החתונה: מגיבים עדיין שולחים תנחומים

קארין ועמוס מתחתנים, 2010. הקליפ הזה עף ברשת וחלק מכם עיקמו את האף מול חוסר המודעות של הכלה או עומס הקלישאות - שירה בזיוף, צילומים מאולפן הקלטות, דיזולבים, ריקוד על החוף באור מעומעם, דיזלובים, שמלת כלה ואיפור מתוקתקים מדי, דיזולבים, שימוש בלחן של שיר פופולרי לתקופה (Bailamos) ועוד דיזולבים.

"עמוס וקארין" הם בעצם ניב תשבי וטל גרנות, שלמדו ב"בצלאל" ויצרו פרודיה על סרטוני חתונות דביקים. אבל לא כולם הבינו את הבדיחה: הם מספרים שעד היום יש מגיבים ששולחים ניחומים לעמוס. "היה לנו תרגיל בלימודים שהפך לתירוץ לעשות את הסרטון. אהבנו את הז'אנר הזה, את השפה הוויזואלית, את כל האירוע, והיינו שולחים אחד לשני סרטונים כאלה מיוטיוב", מספרת גרנות.

"מה שקרה עם הסרטון היה נורא מהיר. זו הייתה ממש ההתחלה של הוויראליות, גם מבחינת כמות הצפיות זה לא היה כל כך גבוה, אבל זה היה הסרטון השני הכי נצפה באותה שנה בארץ, אחרי משהו שקשור למונדיאל", מוסיף תשבי. "נראה לי שסוד ההצלחה שלו הוא שאנשים האמינו לו. יש משהו מנחם בלצחוק על האחר שפתאום משהו ממך משתקף בו".

גרנות ותשבי, שהכירו בתקופת הצבא והמשיכו יחד ללימודים, עדיין פועלים זה לצד זו כאמנים ובימים אלה מציגים תערוכה משותפת בגלריה בתל אביב. אבל הסרטון ההוא עדיין מלווה אותם. "מדי פעם מישהו מעלה את זה לפייסבוק ואנשים עדיין בטוחים שזה סרטון אמיתי. אני רגילה כבר", אומרת גרנות. "היום יוצא שמתקשרים אליי לבקש סרטון ויראלי, אבל אני לא עושה את זה, כי ויראליות זה משהו שקשה להגיע אליו בהזמנה. אני עדיין חוקרת את יוטיוב ואוהבת סרטונים ביתיים, זה מספק תמונת מצב על האנושות. אני ממש אוהבת יוטיוברים, במיוחד את הלא פופולריים".

מה ההצלחה ההיא עשתה לכם כיוצרים?
"הסרטון חידד אצלי את ההבנה שהעיסוק ביומיומי יכול להיעשות במגוון צורות ולרגש. זה שעד היום משתפים את זה - זה מרגיש כאילו יש דברים שהם מעל הזמן. היום קל להשיג תוצאות מהוקצעות יותר כי יש ציוד טוב, אבל בסוף זה עניין של תוכן. חוץ מזה אני חושבת שמאז לא התאפרתי ככה".

תשבי: "היו המון פרודיות וטייק-אופים עוד סרטונים מאותו סוג, לסיום פרויקט לימודים או אפילו אנשים שהתחתנו והסרטון שלהם היה מבוסס על השיר שכתבנו. בסופו של דבר זה גורם לאנשים לראות את עצמם. זה יכול להיות מביך וזה יכול להעלות חיוך".

המחאה: ממחירי הדיור לניתוחי הקטנת חזה

סרטון הפריצה של גדי וילצ'רסקי, 2011. גדי וילצ'רסקי - נער הפוסטר של הלגליזציה, הבעלים של חולצת "חיפה לחיפאים" - התפרסם לראשונה במהלך המחאה החברתית על מחירי הדיור. הוא היה אז משפטן וסטנדאפיסט די אלמוני בשם עידן מור, שהתראיין כנציג המאהל בחיפה לכתב הערוץ הראשון יאיר ויינרב - אבל בחר שלא להזדהות בשמו האמיתי. "זאת הייתה הפעם הראשונה שיצאתי לרחוב בתור גדי, וזה גרם לי להיות לראשונה לגמרי אני", אומר וילצ'רסקי, שבשנים האחרונות מזדהה יותר כגדי מאשר כעידן. "לא תכננתי את זה, פשוט שחררתי אחיזה".

