בשבוע האחרון הובילה הסתדרות המורים את הפגנת המורים הגדולה, בה לקחו חלק עשרות אלפי בני אדם שמחו כנגד תנאי ההעסקה של עובדי מערכת החינוך. מורים שחשפו את תלושי השכר שלהם בפומבי כחלק מהמחאה הוכיחו שבמדינת ישראל, בה יוקר המחייה עולה מיום ליום, קשה עד בלתי אפשרי לסגור את החודש עם משכורת של מורה.

דני בולר, מורה שהפך לכוכב רשת בזכות חשבון טיקטוק מצליח, הציע מספר פתרונות אפשריים לתיקון תחלואי מערכת החינוך: בין היתר, לתגמל מורים לפי איכות ולא לפי ותק ולצמצם את מוסד הקביעות. עד שההצעות של בולר יילקחו ברצינות (אם בכלל), תופעת "בריחת המוחות" מההוראה כנראה תלך ותתעצם. כבר כיום, מורים רבים מוצאים את עצמם עושים הסבה מקצועית לתחום ההייטק במטרה לשפר את תנאיהם, אבל גם כדי להוסיף לעצמם אתגר מקצועי וטכנולוגי. על רקע המחאה הסוערת, שוחחנו עם כמה מהם על הדרך שהם עשו עד לנקודה הזאת.

"הרגשתי שטובת התלמידים לא תמיד עומדת בראש סדר העדיפויות"

בגיל 33 ואחרי שתי הסבות מקצועית, מצא עצמו מתן מן בתפקיד מנהל בינה עסקית (Business Intelligence) בחברה הפינטק Rewire, המעצימה עובדים זרים בדרך לעצמאות כלכלית בעזרת כלים פיננסיים. אחרי לימודי כלכלה, מן עבד כמאמן כדורסל ובענף הרכב בתפקיד אדמיניסטרטיבי. לפני כארבע שנים, הוא הרגיש שחסרה לו משמעות בחייו המקצועיים והחליט לעשות הסבה לאקדמאים בתוכנית חותם ללימודי הוראה.

כחלק מהתוכנית, מתן לימד במשך שנתיים בבית הספר עירוני ט׳ שבדרום תל אביב אזרחות ומתמטיקה. לאחר מכן, עבד בתיכון נוסף באזור המרכז במשך שנתיים נוספות. אז, הוא החליט לעשות שינוי מקצועי בפעם השנייה בחייו ונכנס לענף ההייטק. "כמי שלימד מתמטיקה, עולמות של מספרים ולוגיקה תמיד דיברו אלי", מספר מן. "עם זאת, במערכת החינוך אין שום קשר בין הביצועים שלך לבין התנאים שאתה מקבל, זה קשור בסופו של דבר כמעט רק לוותק. שיטה כזו באופן טבעי מעודדת בינוניות ומרחיקה מורים חדשים, ואני ביניהם".

"אני לא חושב שהבעיה היא בשכר ההתחלתי, לפחות לא בתיכונים. גם עורך דין או רואה חשבון בסטאז׳, כמו עובד מתחיל (ג'וניור) בהייטק (למעט במחלקות המחקר והפיתוח, ה-R&D), עובד המון שעות ולא מרוויח הרבה. כך גם מורה מתחיל בתיכון", מסביר מן. "מעבר לכך, העבודה בתור מורה אפשרה לי גם לקבל משכורות במקומות נוספים - שיעורים פרטיים, עבודה בקיץ ואימון כדורסל בערב פעמיים בשבוע. חיבור של כל המשכורות האלה התאסף לשכר שאינו רחוק מהמשכורת אותה הרווחתי בשנה הראשונה בהייטק, מדובר על הבדל של פחות מ-10%".

מתן מן, Rewire
מתן מן, Rewire

אז מה בכל זאת גרם למן לעזוב את המערכת? לדבריו, היעדר המצוינות והתמריצים. "שינוי של מערכת החינוך היה יכול להשאיר אותי בפנים, ואני מאמין שזה נכון עבור רבים אחרים שעוזבים", טוען מן. "אם למנהל היה כוח לתמרץ מצוינות ואפילו לפטר מורים שלא עומדים ברף מסוים, היו נשארים במערכת אנשים טובים יותר. רמת הלימוד הייתה עולה והיה קל יותר לעשות שינויים באופי הלמידה ובניהול השיעור. יש היום ניסיונות של מורים לעשות את השינויים האלה, ללמד בדרכים חדשניות, להביא את ההייטק והחדשנות לכיתה, אבל במבט מאקרו, אני לא בטוח שזה מספיק. אני הרגשתי שטובת התלמידים לא תמיד עומדת בראש סדר העדיפויות של ארגוני המורים".

