יש מלחמה בין ארצות הברית ליפן. טוב, לפחות בין קבוצה אמריקאית לבין קבוצה יפנית שעוסקות ברובוטיקה. בשנה הבאה ייערך דו קרב בין הרובוטים העצומים, כדי לקבוע מי יותר מגניב. הפעם לא מדובר בקרב של מכסחות דשא שהצמידו להן פטיש עלוב, אלא ברובוטים ששוקלים 6 טון ומתנשאים לגובה של 4.5 מטר.

הקבוצה האמריקאית בנתה רובוט כזה ורוצה לשדרג אותו בלפחות חצי מיליון דולר, אותם היא מגייסת מהגולשים בקיקסטארטר. אגב, אחד היעדים שלהם הוא אבטחה יותר טובה של מפעיל הרובוט בתוך הבטן. אז על המצפון של מי שלא תורם אם המפעיל ייפצע.

 

ואלה הרובוטים שכבר יודעים ללכת על שטחים מאתגרים יותר ולאזן את עצמם. כל סרטי המדע הבידיוני חושבים שהם יהרגו אותנו מתישהו. אנחנו חושבים שאם סוללה של סמארטפון לא מחזיקה יותר מחמש שעות, רובוט יפול תוך 10 דקות בלי שקע.

 

ככה. בדיוק ככה. הוכחדו הדינוזוארים.

 

קצת עריכה ומשחק במרקם העדין של הזמן יוצר את הווידאו המדהים הזה של ציפורים מציירות את המסלולים שלהן בשמיים:

 

כשכל השטרות ירוקים, ואף אחד לא זוכר איזו דמות נמצאת על איזה שטר, קל לזייף שטר של 50 דולר על שטר של 10 דולר. מצד שני, האינטרנט הוכיח לנו שקל לזייף סרטים שבהם מראים שקל לזייף משהו.

 

מה עושה אבא שמאמין בסוודר המשונה שהוא לובש, אבל הבן שלו נבוך מזה? מצלם, מעלה לרשת ומשיג עוד עיניים להגביר את המבוכה.

 

 

והנה תינוק וחתול:

 

ועוד כמה שנים הם ייראו ככה. אגב, פה זה כבר לא חתול אלא שונר. כן, קצת כמו שונרא מה"חד גדיא".

 

סרטוני בטיחות בטיסה הפכו בשנים האחרונות לכר פורה של יצירתיות, כדי להפוך לפרסומות ויראליות לחברות התעופה, וכדי לשעשע את הנוסעים גם כשמדברים על סכנת התרסקות. אגב, אם מצליחים להנחית מטוס באוקיינוס ולפנות נוסעים על סירות גומי ענקיות, מה שיכשיל את המבצע המורכב הזה זה באמת נעלי עקב דקות?

בכל אופן, הנה הסרט החדש של אייר ניו-זילנד, בשיתוף הסרט גברים בשחור. 

האישה הזו התפשטה ונשארה בתחתונים באמצע לונדון, וכיסתה את עיניה. המטרה הייתה לעורר מודעות לנושא של הפרעות אכילה ודימוי עצמי נמוך. היא ביקשה שאנשים יציירו עליה לבבות אם הם תומכים בקבלה של האני.

 

 

וזו זווית פחות נעימה של המרחב הציבורי: עוד ניסוי שבו נשים הולכות ברחוב ומתעדות את ההטרדות שהן חוות. הפעם האבות מגיבים לעניין, אולי בשביל להראות שהם גברים מגוננים, אולי בשביל להראות את השליטה הגברית שלהם, אולי ליצור הזדהות אצל גברים מטרידים כדי שיתפסו את עצמם ויחשבו "זו יכולה להיות הבת שלי".