איך הוויראליות השפיעה עליך?
"הסרטון לא חילק את החיים שלי ללפני ואחרי שהעולם גילה אותי. זאת הייתה יותר יריית פתיחה, אבל בעקבותיו בא קשר עם קהל דרך פייסבוק ויוטיוב, וזה מה שהביא אותי למה שאני. צעד צעד העליתי עוד פוסט ועוד סרטון. זה משהו שנבנה במדרגות, לא פריצה של תותח שאתה עף ממנו לחלל".

גם היום, למרות עמוד פייסבוק מצליח והשתתפות קבועה ב"הצינור" ברשת 13, וילצ'רסקי לא מרגיש כוכב: "אני לא מופיע אצל גיא פינס, במדורי רכילות או בפריים טיים".

אתה עדיין מפגין?
"המצאתי ז'אנר חדש, 'הפגנות פנאי'. אלה הפגנות על דברים לא חשובים, זה מה שמדליק אותי לעשות. הפגנתי מול שגרירויות, מול מרפאה פלסטית נגד ניתוחי הקטנת חזה. בגדול, המהות של הדמות הייתה גיבור-על חיפאי שיוצא נגד הקריות. הוצאתי קליפ נגד הקרייתים וזה תפס שם באזור".

הישראלים הוויראלים
גדי וילצ'רסקי | צילום: צילום עצמי

איך אתה מגדיר את עצמך שמונה שנים אחרי הפריצה?  
"בעיקר אקטיביסט, אבל הבסיס שלי הוא עדיין קומדיה ואני עושה סטנדאפ. אולי זה דבר חדש, קומדיה אקטיביסטית. מה שחשוב לי הוא שאנשים יפסיקו להיות אומללים, חסרי תקווה, מיואשים וחסרי ביטחון בעצמם ובכוח החברתי שיש לציבור. שיפסיקו להיות קורבנות של השלטון ויצאו לרחובות, כי אחרת שום דבר לא יזוז פה".

הדיבור: קלאסיקה בלי י'  

מדברים בלי י', 2012. "הייתי אז בצבא. בשישי בערב ישבנו בבית של חבר ואחד מאיתנו, עידו, הוציא טלפון עם רשימת מילים שהסירו מהן את האות י' והקריא לנו", מספר גיא עמיאל, שצילם וערך את הסרטון. "התפוצצנו מצחוק והוספנו עוד מילים שמצחיק לשמוע בלי י', אבל זה נראה כמו קלטת מהשבי. שבוע אחרי זה כבר עשינו את זה מחדש".

איך זה נעשה ויראלי? 
"יום אחד, אחרי שהעלינו את זה ליוטיוב, הייתי בדרך לשדה תעופה ועידו פתאום שלח לי הודעה: 'העלו אותנו בפטריה' (בלוג של סרטונים ברשת). משם זה התגלגל ומלא אנשים שיתפו את זה. הגענו ל-100 אלף צפיות, מספרים מטורפים במונחים של אז. התחילו לזהות אותנו ברחוב".

עידו, שמופיע בסרטון, משרת כיום בקבע. גיא עמיאל ממשיך ליצור תכנים ויראליים לצד העבודה שלו כמעצב גרפי. "הסרטון עזר לי בקבלה ללימודי עיצוב", הוא אומר. "ישר זיהו את זה בתיק עבודות, מרצה אחת אמרה לי שאני לא צריך לעשות את הקורס שלה כי היא ממש אהבה את זה. גם פרויקט הגמר שלי הפך לוויראלי, עמוד פייסבוק שנקרא 'ישראסטוק' והוא מציג פרודיות על תמונות סטוק".

