. "המטרה של העמוד היא להשמיע את הקול שלהם, ולהשאיר את הנושא על סדר היום הציבורי. גם היום, חשוב לנו שאנשים לא יגללו במשך שעה באינסטגרם מבלי לזכור שיש 19 חללים חטופים בעזה. ככל שעובר הזמן זה יותר מאתגר, אבל זה חשוב.

"כשמתחילים לנהל עמוד סושיאל, או בכל תוכן שמייצרים, יש שתי שאלות אסטרטגיות - מה אנחנו רוצים להגיד ולמי? במקרה הזה מטרת העל הייתה ברורה לכולם - להחזיר אותם הביתה, את ההורים, האחים ובני הדודים של חסמבה ואת כל החטופים. אבל לחסמבה יש תת-מטרה נוספת, והיא לחבר את הצעירים למאבק", אומרת ברק.

"חסמבה בחרו לפנות לצעירים באינסטגרם, בפלטפורמה הכי הכי רלוונטית. הם בנו קהילה סופר פעילה של אנשים שמגיעים לעצרות, סופרים את הימים, הולכים עם סיכת חטופים, מגלים מעורבות עם התוכן ופעילים בקהילות הוואטסאפ שלהם. אנשים שמלווים אותם במאבק".

ברק הגיעה לחסמבה אחרי שהתנדבה בצוות אחר במטה משפחות החטופים, ובמהלך גלילה באינסטגרם, ראתה סרטון של שיר סיגל, שהייתה באותו הזמן במשלחת של מטה משפחות החטופים לארה"ב.

"זה היה כשקית' עוד היה בשבי חמאס, ובסרטון היא דיברה על העשייה המדהימה של משפיעניות אמריקאיות שנרתמו למאבק ופנתה למשפיעניות ישראליות בשאלה - מה איתכן? למה אתן לא מתגייסות למאבק החשוב הזה?

"כשצפיתי בסרטון, הרגשתי שהיא קוראת לי. העבודה עם משפיענים ויוצרי תוכן היא בדיוק מה שאני עושה בשנים האחרונות, וחשבתי שאני יכולה לעזור בדיוק במה שהיא מחפשת ורוצה. פניתי אליה ואחר כך גם לאלה, והשיחות האלו הובילו לפגישת סושיאל משותפת הראשונה שלנו.

"בפגישה הזו אלה בן עמי אמרה שמפריע לה שכמעט אין צעירים במאבק ולא רואים אותם ברחובות, אני זוכרת שסופר הזדהיתי עם זה, כי רק בשבוע לפני הייתי בעצרת וכשהסתכלתי ימינה ושמאלה, ראיתי עשרות אנשים בגילאים של ההורים שלי, ושאלתי את עצמי איפה הצעירים. הנושא הזה בער בי, והרגשתי, ועד היום אני מרגישה, שזו זכות לקחת חלק במאבק הזה ובמסע הזה שלהם".

איך נראה היום יום שלכם בשנה האחרונה?

"הבוקר בסושיאל של חסמבה נפתח במספר הימים בשבי, אנחנו סופרים בסטורי את הימים עד שכולם חוזרים, ומחר הדבר הראשון שנעשה הוא להעלות את המספר 742 עם תמונות כל החטופים שעדיין שם.

"מעבר לזה, אני חושבת שבמאבק כזה אין ממש שגרה של יום יום, אנחנו תמיד מגיבים למה שקורה וכל התוכן סובב סביב הכאן ועכשיו. סביב התחושות ומה שחשוב להם לומר.

"אני חושבת שמה שכן מאוד בולט, שזה אין למאבק הזה שעות עבודה או התחלה וסוף, זה הולך איתך לאורך כל היום ומלווה אותך בכל דבר.

"יצא לי לא מעט פעמים לסיים יום צילום בעבודה ואז לעבור לצילומים במטה המשפחות או לישיבת סושיאל של חסמבה. זה מעבר קשוח וכמעט בלתי ניתן להכלה. מצד שני, עם הזמן למדתי להודות על זה, יש משהו בשילוב בין הדברים שעוזר לפתח חוסן ולתמוך בהם לאורך זמן".

