"העולם לא מעוניין לראות ניתוחים מדיניים, הוא רוצה לראות מה באמת קורה כאן דרך העיניים שלנו"

צלמת הרחוב אלכס פרפורי, בת 32 מתל אביב, התפוצצה בטוויטר עם יותר מ-22 מיליון צפיות לסרטון שהעלתה מהטיילת בתל אביב, שצולם כמה שעות לאחר התקיפה האמריקנית באיראן, והראה למעשה שבעיר העברית הראשונה העסקים "נמשכים כרגיל". בתגובות, כולל גרוק ה-AI של טוויטר, רבים לא האמינו שמדובר בסרטון חדש, והיא בתגובה הוכיחה להם את התאריך שבו הוא צולם.

מדובר במספר צפיות חריג מאוד לסרטון ישראלי, אך בכל זאת לא מדובר בסרטון היחיד מימי המלחמה שזכה לתהודה עולמית. משתמשת בשם שילת, shilatooshh, שאחריה עוקבים "רק" כ-7,000 איש, העלתה סרטון בטיקטוק שהגיע ליותר מחצי מיליון צפיות, ובו רואים אנשים בישראל רוקדים וחוגגים במקלטים ובמרחבים המוגנים בזמן ההפצצות מאיראן.

בלוגר הטיולים טל העלה סרטון שזכה ליותר מ-1.6 מיליון צפיות ובו הוא נוסע בסקייטבורד על הטיילת בתל אביב ואומר באנגלית: "הייתם מאמינים אם הייתי אומר לכם שישראל נראית ככה עכשיו? שאנשים בתל אביב חיים חיים נורמליים, למרות שאיראן תוקפת בתים של אזרחים?". הוא זכה ללא מעט תגובות ביקורתיות, כמו "שחרו את פלסטין", ומישהו אחר ששאל "ישראל לא תוקפת בתים של אזרחים באיראן?".

בהמשך הוא העלה גם סרטונים שהראו את הבתים ההרוסים בארץ אחרי הטילים האיראניים שספגו, גם כן עם כתוביות באנגלית.

גולדה מצליחה להראות לעולם את השגרה הבלתי-אפשרית של 24 שעות בישראל, בסרטון שקיבל יותר ממיליון צפיות: ירידות חוזרות למקלטים לצד מפגשים עם חברים והפסקות קפה. שימוש חכם בסאונד ויראלי הופך את הסרטון למעורר הזדהות גם אצל מי שמעולם לא היה תחת איום.

והנה סרטון מחוף הים, שמשתמש בסאונד טרנדי של שירה של נלי פורטנדו, I'm like a bird, עם הכיתוב: "חבר שלי מקבל שיחות עבודה באמצע הים התיכון, בזמן שישראל מותקפת בטילים".

סופי, שהחשבון שלה נקרא אמריקאית בישראל, משתפת בהומור בסרטון בכך שהיא נמצאת במקלט בעיצומה של אזעקה, אבל צריכה להפליץ. אנשים מעבר לים אולי לא יודעים מה זה טילים בליסטיים, אבל הם בהחלט יכולים לדמיין מה זה אומר להיות בחדר סגור עם הרבה אנשים.

העולם לא מעוניין לראות ניתוחים מדיניים, הוא רוצה לראות מה באמת קורה כאן דרך העיניים שלנו. דווקא ברגעים הכי אישיים וכנים - נוצרת ההסברה הכי חזקה. היא לא באה לשכנע, היא פשוט מראה את המציאות", אומרת ל-mako דור לב, מנהלת תוכניות והדרכות סושיאל מדיה ב-TalkIsrael, מיזם הסברה ישראלי שפועל כדי לחבר בין ישראל לעולם דרך תוכן אותנטי ברשתות החברתיות. הארגון מכשיר צעירים מכל העולם, בהם עולים חדשים, שליחים וסטודנטים, "לספר את הסיפור הישראלי", כאשר הדגש הוא על יצירת תכנים שפונים במיוחד לדור ה־Z באינסטגרם ובטיקטוק.

לדברי לב, כששואלים מדוע סרטונים מסוימים הפכו לוויראליים, התשובה ברורה. "הם היו אנושיים. לא מסבירים. לא משכנעים. רק מראים את החיים בישראל – דרך רגעים קטנים שאי אפשר להישאר אדיש אליהם".

ומי יכול להיות יוצר תוכן? כל אדם עם טלפון לדבריה. "כל אחד ואחת יכולים להיות הקול שיחבר בין המציאות שלנו לבין האוזניים והלבבות של אנשים בחו"ל. בתוך הרעש התקשורתי דווקא הקולות הפשוטים יכולים לבלוט", טוענת לב.