אנשים עדיין זוכרים את הסרטון ההוא?
"רק לפני חודש קיבלתי הודעה באינסטגרם משתי אחיות שממש אהבו אותו. יש לי חבר שרק לאחרונה גילה שעשיתי את זה וממש התלהב. מגניב שמשהו הופך לקלאסיקה".

על מה אתה עובד היום?
"קליפ נוסטלגיה לשנות ה-2000. גם זה יהיה פרודי".

הרטוב: מהכינוי כבר אי אפשר להיפטר 

הספוג מראשון, "ששטוס" 2014. לא נעים לצחוק על ילד ספוג מים שמנסה נואשות לזוז ולהתרומם כמו צב שהתהפך. לא נעים, אבל וואלה מצחיק. 

עידו ברוך ייצג את הכיתה שלו במשימה ב"ששטוס" והפך לקאלט (קראו עוד כאן), אלא שעברו כמה שנים עד שמישהו העלה את הקליפ לרשת והוא הפך לוויראלי. "התקשרו אליי מהטלוויזיה ומכמה אתרים אחרי אולי שלוש שנים", מספר ברוך. "אחותי הראתה לי את הסרטון ברשת והייתי בהלם מכמה צפיות היו לזה. אנשים זיהו אותי, עבר מפה לאוזן שזה אני. התחילו לקרוא לי 'הספוג מראשון' ברחוב, בבית הספר, בקבוצת כדוריד שאני משחק בה. אפילו החברים הכי טובים שלי קוראים לי ככה עד היום".

איך את חי עם זה?
"זה כינוי שמקובל עליי, אני מבין שהכל בהומור. אם אנשים נהנים אז סבבה, גם לי כיף. בדיעבד הייתי משתתף שוב במשימה".

הישראלים הוויראלים
עידו ברוך | צילום: באדיבות המשפחה

מה לגבי המשימה הבאה?
"תחום הבידור פחות מעניין אותי, אבל יכול להיות שאשתתף באיזשהו פרויקט עתידי. אני לא יכול לדבר עליו".

הפקח: סורי, לא מתכוון להיות ראש ממשלה 

פנחס ג'ינו, פקח הסביבה שהתראיין על רקע של נערים צועקים, 2016. גיבורים נמדדים בעמידה האיתנה שלהם מול אתגרים, ופנחס ג'ינו הוא אחד כזה. ב-2016 הוא היה מנהל צוות הסברה סביבתי בכנרת והוזמן להתראיין בנושא אצל רפי רשף. הראיון אילץ אותו להתמודד עם כמות גדולה של נערים שעשו מאחריו פרצופים ושרו למצלמה (מאוחר יותר הפך אחד מהם גם הוא לתופעת רשת, כשהגולשים יצאו נגדו באופן ספציפי והוא נאלץ להגן על עצמו).

"מישהי אחרת מהרשות הייתה אמורה לעשות את הראיון והיא התעכבה, אז ביקשו שאתראיין במקומה", מספר ג'ינו. "לקח לי הרבה זמן להגיע הביתה מהחוף בגלל הפקקים ולא נחשפתי לשידור ולתגובות. כשהגעתי התקשר אליי כתב ynet ושאל איך זה מרגיש להתפרסם, ממש לא הבנתי במה מדובר עד שהוא אמר לי לפתוח חדשות. אחרי זה היו הרבה טלפונים ורדיו, נפתחו עמודים בפייסבוק שקראו לי להיות ראש ממשלה. אני לא מתכוון להיות ראש ממשלה, אם מישהו תוהה".

איך הייתה החוויה? 
"בהתחלה די מטרידה, זה היה קצת לפני שנולדה לי בת ראשונה וכתבים היו מתקשרים בשעות לא שעות. לא הייתה לי שאיפה להיות מפורסם, רצינו רק לחנך לניקיון של הסביבה".