כשיתוף פעולה עם משפיעניות, היא נותנת לדוגמה סרטון ויראלי, שנעשה עם אן זיוי, ירדן ויזל ובר זומר, בנוגע לחשיבות בענידת סיכת החטופים, שאחריו הם קיבלו מאות הודעות באינסטגרם של חסמבה, ששאלו איפה ניתן לקנות את הסיכה.

ברק מספרת שנוצרו קשרים אישיים וחברויות אמת, שהיא יודעת "שיישארו איתה לנצח". "אני חושבת שכשמתעסקים בנושא כזה שהוא כל כך אישי ורגשי, זה משהו שפשוט קורה, אנשים נכנסים לך ללב. כל השאלות והתשובות מתחילות ונגמרות ב'חסמבה', אבל מאחורי הטייטל הזה יש חבורה של אנשים מדהימים שהשפיעו עליי ויש להם מקום ענק אצלי בלב".

האם יצא לך לפגוש את החטופים ששבו?

"לא יצא לי, ומבחינתי זו הפרדה מאוד ברורה - אנחנו עושות סושיאל ונלחמות על חזרתם, ואז לוקחות צעד אחורה. זה ברור לכולנו - ברגע שכולם יחזרו הביתה, 19 החטופים שעדיין שם, העמוד ייסגר. אני רוצה את הטראפיק והצפיות, כל עוד הם עבור ולמען המאבק. ביום שאחרי כל אחד ימשיך לדרכו, והלוואי שזה כבר יקרה. אני לא מכירה הרבה מנהלי סושיאל שחולמים שהעמוד שלהם ייסגר, אבל זו לגמרי השאיפה שלנו".

איך את בימים אלו? האמנת שיגיע ההסכם?

"התחושות מאוד מעורבות. זה אושר עילאי שלא ניתן לתאר במילים, מעורבב בתחושת החמצה על אלו שלא יוכלו לשוב עוד בחיים ובחשש וציפייה לשובם של כל החטופים החללים וסגירת מעגל עבור כל המשפחות.

"אני לא חושבת שמישהו מאיתנו דמיין שזה ייקח כל כך הרבה זמן. אבל לראות את המשפחות מתאחדות עם האהובים שלהם אחרי תקופה כל כך ארוכה, וכשמדינה שלמה מצפה להם - אין דבר מדהים מזה.

"במהלך הדרך היו לא מעט רגעים של שבירה, את רואה אנשים שנכנסו לך ללב במאבק שנמשך ונמשך, ולפעמים ממש קשה לראות את האור. הכוח האמיתי הגיע מחסמבה, הם תמיד הרימו אחד את השני ולא איבדו את התקווה, אז איך אני ארשה לעצמי לאבד אותה?".

ומה היא מתכננת לעשות הלאה?

"העשייה בחסמבה הזכירה לי למה אני כל כך אוהבת את מה שאני עושה, איזה כוח יש לסושיאל ואילו דברים מופלאים אפשר לעשות באמצעותו. אני מחזיקה את התקווה שכולם יחזרו הביתה ממש בקרוב וחשוב לי ממש להגיד - אנחנו כאן עם כל המשפחות עד הרגע הזה. אני חושבת שאחרי שכולם יחזרו, יש לנו עוד הרבה עבודה כדי לדאוג שיהיה כאן טוב, ואני מקווה שאני אמצא את המקום שלי להשפיע".

בסיום דבריה ברק מבקשת להכיר את השמות של 19 החטופים שעדיין בעזה, והמשפחות שלהם מחכות לסגירת המעגל: רן גווילי, ג'ושוע לואיטו מולל, אריה זלמנוביץ, הדר גולדין, עומר נאוטרה, איתי חן, טל חיימי, רונן אנגל, עוז דניאל, מני גודארד, אליהו מרגלית, עמירם קופר, תמיר אדר, דרור אור, ליאור רודאייף, אסף חממי ושחר ברוך. "אסור לנו לעצור עד שכולם בבית", היא אומרת.