תום דיבון, חוקר יוצרי תוכן ופלטפורמות מהאוניברסיטה העברית בירושלים, מתייחס גם הוא בשיחה עם mako  לתוכן שנוצר ברשתות החברתיות בזמן המלחמה עם איראן, אך מאיר גם זווית ביקורתית שיש לעיתים לקחת את אותו "חוסן לאומי" בעירבון מוגבל.

"תופעת תרגום המלחמה לתוכן ממחישה את האופן שבו המרחבים הדיגיטליים הופכים למנגנון תיווך של שגרה תחת איום. יוצרי תוכן - ישראלים ובינלאומיים - מתעדים ריצות בטיילת, חיי לילה במקלטים ורגעים יומיומיים שהופכים תוך כדי הפצצות למופעים של חוסן לאומי", אומר דיבון.

"זה לא דבר חדש. ראינו את זה קורה המון באוקראינה, עם יוצרי תוכן שכבר מאז 2022 מתעדים את החיים תחת הטילים בקייב. זו תופעה רחבה ומרתקת שאני רואה כ'פלטפורמיזציה של מלחמה', כאשר רשתות חברתיות הופכות לזירה נרטיבית שבה המציאות התודעתית של הסכנה מתורגמת לתוכן חיובי, סאטירי, שובבי, המשדר תחושת שליטה, נורמליזציה וגאווה לאומית, ונרטיב של 'החיים נמשכים', שזוכה לחשיפה מוגברת על ידי האלגוריתם.

"הפלטפורמות משמשות גם כמרחב של עיבוד רגשי קולקטיבי, שבו מלחמה היא לא רק איום, אלא גם הזדמנות למיתוג עצמי, חיזוק תחושת שייכות לישראליות, וגם גיוס של אהדה גלובלית", אומר דיבון. "אבל - בתוך כל זה - חשוב להיות ביקורתיים כלפי גבולות החוסן המיוצג. שאלות חשובות כמו מי נכלל באסתטיקה הזו של הישרדות, ומי מושתק בתוכה. לא כל אחד שורד מתקפות טילים באותו אופן. יוצרי התוכן שמעלים את 'החיים הממשיכים' מדירים שכבות רבות של אוכלוסייה שלא מדוברת בתקשורת המקומית ובטח שלא הבין-לאומית, כמו למשל ערביי ישראל שחיים באזורים שאינם ממוגנים כבר שנים.

"חשוב שנבין שעם כל ההצלחה הרגעית של סרטונים כאלו שמראים את ישראל החסונה, מבט אחד חטוף בתגובות מציג בבירור את הסנטימנט הבינלאומי שלא 'קונה' את המופע הזה. ישנן קריאות רבות שמציפות את הנושא של פריבילגיות בתוך אזורי מלחמה, בין אם זה פלסטינים שחיים בישראל ואינם מוגנים או תושבי עזה שחווים הפצצות מהאוויר באופן שלא מספיק תשתית להישרדות. זה חלק מתפיסת העולם כלפי היצירות המקומיות שלנו וחשוב שלא לחיות בתודעה כוזבת של חוסן", הוא מבהיר.

גם אתם יכולים ליצור סרטונים שאולי יתפסו את העין העולמית, בלי ציוד מקצועי או אלפי עוקבים. הנה מדריך קצר שיעזור לכם להתחיל עם הטיפים של talk Israel:

צילום:
• צלמו באור, ככל שהתאורה יותר טובה, האיכות של הסרטון יהיה יותר טוב.
• שימו את המצלמה בגובה העיניים (אם אין חצובה - תומכים עם ספרים/בקבוק מים).
• מצלמים תמיד במצב אנכי (ורטיקלי) - זה מתאים לרשתות כמו אינסטגרם וטיקטוק.

סאונד:
 • ודאו ששומעים אתכם ברור ואם אתם יכולים - השתמשו באוזניות עם מיקרופון.
 • דברו לאט וברור על מנת שהמסר שלכם יעבור בקלות.
 • השתמשו בסאונד ויראלי - גללו בטיקטוק ותראו מה תופס עכשיו. סאונד טרנדי מעלה את סיכויי החשיפה.

שפה:
 • עדיף לדבר ולכתוב באנגלית כדי שהעולם יבין. אם קשה - אפשר לשלב תרגום.
 • שמרו על שיח אנושי – בלי תוקפנות. דברו על רגש, על פחד, על תקווה - לא על פוליטיקה.

אורך:
 • 30–60 שניות - זה האורך האידיאלי לתשומת לב מלאה ברשתות.
 • אם יש לכם יותר מה לומר - עדיף לפרק לכמה חלקים.