"הטיל לא מבחין בין ערבי ליהודי": המיזם שממפה את המקלטים שלא מופיעים במפות

בזמן שמיליוני ישראלים מחפשים בתוך שניות את הדרך הקרובה ביותר למרחב מוגן, ביישובים ערביים רבים מתברר שהשאלה הכי בסיסית נשארה בלי תשובה: איפה בכלל נמצא המקלט הקרוב. בעוד שבערים יהודיות אפשר לא פעם לאתר מקלטים דרך ווייז או גוגל, ביישובים ערביים רבים המידע פשוט לא מופיע, למרות שיש בשטח מקלטים.

מתוך הוואקום הזה קמה Harmony, יוזמה אזרחית טכנולוגית של אנשי מקצוע מהחברה הערבית, שביקשה לעשות בזמן חירום את מה שהמדינה וענקיות הטכנולוגיה לא עשו: למפות מקלטים בחברה הערבית, ולאפשר גם לאנשים פרטיים לפתוח את מקלטם לאחרים. "הטיל לא מבחין בין ערבי ליהודי", אומר ל-mako עו"ד מהדי כבהא, יזם חברתי טכנולוגי ומייסד שותף בעמותת קהילת Harmony.

"כשהתחילה המלחמה הראשונה עם איראן נבהלנו, והדבר הראשון שחיפשנו בחברה הערבית היה מקלטים. פתאום אנחנו מסתכלים ומוצאים שיש פער גדול בין המקלטים בחברה הערבית לחברה היהודית", הוא מספר. "הבנו שיש פער לא רק בכמות המקלטים, אלא גם בנגישות אליהם, בפתיחות שלהם ובמידע הבסיסי עליהם. ברוב הערים, הכפרים, המועצות והעיריות בחברה הערבית לא פתחו את המקלטים, או שלא היה מידע מסודר על איפה הם נמצאים, איפה הכניסה, ואם יש נגישות לאנשים עם מוגבלות. זה מידע בסיסי, אבל הוא פשוט לא היה".

הבעיה, לדבריו, לא הייתה רק פיזית אלא גם דיגיטלית. "התחלנו לשלוח הודעות למועצות, לדבר עם אנשים, ושלחנו מתנדבים לשטח לבדוק מה קורה עם המקלטים". הוא אומר, "ואז הבנו שיש מקלטים, אבל מספרם קטן מאוד יחסית לחברה כולה, וגם על אלה שקיימים אין מידע נגיש. לפעמים העיריות העלו משהו לפייסבוק, לפעמים לאינסטגרם, לפעמים לאתר שלהן, אבל בזמן אמת אנשים לא יכולים להתחיל לחפש פוסטים. הבנו שצריך לעשות משהו מרוכז, שיכול לעזור לאנשים בערים ובכפרים לדעת איפה המקלט הכי קרוב אליהם בזמן אמת ואיך מגיעים אליו".

הפתרון למעשה כבר היה קיים לדבריו, אבל לא לכולם. "אחת הנקודות הכי חשובות שגרמה לנו לחשוב על פתרון היא שהפתרון בעצם היה כבר קיים". הוא מחדד, ומוסיף: "יש וייז ויש גוגל מפות. אם תכתבו 'מקלט' בתל אביב, או בכל עיר יהודית, לא משנה איפה, תראו מקלטים. אבל אם תרשמו 'מקלט' באום אל-פחם או בטמרה, לא תוכלו למצוא את המקלטים האלה. הם לא מופיעים, למרות שהם קיימים. נכון, הם לא תמיד במוכנות הטובה ביותר ולא בכמות הנדרשת, אבל הם קיימים, ובכל זאת גוגל מפות ווייז לא מראים אותם בחברה הערבית".

מבירור הנושא עולה כי בפועל, רוב המידע המוצג ביישומי הניווט הדיגיטליים נשען על נתונים המועברים מפיקוד העורף. לכן, בהיעדר עדכון מסודר מצד הרשויות הרלוונטיות על קיומם של מקלטים ביישובים הערביים, המידע אינו משתקף במפות, גם אם המבנים קיימים בשטח. עד היום, עו"ד כבהא אומר, הפער לא טופל: "עברו עשרה חודשים מהמלחמה הראשונה, ועדיין אין בווייז ובגוגל מפות מקלטים ביישובים ערביים. אני לא יודע למה ואני משאיר את הספק לטובתם. אבל בשורה התחתונה, המצב הזה נשאר כפי שהוא".

תוך 48 שעות מסיום המלחמה הראשונה עם איראן, Harmony הקימו פלטפורמה חלופית שתסייע גם לתושבי החברה הערבית. "היינו צריכים להכניס את כל המידע מהשטח, כולל פתיחת אפשרות לאנשים לפתוח מקלטים פרטיים, לקחת את הקואורדינטות של מי שנתן מידע, ולמצוא פתרון טכנולוגי שמרכז הכל". מתאר כבהא, "כך נולדה Harmony SOS, אפליקציה שאפשר להוריד ב-App Store ובאנדרואיד ויש גם אתר אינטרנט. אפשר להיכנס מכל מקום בארץ ולמצוא את המקלט הכי קרוב בזמן אמת".