מתן מספר שהוא הצליח לשלב בין הרצון להתפרנס בכבוד יחד עם הגשמה ומשמעות, שכן החברה שבה הוא עובד כיום, Rewire, שמה לה למטרה לעזור למהגרי עבודה להשיג עצמאות כלכלית כדי שיוכלו לבנות עתיד טוב יותר עבורם ועבור בני משפחותיהם. "לעבוד בחברה כזו, שלצד מצוינות טכנולוגית גם רואה את הערך החברתי שבעשייה, דיבר אליי מאוד. אני מגשים את עצמי ועוזר לאנשים במסגרת התפקיד הזה לא פחות מאשר בתפקיד הקודם כמורה", הוא אומר.

ובכל זאת אם היית צריך לבחור, איפה הסיפוק המקצועי גדול יותר - בהוראה או בהייטק?

"קשה לענות על זה מכיוון שאופי הסיפוק הוא שונה. לדוגמה, לפני מספר חודשים קיבלתי הודעה מתלמידה שלימדתי לפני כשנתיים, שכתבה לי שהיא סיימה את כל המטלות שקשורות לבגרות באזרחות ושהיא רוצה להודות לי. אין הרבה דברים מספקים כמו הודעה כזאת. ב-Rewire הסיפוק הוא שונה, זו השפעה לא רק על האינדיבידואל, אלא על החברה כולה. הפלטפורמה שלנו מאפשרת לאנשים ממדינות מתפתחות לנהל את הכספים שלהם בצורה יעילה וחכמה יותר, מה שבסופו של דבר יכול להוביל לשוויון כלכלי. כשאני שוקע לתוך הדאטה ורואה שיש לזה ביקוש ושאנחנו מצליחים לעזור למאות אלפי משתמשים ברחבי העולם, הסיפוק הוא גדול גם כן".

"אין אפשרות לספונטניות בשום שלב, גם לא בחופשה"

במשך 14 שנים עבדה אביטל פרץ כמורה למתמטיקה ומחנכת בחטיבת ביניים ובתיכון. היא הגישה תלמידים לבגרות של 4-5 יחידות במתמטיקה, ובשנת 2020, ממש עם פרוץ מגפת הקורונה, היא החליטה לעשות את המעבר להייטק.

כיום פרץ (37) בעלת תואר ראשון בהנדסת ביו-טכנולוגיה, משמשת כבודקת תוכנה (QA) ביוניקורן הפינטק ארניקס, מובילה עולמית בפיתוח טכנולוגיות AI לתמחור והתאמה אישית של מוצרים לחברות ביטוח ובנקים. "הקורונה יצרה עבורי הזדמנות לשינוי. ניצלתי את המעבר ללימוד מרחוק לטובת הכשרת QA בקורס אונליין. בנוסף, המעבר של שוק העבודה למודל היברידי פתח בפניי את האפשרות לעבוד בהייטק כאמא לילדים שחשוב לה לשמור על איזון בית-עבודה. העבודה ההיברידית בארניקס מעניקה לי את הגמישות המבוקשת".

"בעיניי, מקצוע ההוראה הוא המקצוע הכי קשה במשק", קובעת פרץ נחרצות. "הוא כרוך בעומס עצום, אבל המורות והמורים לא מתוגמלים כראוי מבחינת השכר, ובנוסף לא זוכים להכרה והערכה עבור העבודה שהם עושים. גם ההגשה לבגרות יוצרת לחץ כבד מאוד על המורות והמורים, שאסור להם לטעות בשום שלב. מורה בכיתה חייבת להיות שם במאה אחוז וההתנהלות היא בתוך מסגרת מאוד מובנית. זה בא לידי ביטוי גם בדברים הקטנים כמו לקחת כוס מים ולצאת לשירותים, או ללוות את הילדים שלך ביום הראשון ללימודים - אין אפשרות לספונטניות בשום שלב, גם לא בחופשה".

