הדוגמנית שהפכה ליוצרת קמפיינים ב-AI: "הייתי רק הפנים, לא הייתי זאת שמובילה את היצירה"

בסוהו האוס ביפו, בין קולבים של בגדים ותערוכה של תמונות אופנה שנוצרו בבינה מלאכותית, היה אפשר לרגע להתבלבל. על המסכים רצו דוגמנים ודוגמניות שלבשו פריטים אמיתיים, אבל הם בעצם מבוססים על אנשים שהצטלמו כאן כמה דקות קודם לכן. הכל נראה כמעט כמו עוד ערב השקה נוצץ, רק שכאן, במרכז הערב, לא עמד צלם, סטייליסט או פרזנטורית, אלא שאלה שמתחילה להטריד ענף שלם: מי בכלל צריך יום צילום כשאפשר לברוא אותו מהמחשב?

השאלה הזאת מגיעה בזמן שעולם האופנה מנסה להבין מחדש את גבולות היצירה שלו. קמפיין אופנה היה במשך שנים אירוע הפקתי מורכב וידוע שכלל צוות של דוגמנים, צלמים, סטייליסטים, מאפרות, לוקיישן ותקציבים. עכשיו, כשהבינה המלאכותית מאפשרת לייצר דמויות, תאורה וסצנות מתוך מסך מחשב, גם מותגים גדולים וגם יוצרים עצמאיים נדרשים לשאול מה מחייב צילום אנושי, מה יכול להיווצר בתוכנה, ואיפה עובר הגבול בין יעילות ופנטזיה לבין אובדן של אותנטיות.

את הערב, שנשא את השם "בינה ואופנה" ונערך השבוע, יזמה והפיקה עדי מויאל (28), דוגמנית ויוצרת תוכן בבינה מלאכותית לחברות אופנה, יחד עם החברה הישראלית Astria.ai, שעוסקת ב-AI ובאופנה. על הבמה היא סיפרה שלפני שנה לא הייתה יכולה לדמיין שתעמוד כאן. "הייתי עם קריירה אחרת לגמרי, במקום שונה לגמרי", היא משתפת, "יזמתי את האירוע הזה כי הרגשתי שהיה חסר מקום שבו נדבר על איך בינה מלאכותית תשפיע על תעשיית האופנה".

הסיפור של מויאל מתחיל דווקא מהצד השני של התעשייה. במשך שנים היא דגמנה למותגים גדולים, נהנתה להיות מול המצלמה, אבל הרגישה שמשהו חסר. "בימי צילום הייתי החזון והפנים של מישהו אחר", היא נזכרת, "הייתי רק הפנים. זה חמוד, אבל זה לא היה משהו מעבר. לא הייתי זאת שמובילה את היצירה, נותנת את הטון".

הפער הזה ליווה אותה גם כשניסתה לעזוב את עולם הדוגמנות. אחרי תואר כללי היא מצאה את עצמה במשרה משרדית ובהמשך בשיווק בחברת הייטק. מבחוץ זה אולי נראה כמו מסלול "רציני" יותר, אבל מבפנים, מבחינתה, זו הייתה שגרה חונקת. "מאוד התביישתי בזה שהייתי דוגמנית", היא אומרת, "אמרתי לעצמי, מה זה מה שיש לי להציע? זה מה שאני?". זמן קצר אחר כך היא התפטרה, בלי תוכנית ובלי ודאות כלכלית. "החלטתי שאני לא מוותרת על משמעות בקריירה. לא היה לי כיוון. ישבתי חודשיים בבית משועממת ברמה מטורפת".

נקודת המפנה הגיעה כשבן הזוג שלה, שי, הציע שיטוסו להודו. הטיול שתוכנן לשלושה שבועות נמשך שבעה חודשים. שם, בדרמסלה, היא פגשה לראשונה את עולם הבינה המלאכותית. שי עבד מרחוק כיזם ומנהל פיתוח בסטארטאפ, והיא הביטה בו עובד מהמחשב בזמן שהם מטיילים. "אמרתי לעצמי, וואי, אני גם רוצה ככה. למה אני צריכה להיתקע בעבודה שמונה עד שש ולהגיש קפה כל היום?".

כך מויאל התחילה ללמוד בינה מלאכותית. בהתחלה היא יצרה תמונות תדמית לעסקים וללינקדאין, מעין "יום צילום" וירטואלי שבו אדם מעלה כמה תמונות שלו ומקבל תמונות מקצועיות וריאליסטיות. "התחלתי עם חברות הייטק, בכמויות של 300 איש כל חברה", היא מספרת. "מאחורי הקלעים אלה היו הפרומפטים שלי, השיטה שלי". אבל מהר מאוד היא גילתה שהדבר שמושך אותה באמת הוא לא תמונות תדמית, אלא צילומי אופנה.

"לאט לאט ראיתי שהריאליסטיות של האנשים מאוד עושה לי את זה", היא נזכרת, "ואז עברתי לדוגמנים ודוגמניות, וקלטתי שאני מתחברת שוב לעולם האופנה, העולם שממנו הגעתי. לא רציתי לצאת ממנו, פשוט לא רציתי להישאר רק דוגמנית". היום היא יוצרת דוגמניות ודוגמנים לחברות אופנה, מעבירה סדנאות וקורסים, ועובדת בין היתר עם הפלטפורמה הישראלית Astria, שמאפשרת למותגים לייצר לוקבוקים, סרטונים וקמפיינים בבינה מלאכותית.