הישראלים הוויראלים
פנחס ג'ינו | צילום: צילום עצמי

ג'ינו למד הנדסת מים ועובד בחברה שמייצרת אביזרים לטכנולוגית מים. הוא נשוי והיום כבר יש לי שתי בנות. "המשכנו את היומיום שלנו", הוא מספר. "אני לא חושב שאשתי שיתפה את זה בפייסבוק וגם לא המשפחה שלי. הציעו לי קמפיינים בפייסבוק בנושאי חינוך לסביבתיות, אבל זה לא יצא. מישהו גם הציע לי לשלוח אלי הביתה ארגז בירות. לא חיפשתי להיות כוכב ריאליטי, וגם היום אני לא".

הגשם: מוכרחים להמשיך לטפטף

"גשם גשם מטפטף", 2017. ג'יהן, המורה המוזיקלית לעברית מטייבה, הפכה לכוכבת רשת עם השיר "גשם גשם מטפטף" - אבל לא כי צילמה אותו במטרה להפיץ לעולם, אלא להפך. הסרטון המפורסם ההוא צולם בכיתה שלה הופץ בלי ידיעתה ונעשה ויראלי. גם עדולה, מחברת השיר, לא ידעה שהוא הפך לוויראלי עד שחברים הפנו את תשומת ליבה.

"אני זוכרת את זה כנקודת מפנה ששינתה את החיים שלי", אומרת ג'יהן. "העברתי הפעלה עם כמה כיתות, והמנהלת ביקשה שאצלם כדי שהיא תוכל לראות איך זה עובד. ביקשתי מאחת התלמידות לצלם ושלחתי את הסרטון למנהלת ולחברה שלי. ביקשתי ממנה לא להפיץ, ושבועיים אחרי זה אפילו רשתות עולמיות התקשרו אליי".

מה זה עשה לך?
"בהתחלה היה קשה כי המנטליות שלי שמרנית ונהייתי ממש חולה מזה, אבל בהמשך זה לקח כיוון מאוד טוב. התראיינתי לכל גופי התקשורת, פגשתי את נחמה ורובי ריבלין שהזמינו אותי ונתנו לי אות הוקרה, והבנתי שמעריכים אותי ואת שיטת הלימוד שלי. קיבלתי הערכה מהמגזר שלי ומהמגזר היהודי. גם הילדים שלי קיבלו את זה מאוד יפה ובגללם המשכתי בדרך הזאת". 

מה איתך היום?
"קיבלתי תואר שני בחינוך דמוקרטי ואני ממשיכה בשיטת הלימוד עם הדרבוקה. הכנסתי גם כלים נוספים. לגבי ההמשך,  הייתי רוצה לנהל בית ספר אנתרופוסופי, הראשון מסוגו במגזר. לפני חודש עשיתי ניתוח כדי לרדת במשקל ואני אוכל יותר לנוע ואפילו לרקוד. אולי אפרסם עוד שירים, לא יודעת".

הישראלים הוויראלים
המורה ג'יהאן | צילום: צילום עצמי

איך הפרסום שינה אותך?
"אני יוצאת ועדיין רוצים להצטלם איתי, לפני יומיים הייתי בקניון איילון וזיהו אותי. האהבה, החום וההערכה שינו אותי לטובה".

מה עם החברה שהפיצה את הסרטון, כעסת עליה?
"אנחנו עדיין לא מדברות. לא שולחים משהו שחברה ביקשה ממך שלא".

הנוסעת: הדסה כבר עובדת על סטאז' 

הדסה בניזרי מסיני, 2019. בניזרי, בת 22 מבית חרדי בירושלים, נכנסה לחיינו באפריל כשבחדשות 12 ביקשו לראיין ישראלים שיורדים לסיני למרות אזהרות המסע לשם. עד מהרה כבשה האישיות של הדסה את הרשת, וכך גם הצהרתה התמימה "מצאנו לנו רכב עם שתי בדואים שהסכימו לנו לעלות למזגן".