אביטל פרץ, ארניקס (צילום: פרטי)
אביטל פרץ, ארניקס | צילום: פרטי

פרץ מסבירה שעל אף שבעשור האחרון נכנסו למערכת תוכניות כמו "אופק חדש" ו"עוז לתמורה" שיצרו גמישות מסוימת, המורות והמורים עדיין מחויבים להימצא בבית הספר בין השעות שמונה בבוקר לארבע-חמש אחר הצהריים ולעיתים אף מעבר לכך, שכן ישנן השתלמויות שנמשכות עד השעה תשע בערב. "יום העבודה כמורה כולל שעות פרונטליות בכיתה ושעות נוספות להכנת מערכי שיעור, בדיקת מבחנים, שיחות עם תלמידים והורים, ישיבות פדגוגיות ועוד. בפועל השעות הללו לא מספיקות, מה גם שלרוב אין תנאים לעבודה אישית וכך יוצא שממשיכים לעבוד גם בבית", היא מוסיפה.

"יש במקצוע ההוראה תחושת שליחות, אבל הפער מול התגמול הכספי ושעות העבודה הוא עצום. היום כבודקת תוכנה השכר שלי גבוה משמעותית, וגם שאר התנאים שלי שונים באופן מהותי", היא אומרת. "הגמישות בתנאי העבודה ומודל העבודה ההיברידי מאפשרים לי לנהל את היום-יום באופן שמתאים לי יותר. האווירה היא נינוחה וגם בזמני לחץ אני יכולה לנווט ולאזן את זמן העבודה לשעות נוחות יותר עבורי. יש לי המון אתגר אישי וגיוון בעבודה, עם יכולת לשמור על האיזון שמתאים לי".

מה בכל זאת היה גורם לך להישאר בהוראה?

"שכר גבוה יותר היה גורם לי לחשוב על זה שוב, אבל היה כאן גם שיקול של אתגר אישי וצורך ברענון. מלבד זאת, יש שיח תמידי על קיצור החופש הגדול, אני לגמרי בעד (גם בתור אמא לילדים קטנים תמיד העדפתי לעבוד חודש נוסף, אם לילדיי תהיה מסגרת מסודרת), אבל זה חייב להיות בהתאמה להעלאה בשכר החודשי, כי ימי החופש הללו הם חלק מהשכר ולא חודש של משכורת חינם כפי שיש שמציגים אותו. המערכת חייבת להבין שמורה לא יכול לעבוד 24/7, צריך לצמצם ככל האפשר פעילויות אחרי שעות העבודה - כמו השתלמויות, ישיבות ואירועים כיתתיים".

ואיפה היא חשה יותר תחושת סיפוק?

"בהוראה יש תחושת שליחות, רמת התרומה מורגשת מדי יום בעבודה עם התלמידות והתלמידים והסיפוק בכל הצלחה של תלמיד או תלמידה הוא עצום", מסכמת פרץ. "מצד שני, בארניקס הסיפוק הוא יותר אישי ומתבטא בידע, בהתקדמות, בהישגים ובאימפקט שלי בעבודה. כל הצלחה של הצוות, כל עמידה ביעד וכל פרויקט חדש מביאים תחושת הצלחה וסיפוק".

"הרגשתי שהמאמץ והאנרגיה שאני משקיע לא תואמים את השכר"

חיים קלוו לא עשה מעבר רק מתחום ההוראה להייטק - הוא גם עשה מעבר מהעולם ההומני אל עבר זה הריאלי. בתור  בוגר תואר ראשון בחינוך מוזיקלי ממכללת לוינסקי לחינוך, הוא עבד כמורה מקצועי לכיתות א‘ בגנים ובחינוך המיוחד. כיום הוא מתכנת Full-Stack בחברת BeeHero, פלטפורמה להאבקה חכמה המשלבת אלגוריתמיקה, מערכת Big Data ורכיב IoT ("האינטרנט של הדברים") מבוסס תקשורת המאפשר איסוף נתוני כוורת ומידע סביבתי.

"ללמד בבית ספר זו עבודה שוחקת שדורשת הרבה מאמץ, והשכר לא מתגמל", אומר קלוו. "אני זוכר שמבחינת אנרגיה נתתי את כולי בכל שיעור. לא קל להחזיק קשב ועניין של 30 ילדים, ומעבר לכך, היה לי קשה להתמודד עם בעיות משמעת. הייתי מסיים יום עבודה מותש אחרי שישבתי שעות מעבר לשעות העבודה הסטנדרטיות כדי לכתוב מערכי שיעור שיתאימו לצרכי הכיתות, ובסוף החודש הייתי רואה את התלוש שלי ומתבאס. הרגשתי שהמאמץ והאנרגיה שאני משקיע לא תואמים את השכר".

