אחד מהעולמות שעברו את הטלטלה הכי גדולה בזמן הקורונה הוא עולם ההיכרויות. כשכבר אי אפשר לצאת לדייט טוב בבר או במסעדה, כשאפליקציות ההיכרויות הפכו למדרגה פוטנציאלית של קורונה, וכשמדינת ניו יורק אפילו ביקשה מהאזרחים להימנע מקיום יחסי מין עם זרים – היכולת של הרווקים והרווקות לקיים יחסי מין מצטמצמת מרגע לרגע.
בצל המשבר החריף הזה, שפוגע באחד הצרכים האלמנטריים ביותר של האדם, יש עולם נוסף שנפגע קשות – עולם מסיבות המין. כן, בעבר, כשעוד מותר היה להיפגש, אנשים היו מגיעים למסיבות כדי להכיר ולקיים יחסי מין. וכדי שהעולם הזה לא ייעלם לחלוטין – הוא עבר לאינטרנט.
אחת המדינות בהן התחום הזה משגשג ופורח היא בריטניה, בה ליינים רבים של מסיבות פשוט עברו לזום ולתוכנות אחרות המיועדות לשיחות ועידה; כל מי שחפצה נפשו, עם או בלי מצלמה, יכול להתחבר למפגשים שעוסקים גם בפטישים או ב-BDSM. המארגנים טוענים שמדובר בהצלחה מסחררת, ומצהירים שהם חווים גדילה עצומה בכמות המשתתפים – דווקא בגלל הבדידות שמלווה עם תקופת הקורונה.
צעד אחד קדימה
אחת האושיות החשובות בתחום מסיבות המין היא אמה סייל, בת כיתתה של הדוכסית קייט מידלטון. בשנת 2005 היא הקימה את ליין מסיבות הסקס Killing Kittens שבו סלבס בריטים יכולים להכיר צעירות בנות 20 עד 30 באווירה פמיניסטית. כיום היא מקיימת את המפגשים שלה באינטרנט במחירים נמוכים – רק 20 פאונד למסיבה, והביקוש בסגר האחרון זינק בלא פחות מ-440 אחוזים.
"תמיד רציתי לנסות מסיבות מין כאלה", אמרה ל"סאן" הבריטי קרלה (שם בדוי), נשואה ואם לשניים שהשתתפה יחד עם בעלה בפעם הראשונה במסיבת מין בזום. "אף פעם לא היה לי אומץ עד השנה. חיכיתי שהילדים שלי יגדלו, והרגשתי שהגעתי לנקודה בה נמאס לי להיות רק אמא. הצעתי לבעלי להשתתף במסיבה כזו, ושאלתי את ג'ו האם אוכל לחקור את העדפתי לנשים. הוא מאוד תמך".
גם בישראל יש מספר ליינים של מסיבות מין, שהפכו עם הסגר הראשון למסיבות אינטרנטיות. הראשון לעשות זאת היה גילי מוסינזון, שגובה מאה שקלים למשתתף במסיבת אהבה אינטרנטית שכוללת גם דיג'יי. בראיון ל-ynet הוא העיד שהוא ערב לכך שאף אחד לא מצלם או מקליט את המפגש – עם מסמך משפטי עליו חותמים כל משתתף ומשתתפת.
גם ליין מסיבות הפטיש "קורבו" לקח את מסיבות המין צעד אחד קדימה, עם ערוץ טלגרם דיסקרטי וקבוצת פייסבוק הכרוכים בסינון קפדני וכוללים כמה עשרות חברים פעילים. בראיון לשלמה קראוס במוסף "גלריה", המייסדים סשה בוז'ור וסלין הופ העידו שמטרתם היא "לשחרר את הישראלים מהתפיסות המיניות השמרניות של החברה", ואין מתאים יותר מאשר מסיבות אינטרנטיות מושקעות במיוחד ו"פורטל למיניות אלטרנטיבית".
גם נשים שעובדות בתעשיית המין המקוונת מספרות על עלייה חדה בביקוש במהלך הקורונה, שמביאה עמה גם "פטישים חדשים ומעניינים". "אחד מהלקוחות שלי ביקש סרטון בו אני מתפשטת בזמן פגישת זום", אמרה ג'סי, אחת העובדות בתעשייה. "הנחתי את המחשב על השולחן ופשוט דיברתי כאילו הוא בחדר, וקיבלתי 100 דולר לסרטון של 10 דקות".
אלי נוקס מספרת שהאפשרות לצפות בכמה מסכים הפכה את המופע שלה לפופולרי גם בזמן לימודים. "עשיתי מופע בתשלום ואחד מהצופים היה במקביל בהרצאה בלימודים ושכח לכבות את השמע אצלו. כשמישהו נתן לי טיפ זה עשה רעש – שנשמע גם בזמן ההרצאה. יש גברים שלא מסוגלים לשלוט ביצרים שלהם".
לא הכל ורוד
גל מסיבות המין ששטף את הרשת מוקדם יותר השנה לא עבר באופן חלק. זום, למשל, לא מעוניינת לארח מפגשי מין בפלטפורמה שלה, והודיעה שהם מהווים הפרה של כללי השימוש. למעשה, שירות שיחות הועידה אף הכריז מלחמה על בלייני המין, ופיתח כלים שמאפשרים לזהות מפגשים כאלה ולסגור אותם באופן מיידי.
בתגובה, חלק מהמפגשים עברו לשירות פייסטיים (Facetime) של אפל, לשירות סקייפ שלא אוסר על שיחות כאלה, וגם לאפליקציית "האוספארטי", שהפכה לפני כשנתיים לפופולרית מאוד גם כאן בישראל. הביקוש הרב אף הוביל אפליקציות דייטינג ומין מזדמן כמו Adult Friendfinder לפתח פלטפורמות שיאפשרו מפגשי מין באופן חופשי, וגם טינדר הוסיפה פיצ'ר חשוב של שיחות וידאו. בטינדר, למשל, כנראה שהוא משמש בעיקר כדי להחליף דייט פיזי - אך אפשר להניח שהוא משמש גם לצרכים אחרים.
היתרונות הטמונים במעבר לרשת ברורים: אפשר לשמור על אנונימיות יחסית, להתחבר לאנשים מכל העולם ולהוציא פחות כסף. יחד עם זאת, החסרונות משמעותיים, ועשויים להיות דיל ברייקר עבור אלה שמתגעגעים למסיבות הפיזיות. הסכנה המידית היא, כמובן, הדלפת סרטונים מתוך מסיבות המין. אם במציאות אפשר לאסוף את כל הסמארטפונים ולפקח שאף אחד לא מצלם, באינטרנט המצב שונה. בעולם בו כל אחד יכול לצלם את המסך שלו, סביר שיהיו גם קורבנות.