בניזרי גילתה שהפכה לוויראלית בתוך מספר שעות: "זאת הייתה הפתעה ענקית, לא ציפיתי לתהודה הזאת. הטלפון שלי קרס מהודעות. תוך זמן קצר קיבלתי קמפיינים לפרסם דברים קטנים בתשלום יפה, קיבלתי שתי טיסות בחינם כדי לסקר חופשות, אחת מהן במחלקה ראשונה. הטיסו אותי לאמסטרדם עם חברה שהייתה איתי בסיני ושאליה דיברתי במהלך הראיון. היא עצמה הפכה לסנסציה, הפכו אותה ל'הסוכנת של הדסה'".

לאחרונה, אחרי שהפכה לתופעת רשת ולמגישת פינות מבוקשת בטלוויזיה וברדיו, בין היתר בתכניות של ניב רסקין וצביקה הדר, היא החליטה להתמקד בחייה הקודמים. "החלטתי להפסיק לתחזק את זה. אני אדם נורא טוטאלי ואני נותנת את הכל כשאני עושה משהו. פינת התיירות אצל ניב דרשה זמן רב ונסיעות ארוכות".

אז מה הלאה?
"אני מסיימת מסלול של טעינה רבנית, סיימתי לימודי גישור ואני עושה סטאז' במשרד עורכי דין. כל זה לקראת מסלול משפטי שדורש פאסון מסוים שלא ממש משתלב עם לעולם הבידור. מצד שני, תכניות ריאליטי עדיין לא עוזבות אותי. אני אומרת שאני רוצה למצוא גבר שירצה אותי כמו ש'האח הגדול' רוצים, אבל אני יודעת שאם אלך אני אצא משם אדם אחר. אני אצטרך לתחזק את המעמד שלי כפליטת ריאליטי, וממש לא בא לי לעבוד בזה. אני מאמינה שהעולם הזה הוא שליחות, ואם החלום שלי הוא לעזור לנשים עגונות לקבל הגט שלהן - אני אזנח כזה חלום בשביל פייק לייף של אינסטגרם? אני רוצה חיים אמיתיים עם תוכן אמיתי".

הישראלים הוויראלים
הדס בניזרי | צילום: צילום עצמי

קיבלת פעם תגובות לא טובות?
"הצל עשה מזה סרט כמו שהוא רק יודע לעשות. בהתחלה זה השפיע עליי, אבל אז חשבתי והבנתי שכל מה שעשינו היה לעלות לרכב עם מזגן, וכמו שעלינו ירדנו".

השד: מילא הפארק, תנו לי את טבריה

השד פלתיון, 2019. משה ניסימפור מאשקלון, "השד פלתיון", נכנס לחיינו ביולי האחרון כשהתראיין ב"כאן" על אתרי תיירות נטושים בישראל. כולם חושבים שהוא עובד בפארק, אבל למעשה הוא חובב טיולים שהסביר למה טוב לתיירות להציג עמודים בפארק בעיר מגוריו, אשקלון, כעמודים ששבר שמשון הגיבור.

"תפסו אותי בפארק שאני מגיע אליו כל יום. זה מקום מדהים, אבל לא יודעים לעשות תיירות בארץ", אומר ניסימפור. "את טבריה אני יכול להפוך לעיר הכי מתוירת בעולם".

אתה יודע כמה ויראלי נהיית?
"בשבוע שזה התפרסם נתתי ראיונות לכל מערכות התקשורת, יש יותר ממיליון וחצי תגובות ופרגונים בפייסבוק והתחלתי להגיע לתוכניות. גם ראיון שבו אמרתי להילה קורח 'יפיופה' הפך לוויראלי. אצל 'שי בשידור' כבר הייתי אולי עשר פעמים".

כיום הוא מתנדב במגוון תחומים באשקלון ומגיש פינה בתכנית "חי בלילה", שם הוא מטפל בעוולות שונות של גופי ציבור נגד אזרחים.

הישראלים הוויראלים
משה ניסימפור | צילום: צילום עצמי

איך זה להיות מפורסם?
"זה נעים, אנשים מזהים אותי ומצטלמים איתי, אבל זה לא משהו שישנה אותי. אני מתנהג פשוט עם כולם, זה הטבע שלי. אבל אני רואה שאנשים מתייחסים אלי אחרת".