התהליך, היא מדגישה, רחוק מהדימוי של "לוחצים על כפתור ויש קמפיין". כשמותג פונה אליה, היא מבקשת רפרנסים לדוגמנים ולדוגמניות, ולא מעתיקה אדם אמיתי. "אני לוקחת תווי פנים של כל מיני דוגמנים, מערבבת את זה ויוצרת משהו שדומה באווירה אבל לא נראה אחד לאחד". אחר כך מגיע שלב הסצנה: יצירת לוקיישן, תאורה, רקע, גוף ובגד. בקמפיין ילדים שעשתה לגוטקס, למשל, היא יצרה את הדוגמנים, את לוקיישן הים ואת הסצנות של הקמפיין, ואז חיברה הכל לפריטים של המותג.

מבחינתה, כאן נכנסת המומחיות שלה כדוגמנית לשעבר. "אני עשר שנים מדגמנת, אני בתוך התעשייה הזאת, אני מבינה את השפה, אני מבינה את סט הצילום", היא מסבירה. לכל קמפיין, היא מספרת, היא יכולה ליצור כ-30 דמויות עד שהיא מגיעה לאחת המדויקת. "אני ממש הולכת לפי תחושת בטן. זה נשמע מוזר, אבל אני מתאהבת בדוגמניות ואז בוחרת אותן".

בעולם שנוטים לתאר כטכנולוגי, קר ומכני, מויאל מתעקשת שדווקא רגש הוא מה שמבדיל בין תמונת בינה מלאכותית קריפית לבין קמפיין שעובד. "אם לא מכניסים את הרגש, את הטאץ' האישי, זה פשוט לא יעבור ללקוחות", היא מסבירה, "בסוף המטרה היא שהלקוח שיקנה יתחבר למה שהוא רואה, ירצה להיראות ככה. כשאנחנו רואים דוגמניות רובוטיות, מפחידות, קצת קריפיות, זה מפחיד".

מויאל מספרת שהתאהבה מהר מאוד במקצוע החדש, אבל מאחורי ההתלהבות יש גם פחדים אמיתיים. לא רק של דוגמנים, אלא גם של צלמים, סטייליסטים, מאפרות, מפיקים וכל מי שמרכיב היום יום צילום מסורתי. מויאל מעריכה שהפקת בינה מלאכותית יכולה לחסוך למותגים סביב 60 עד 70 אחוז מהעלויות. "תחשבי שאני צריכה להיות הצלם, המעצבת, הסטייליסטית, המאפרת. אני צריכה להיות הכל. אני לבד בבית יכולה ליצור דברים מטורפים מהראש שלי".

גם היא מבינה למה זה מפחיד. "אנשים מאוד סקרנים, אבל הרבה גם מפחדים. בסוף את מפחדת לאבד את העבודה שלך", היא מודה. לדבריה, פרזנטורים מפורסמים כנראה ימשיכו להיות אנושיים, אבל דוגמנים ודוגמניות לא מוכרים בלוקבוקים עלולים להידחק החוצה: "לדעתי תכף יהיה מצחיק לעשות לוקבוק של עשר או שתים עשרה שעות יום צילום".

עם זאת, היא לא מאמינה שהבינה המלאכותית תחליף אותנו באופן מלא. "צריך לשמור על שילוב נכון ומדויק בין בינה מלאכותית לאנשים אמיתיים", היא אומרת. יש תחומים שבהם היא עצמה לא מרגישה בנוח להכניס דמות מלאכותית, למשל סרטוני המלצה אישיים על מוצרים: "אם דוגמנית בינה מלאכותית תשים קרם פנים על עצמה זה יהיה מוזר, כי היא לא באמת משתמשת בו. בעיניי זה קצת סותר את המטרה".

גם בשאלת השקיפות יש לה עמדה ברורה. לטענתה, צריך לסמן תוכן שנוצר בבינה מלאכותית, ובעיקר לשמור על נאמנות למוצר. "הבגדים חייבים להיראות אחד לאחד, כדי שזה לא יבאס את האנשים בבית". לכן, למשל, סירבה לקמפיין תכשיטי יהלומים: "אם זה לא נראה אחד לאחד, זה מבאס. אני לא אקח פרויקט כזה".

את הצד הטכנולוגי של השינוי מסביר דניאל ריין, סמנכ"ל השיווק של Astria.ai. מבחינתו, הבינה המלאכותית לא מתחילה ונגמרת ביצירת עוד תמונה יפה, אלא שהיא משנה את המרחק בין רעיון לתוצאה. "היום אני מביא את הכיוון, והכלי מביא לי את האופציות. אני בוחר, מדייק, אומר לו זה טוב, זה לא טוב. הוא חוזר עם עוד גרסה", הוא מתאר את העבודה שלו עם כלי הבינה המלאכותית, "מה שיותר מעניין זה היכולת שלנו היום בעצם לממש חזון. ההזדמנויות שיש לנו היום הן פשוט בלתי נתפסות".

בעולם האופנה, הוא הסביר, הבינה המלאכותית צריכה להבין מותג: "אנחנו מערכת שבאה לא רק לעזור לייצר את כל המדיה. אנחנו מערכת שבאה ליצור חלל שמכיר את המותג, שמבין אותו, שיודע מה הטעם שלו, שיודע מה הסטנדרט".

בהתאם, מויאל לא רק אימצה כלי חדש, אלא שינתה באמצעותו את מקומה בתעשייה. במקום להיות הדמות שמישהו אחר מלביש, מצלם ומכוון, היא הפכה למי שבוראת את הדמות, את הסט ואת הסיפור. "זה לא טרנד", היא מדגישה, "זה יישאר איתנו, ופשוט נצמח איתו ביחד. נצטרך להיות גמישים ולא לפחד, כי אין ברירה. זה או ללכת נגד ולהישאר מאחור, או לזרום עם זה ולראות איך אני מכניסה את היצירתיות שלי, איך אני מכניסה את עדי לתוך העולם של הבינה המלאכותית. לא לתת לבינה המלאכותית לשלוט עלייך".