"ב-11 שנות נוודות מעולם לא נתקעתי בלי אינטרנט, לא ישנתי ברחוב ולא נכנסתי לכלא"

"אני חי חיים רגילים. לא כל היום מטפס על הרים. יש ימים שאני הולך לטייל ויש ימים שאני עובד". דין קיכל, הוא בן 43 ובעשור האחרון הוא הספיק להיות ב-107 מדינות. הוא מגדיר את עצמו כיזם, מרצה ומשפיען עולמי בתחום הנוודות הדיגיטלית וחופש כלכלי. ב-2018 ייסד את קהילת נוודים דיגיטליים ישראל בפייסבוק, שמונה כיום 47,000 חברים, והוא עדיין בדרך להגשים את מטרת העל ולבקר בכל 196 מדינות העולם.

"צריך לבוא לזה מוכנים מקצועית ומנטלית", הוא מדגיש. "כשיוצאים לטייל יש מלא הפתעות. חשבת שיהיה כיף ותאכיל פילים בתאילנד, ואז אתה מוצא את עצמך שעות בדרכים באוטובוס, יוצא שוב ושוב מאזור הנוחות".

לאורך כל השיחה אותה הוא מנהל מאינדונזיה, הוא חוזר שוב ושוב על שני הצדדים הקריטיים במשוואת הנוודות, הצורך להיערך מראש ולהיות "על זה" כדי שזה יצליח, ומצד שני הפוטנציאל האדיר והפתרונות הקיימים לכל בעיה שמתעוררת תוך כדי.

"נוודות דיגיטלית נראית אחרת לכל אחד. יש את אלו שלוקחים את זה לאקסטרים כמוני, יש משפחות שמנצלות את זה כדי לגור יחד במקום רגוע אחד ובלי להיתקע כל בוקר וערב בפקקים, וכן, יש גם את אלו שיוצאים ומגלים שזה לא בשבילם, שהם צריכים עבודה קבועה במשרד קבוע. אבל, וזה משותף לכל אחד ואחת, הנוודות לא צריכה ולא יכולה להיות 'פתרון'. לא טוב לי בעבודה, אז אני אלך על נוודות. זה לא יעבוד. אם יש לך עבודה שאתה לא אוהב ואתה תעשה אותה בתאילנד, אתה תמשיך מאוד לא לאהוב אותה גם בתאילנד".

קיכל מטייל רוב עם הזמן עם ארוסתו, אותה הכיר בקולומביה, אבל, לדבריו, גם עם ילדים זה אפשרי. "פגשתי אלפי משפחות שעושות את זה. עם שניים-שלושה וגם ארבעה ילדים. בדרך כלל מטיילים יותר לאט ובמקומות עם קהילה ופתרונות חינוך כאלו ואחרים. אני חושב שדווקא ילדים של נוודים מרוויחים בענק מהדבר הזה. ילד בן 11 שאני שואל אותו מה הוא אוהב לשחק במחשב, עונה לי שיש לו כבר חנות באמזון. אני פוגש ילדים שמדברים שלוש וארבע שפות ומאוד פתוחים לעולם ולתרבויות שונות".

בכל מה שקשור לאפשרויות תעסוקה וקריירה, מבחינתו, המצב רק משתפר. "מבחינה מקצועית האופציות גדלות, כבר לא מוגבלות למשרות בישראל ובמשרד. גם תוך כדי תהליך, הראש נפתח ואיתו כל מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים ורוצים לעשות. להיפתח לעולם, לפגוש אנשים עם סיפור שונה שעושים דברים מגוונים מאוד, זה בסוף גם פותח אותי לעוד ועוד. אישית, כל מה שבניתי, לא המצאתי כלום, פשוט פגשתי אנשים שסיפרו ושיתפו, אספתי ורכשתי ידע והמשכתי הלאה.

"בעבר החלום הישראלי היה לעשות רילוקיישן לניו יורק, נוסעים לחמש שנים, חוסכים כסף, עושים אקזיט וחוזרים לישראל. היום העבודות הכי טובות הן בטלפון ובמחשב, ומה שמדהים לראות שפעם כולם צבאו על ארה"ב לקבל עבודה, והיום האמריקאים הם אלו שפונים לתאילנד והודו לקבל ויזה ולעבוד שם".

הוא ישן בדרך כלל בדירות Airbnb, ולדבריו, אין אתגר טכני שהוא לא מצא לו פתרון. "בהתחלה ישנתי הרבה בהוסטלים, דרך מדהימה לפגוש מטיילים אחרים. לאורך השנים יצרתי מעגל חברים שאני נעזר בו גם בהקשר הזה. השאלה הכי פופולרית שאני שומע היא איפה עושים כביסה, והתשובה פשוטה: בכמה דולרים אתה מקבל כביסה נקייה ומקופלת, כמעט בכל מקום בעולם. הרבה גם חוששים שלא יהיה להם אינטרנט. מעולם לא נתקלתי בבעיה הזאת. אם מקסימום בבית קפה אחד הגלישה לא טובה, אז יהיה אחר טוב יותר ליד. ב-11 שנות נוודות מעולם לא נתקעתי בלי אינטרנט, לא ישנתי ברחוב ולא נכנסתי לכלא.

