מדי שנה, ביום הזיכרון, אנו זוכרים את הגיבורים שקיפחו את חייהם למען המדינה ומתייחדים עם המשפחות השכולות. אבל עלינו לזכור את אלה שחיים בנינו ולא מסוגלים לעזוב את שדה הקרב; אלה שהיו מוכנים להקריב את חייהם למען המדינה, והקריבו בדרך את נפשם. אותם גיבורים שמתמודדים עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית לא נלחמים מדי יום רק בזיכרונות הקשים, אלא גם נאבקים על מקומם ומעמדם הראוי בחברה הישראלית.
בשבועיים האחרונים, הגיימרים החשובים בישראל וביניהם רעות אריה, הצמד שלומי בן עטר ואייל יוסף מערוץ "המרתף", ואביתר כהן, ממנחי מגזין gamey, הזמינו את העוקבים שלהם לבוא ולצפות בשידורים קצת שונים מהרגיל. בפרויקט שנערך ביוזמת חברת התוכן The Point ובשיתוף עמותת "שומר אחי", הם שיחקו עם שלטים הפוכים, או כאלה שהכפתורים בהם שונו, ונאלצו להתמודד עם תסכול שלא חוו בעבר; זו הייתה מלחמה באינסטינקטים הטבעיים שלהם, ששיקפה מעט את הקושי שעמו מתמודדים הלומי קרב.
אחת המשתתפות הבולטות בפרויקט היא רעות אריה, שמוכרת יותר ברשת תחת השם QueeNiki. מלבד פעילותה בטוויץ', היא מייעצת לחברות שמבקשות להיכנס לתחום הגיימינג והסטרימינג, ובעיקר מנסה להשתמש בהפופולריות שלה להעלות את המודעות לפוסט טראומה – הפרעת הדחק שעמה היא מתמודדת בעקבות השירות כמתנדבת במד"א באינתיפאדה השנייה. ענף הגיימינג, שהתחיל כתחביב והפך למקצוע, הציל אותה.
"הייתי עדה למספר רב של פיגועים, ובאחד מהם ממש בזמן שהתרחש. זו הייתה תקופת רוויית מוות, עם חברים שנהרגו בצבא ובני משפחה שנפטרו בנסיבות כאלה ואחרות", אמרה בראיון ל-NEXTER. "אחרי כמה שנים התחילו תופעות מוזרות, דברים פיזיולוגיים שלא הגיוני שיקרו לאישה צעירה. אמא שלי הייתה אז אחות אחראית, ואחד הרופאים שהכיר אותי שאל אותה אם יכול להיות שאני בלחץ. היא אמרה לו שאני 'החזקה במשפחה'. בזמנו לא גרתי בבית, ואני זוכרת שהיא שאלה אותי 'אולי את בלחץ ממשהו?'. מאותו רגע שקעתי בדיכאון כבד של שנתיים וחצי, שמתוכם ארבעה ימים לא ראיתי אור יום. אור יום הפחיד אותי. החבר הכי טוב שלי, נתי, כל פעם אמר לי 'קומי, בואי למחשב'. סירבתי וסירבתי עד שפעם אחת הוא הצליח. עוד ועוד חברים נכנסו והזמינו אותי, וזה היה מנתק אותי לגמרי ונותן לי שקט. יצאתי מהבית בלי לצאת ממנו באמת".
לדבריה, בגיימינג יש מרכיב חברתי חשוב, והוא יכול להרים מתמודדים עם פוסט טראומה. "גיימינג וסטרימינג יכולים לעזור לאנשים מגבלות פיזיות ונפשיות, גם אם רק מהמקום של לשחק וליצור אינטראקציה. גיימינג עוזר לפתח קשר יד-עין, עוזר להתמודד עם בעיות ריכוז ועוזר לרכוש שפות. כבר היום, חברות כמו מיקרוסופט מבינות את הפוטנציאל הטיפולי ומציעות מוצרים לאנשים עם מוגבלויות, כמו שלטים מותאמים. עולם המציאות הוירטואלית בכלל טורף את כל הקלפים. זה אמנם תהליך החלמה טיפה שונה ממה שאנחנו מכירים, אבל אפשר להתאים אותו לתנאים הביתיים ולמגבלה של המתמודדת או המתמודד, וזה דבר מדהים. זה הצליח לנתק אותי מהמציאות הקשה, אפילו לכמה רגעים. עם הזמן, התחום הפך להיות הפרנסה שלי. למרות שהצטיינתי בכל עבודה שהייתי בה, לא הצלחתי להחזיק. אם יש סיוט בלילה ואם יש התקף בבוקר, ופתאום את רועדת ומסתכלים עלייך כאילו את משוגעת, את מבינה שאת רוצה לעבוד בתנאים שלך ובסביבה הבטוחה שלך. הגיימינג והשידורים העניקו את לי האפשרות הזו, ואני מודה על כך בכל יום.
"לפני כמה שנים נודע לי שמתנדב שעבד במקביל אליי בכוח הצלה אחר כבר לא איתנו יותר. אני בורכתי בתמיכה, אם זה הורים, משפחה, החבר הכי טוב שלי נתי, ובן הזוג שלי היום, דן, שתמיד שם בשבילי כדי להכיל ולדחוף קדימה. זה לא מובן מאליו. אנחנו צריכים את התמיכה הזו של המשפחה והחברים, וצריכים גם שהסביבה תתייצב לצדנו. אנחנו זקוקים למילה טובה ולעידוד, ואנחנו מבקשים שלא תשפטו אותנו. אם אין משהו חכם לומר, עדיף לא לומר כלום בכלל. לעתים, אותה ביקורת קטנה יכולה לגרום נזק ולתת דחיפה מאוד לא רצויה".
לאורך השנים QueeNiki השתמשה בכוחה בתור משפיענית בתחום הגיימינג כדי לקדם מטרות חברתיות; כשהציעו לה להשתתף בקמפיין הנוכחי כדי להעלות את המודעות לפוסט טראומה, היא לא היססה. "פעם בשנה אנחנו משתדלים לארגן אירוע התרמה גדול, כשלפני שנתיים ארגנו משלוחי מנות לבית לוינשטיין ולבית חולים שניידר בעזרת חברות כמו יוחננוף. השנה, בקורונה, שיתפנו פעולה עם שי פלד וגייסנו למעלה מ-300 מחשבים עבור ילדים מעוטי יכולת. את ההצעה לקמפיין האחרון קיבלתי מבחורה מקסימה בשם שני. לשמחתי, היא לא מתמודדת עם פוסט טראומה, אבל הדרך שבה היא חשבה להנגיש את זה לציבור היא גאונית מבחינתי. השימוש בשלטים תקולים או הפוכים פשוט מדמה את החיווט שמשתנה במוח אחרי הטראומה. הוא מדגים את תחושת התסכול העצומה שעולה כשלוחצים על משהו והוא לא עובד פתאום. כשמתרגלים, לומדים את החיווטים מחדש.
"התגובה לפרויקט הייתה מדהימה. הצופים שלי התרגשו בטירוף, וחלק מהצופים לא הכירו את הסיפור האישי שלי וכך התוודעו אליו. במסגרת השידור, גייסנו יותר מ-3,000 שקלים תוך שעה וחצי, והתרומות נמשכו גם אחריו. חלקן הגיעו ממדינות ערב, כי יש לי הרבה צופים בחו"ל ובמזרח התיכון. גם כמה חברים מהתעשייה הצטרפו למיזם ואני מצדיעה להם על הנכונות ועל הרצון. אני מאמינה שהצלחנו להעלות מודעות. זה משנה לאנשים את החיים".