מאחורי הפלטפורמה הזו עמדה עבודת שטח אינטנסיבית במיוחד. "פתחנו את האתר, והתחלנו להזין מקלטים". הוא אומר, "עשרות מתנדבים בשטח התחילו ללכת לכל מקלט ולאסוף נתונים: כמה אנשים יכולים להיכנס, מה גודל המקלט, האם הוא נגיש לבעלי חיים, האם הוא נגיש לאנשים עם מוגבלות, ואפילו תמונה של הכניסה למקלט. הכל נשלח לאתר והפך זמין לכולם".

לדבריו, "תוך 48 שעות הצלחנו לאסוף יותר מאלף מקלטים ולהכניס אותם לתוך המערכת. הכנסנו גם תעלות בנגב, כי יש מקומות שבהם בתי הספר עצמם אינם ממוגנים ואין כמעט מקלטים, והיינו צריכים למצוא פתרונות שמאפשרים הגנה לאנשים גם שם".

בשלב הזה נולדה ההבנה שלא מספיק רק למפות מקלטים, צריך גם להגדיל את ההיצע. "תוך כדי הבדיקה הבנו שמספר המקלטים בחברה הערבית מאוד מצומצם". אומר כבהא, ומוסיף: "אז הצענו שכל אחד בארץ יוכל לפתוח את המקלט שלו כמקלט לאחרים. זה יכול להיות מקלט בבניין, חניה תת-קרקעית, בניין מסחרי עם מקלט גדול, וגם בית פרטי של מישהו שמוכן לפתוח את המרחב המוגן שלו לשכנים ולכפר בזמן אזעקה. זה היה פתרון יצירתי שנולד מתוך המציאות".

למרות שהמיזם נולד מתוך מצוקה בחברה הערבית, ב-Harmony לא רצו לסגור אותו לקהל הערבי בלבד. "מהרגע הראשון תרגמנו את האתר לשפה העברית". מדגיש כבהא, "הכנסנו יותר מ-3,000 מקלטים גם בחברה היהודית, והאתר זמין גם ליהודים שרוצים להכניס את המקלטים שלהם לטובת השכנים. בסוף, הטיל לא מבחין בין ערבי ליהודי, וזה יכול לעלות בחיי אדם. מהרגע הראשון רצינו שזה יהיה פתוח וזמין לכולם".

המיזם, לדבריו, הוכיח את עצמו במלחמה הנוכחית: "היום אנחנו רואים אלפי משתמשים שנכנסים לאתר ברגע שיש אזעקה. במצטבר, אני חושב שאנחנו עוזרים לאלפי אנשים". אבל מאחורי ההצלחה יש עדיין תסכול ותחושת הפקרה כללית. "זה מאוד מצער שאני נמצא עכשיו בבית שלי, והמקלט הכי קרוב אליי נמצא רחוק רבע שעה מפה, בבית הספר הקרוב". הוא מוסיף, "אין לנו בבתים פה מקלטים, כי אלה בתים שנבנו לפני 2006. השאלה היא למה המדינה לא דאגה לזה. אם זה לא היה בכוונה, אז זה היה ברשלנות - ואם זו רשלנות, כנראה שהעדיפו לשים את הכסף במקומות אחרים. ראינו את זה כשקיצצו מאות מיליונים שיועדו לחברה הערבית. יש פה תת השקעה מאוד חריפה ומובהקת נגד החברה הערבית, ואחד ההיבטים שלה הוא תת מקלטים, חוסר נגישות למקלטים ומחסור במידע על מקלטים".

ומדוע היוזמה הזו אינה ממוסדת? "המידע על כל המקלטים קיים אצל המדינה, אז למה קבוצה של מתנדבים בזמן מלחמה צריכה לעבוד על מיזם כזה? למה המדינה לא דואגת מראש להנגיש את המידע לכולם?", תוהה כבהא, "והרי עברה כמעט שנה מאז שהוקם המיזם, ואף אחד לא פנה אלינו ואמר 'בואו נשפר, בואו נעשה משהו יותר טוב, בואו נעזור, בואו נתמוך'. ישבנו במשרדים ממשלתיים, הצגנו את המיזם, ואף אחד לא טרח במשך שנה להתקדם איתנו. אנחנו מאוכזבים עמוקות מהתנהלות המדינה והחברה כולה".

למרות הכל, מבחינתו המיזם הזה הוא נקודה של אור בתקופה הנוכחית. "צריך להסתכל על יוזמות בשטח, כי מהן יכולים לצוץ דברים גדולים. במיוחד כשמדברים על מיזמים קטנים שכל התכלית שלהם היא הגנה על חיי אדם ושמירה על הביטחון האישי של כל אחד מאיתנו. צריך לאמץ את המיזמים האלה, לתת להם תמיכה, ולאפשר להם לשרת את כלל האזרחים ברגעי מלחמה".