"ויש כמובן את החשש של הלבד – להגיע למקום ולא למצוא אנשים שמבינים את סגנון החיים שלכם. גם לזה עם השנים נוצרו כמה וכמה פתרונות עם קהילות גדולות ומגובשות של נוודים כמעט בכל מקום. ויש גם כמובן את קהילת 'נוודים דיגיטליים ישראל' בפייסבוק".

לאורך שנות הנוודות הוא עבד בניהול ושירות לקוחות מול מספר חברות הייטק בארץ ובעולם, וכיום הוא מתמקד בתחום הנוודות הדיגיטלית ובהדרכת ישראלים שמעוניינים גם הם לצאת לנוודות. בימים אלו עולה לאוויר הקורס החינמי שהוא מעביר "המדריך לנווד הדיגיטלי" מטעם משרד העבודה, שזמין בקמפוס IL של מערך הדיגיטל הלאומי. הקורס מורכב מחמישה פרקים ובין היתר הוא מתעסק בהתאמת אורח החיים הנוודי לצרכים האישיים והמקצועיים של כל אחד ואחת, בהצגת תובנות מעשיות על אורח החיים הנוודי, ובהיבטים הכלכליים, החברתיים והטכנולוגיים שמאפשרים אורח חיים כזה, לצד טכניקות להתמודדות עם אתגרי ניהול עצמי ועבודה בתנאים משתנים.

"הקורס מספק מענה לצורך הגובר בעבודה גמישה ומרחוק בשוק עבודה משתנה, ומאפשר למשתתפים לרכוש מיומנויות שיאפשרו להם להשתלב בשוק העבודה הגלובלי, תוך שמירה על חופש וגמישות תעסוקתית", אומרת שרה צורי, מנהלת תחום למידה דיגיטלית במשרד העבודה. "הוא מצטרף לעשרות קורסים נוספים בפרויקט 'בית הספר לקריירה', שמעניקים כישורי עבודה רלוונטיים למציאות משתנה, מיומנויות קריטיות וכלים פרקטיים", מוסיף אסף וייס, מנהל קמפוס IL. "המטרה שלנו היא להנגיש ידע איכותי לכלל האוכלוסייה, לאפשר למידה בקצב אישי, ולתת לכל אחד ואחת את ההזדמנות לעצב את עתידם המקצועי בעולם העבודה החדש".

החופש לעצור

כבן לאמא מדריכת טיולים בחו"ל, קיכל מעיד על עצמו שתמיד הייתה בו אהבה לטיולים, אך הנוודות עצמה החלה כמעט במקרה. "רציתי להגשים את חלום הרילוקיישן, הייתי אמור לעבור לארה"ב ובגלל צוק איתן היה עיכוב בוויזה. המעסיק שלי הציע לי לעבוד מרחוק ולחזור כשהוויזה מוכנה. אחרי שלושה חודשים שהספקתי לטייל בכמה מדינות תוך כדי עבודה, הבנתי שאני ממש לא רוצה לחזור לעבודה במשרד. הוכחתי שאני עובד טוב גם ככה, בחברה זרמו איתי ומאז לא הפסקתי, ועדיין, עד היום עוד לא חשבתי לרגע להפסיק, כל עוד זה טוב אני עושה את זה, ואם זה יפסיק להיות טוב אני אפסיק.

"אנשים מדמיינים שהחופש הוא היכולת לזוז כל הזמן ממקום למקום. אני אומר ההיפך. החופש שאני חווה הוא ביכולת שלי לעצור תמיד, להיתקע בכל מקום. בקולומביה התאהבתי במישהי ונשארתי שם שמונה חודשים. היכולת להגיד שטוב לי במקום אחד ולעצור זו דרגת החופש הכי גבוהה מבחינתי".

איך זה להיות ישראלי בעולם?

"גאווה גדולה. לא מסתיר ומייצג את ישראל כשגריר א-פורמלי. ההערכה שלי לישראל גדלה בשנים האלו כשאני רואה את הפערים ואת הדברים שבנינו כל כך זמן קצר. הייתי בעמאן, מלזיה, קטאר ומדינות מוסלמיות אחרות – תמיד כששואלים אותי מאיפה אני, אני אומר את האמת, וזה מעולם לא גרם לחוויה לא נעימה. הפתיעה אותי בכל מיני מקומות האהבה לישראל וההתלהבות ממנה, כולל כאן באינדונזיה. ההפתעה הכי גדולה שלי היא שגיליתי שכולנו בני אדם, שכולנו אותו דבר, אוהבים לצחוק ולאהוב וליהנות מהחיים ולחיות בשקט".