לא די בכך, אלא שקלוו טוען שהוא לא קיבל מספיק תמיכה וליווי כמורה בתחילת דרכו. "הרגשתי שאין לי מספיק כלים להתמודד עם סיטואציות יומיומיות מורכבות בכיתה ובנוסף לכל זה, רוב הזמן לימדתי במקלט שלא מתאים ללמידת מוזיקה. הרגשתי שאני ניצב לבד מול אתגר שאולי קצת גדול עליי".

בדומה למורים מתחילים נוספים, קלוו מספר שהוא לא עבד במשרה מלאה, אלא במשרה חלקית של 16 שעות שבועיות, מה שאילץ אותו לעבוד במשרה נוספת בשעות אחר הצהריים. "ההבדל המרכזי שהרגשתי בין מערכת החינוך לעבודה בהייטק הוא בעיקר הבירוקרטיה וה'הזזה' של דברים. אני זוכר שלעיתים, כשהייתה לי בעיה כמורה, הרגשתי שהדברים לא ברורים ולא ידעתי למי לגשת או איך הדברים צריכים להיעשות", הוא אומר. "אני זוכר שפעם אפילו נסעתי למשרד החינוך כדי פשוט לשאול אילו טפסים בדיוק חסרים לי כדי להיקלט במערכת, ולא זזתי משם עד שהבנתי בדיוק מה אני צריך לעשות. בעולם של ההייטק אני מרגיש שהכל ברור ומסודר, ולכל בעיה או צורך שיש לך יש כתובת ברורה ובעל תפקיד שמטפל בעניין באופן מידי, בצורה מתקשרת ומכילה".

חיים קלוו, חברת Beehero (צילום: אריאל מגידש)
חיים קלוו, חברת Beehero | צילום: אריאל מגידש

מה היה גורם לך להישאר בהוראה בכל זאת?

"אם הכיתות היו קטנות יותר, אם איכות הלמידה הייתה גבוהה והייתי מרגיש שהעבודה שלי אפקטיבית יותר. מעבר לכך, אני חושב שלו היה לי ליווי וחניכה, הייתי יכול לפתח כלים להתמודדות עם אתגרי היום יום בבית הספר ולעבור תהליך אמיתי של התפתחות ללא התחושה המתסכלת שאני לא מצליח להתמודד עם הדברים כמו שהייתי רוצה".

"העלאת שכר המורים הוא הפתרון לבעיה", קובע קוו. "הוראה זו עבודה קשה ומשמעותית, ומעבר לתחושת השליחות, היא גם צריכה להיות מתגמלת. גם השיטה שככל שאתה ותיק יותר וצובר שעות השתלמות רבות יותר, כך גם מטיבים תנאיך לא בהכרח נכונה. אני חושב שהמערכת צריכה לדעת לתגמל מורים ללא קשר לוותק, אלא על השקעה ומחויבות ובכך לחזק מורים צעירים עם מוטיבציה ותחושת שליחות".

מה מספק אותך יותר - העבודה בהייטק או במערכת החינוך?

"כל תחום והסיפוק שלו, אי אפשר להשוות בנייה של פיצ׳ר למיומנות חדשה שילד לומד. בשנתי כמורה לימדתי כיתת חינוך מיוחד וזה היה אחד הדברים המשמעותיים ביותר שעשיתי בחיי. בעבודה בהייטק הסיפוק הוא אחר, כיף לקחת חלק במשהו גדול יותר ולתת לו ערך. אני גם מרגיש שהיצירתיות שלי באה לידי ביטוי וזה כיף גדול. מעבר לכך, הבחירה שלי ב-BeeHero מתכתבת עם הערכים שלי כאיש חינוך. הפלטפורמה שלנו מאפשרת לחקלאים ולמגדלי דבורים לבצע אופטימיזציה של מצב הכוורת באמצעות חיישנים וכך להיטיב את תפוקת הדבורים והתוצרת החקלאית. זו מטרה מדהימה בעיניי ואני מאושר לקחת חלק בעשייה הזאת במקום שחרט על דגלו את ערכי הקיימות כדי לפתור בעיה גלובלית אנושית אמיתית".