לייעוץ משפטי לחצו כאן
או שעורך דין יחזור אליכם תוך 24 שעות
לרשתות החברתיות יש כוח פרסום אדיר
החוק מגדיר "לשון הרע" ככל דבר אשר פרסומו עלול להשפיל אדם, בעיני הבריות, או שנעשה למטרת שנאה, בוז, או לעג מצדם. כמו כן גם אם המטרה הינה לפגוע במשרתו של אדם, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו, הדגש בחוק הינו על "פרסום ", בין אם בעל פה ובין אם בכתב. כלומר, ניתן לראות בפרסום בגדר " לשון הרע " אם הפרסום היה מיועד לאדם נוסף, מלבד הנפגע והאם הוא הגיע לאותו אדם או לאדם אחר מלבד הנפגע. על פי החוק עצם העובדה שהפרסום הינו בכתב, משמעותו כי הוא עשוי להגיע לאדם נוסף מלבד הנפגע ועל כן יפול בהגדרת "לשון הרע".
הבעת דעה, העלאת תמונות ושיתוף בחוויות היומיום, ללא צנזורה, הינם חלק משגרת היומיום שלנו. רובנו מעלים פוסטים וסטטוסים, לפרופיל האישי שלנו, מתוך ציפייה שיגיעו לכמה שיותר מחברינו ועוקבינו ומצפים לתגובותיהם, מדי יום ביומו.
כך במקרה של חגית, חשבת שכר בכירה, בחברה יוקרתית למוצרי צריכה, אשר פוטרה מעבודתה לאחר חמש עשרה שנה בשל צמצומים. חגית רצתה לשתף את חבריה הקרובים בחוויית הפיטורין שעברה ולכן עוד באותו היום פרסמה סטטוס נוקב, נגד הבוס שלה. בסטטוס כתבה על פיטוריה, ההשקעה הרבה שלה בעבודה לאורך השנים הרבות ועד כמה היא נפגעה לאור הפיטורים הבלתי צפויים. בנוסף לעלבונה האישי ציינה חגית גם כי עבודה הייתה לא מעורכת על ידי הבוס ה"דיקטטור" שלה, כלשונה, וקראה לציבור קוראיה לא לרכוש מן החברה הזו מוצרים, לאור ההשפלה שעברה שם.
בעקבות ההדים הרבים להם זכה הססטוס, מחבריה של חגית בפייסבוק, נשמעה ביקורת נוקבת כנגד החברה ובעליה וכמות הלקוחות ירדה פלאים.
אנו נוטים לכתוב ברשתות החברתיות על דברים שקורים לנו באופן אישי, אך לא תמיד האנשים שעליהם אנחנו מדברים הינם אנשים פרטיים או מקורבים אלינו. כך במקרה שארע לרונית, כאשר רכשה מוצרים לתינוק, ברשת "שי לי". רונית לא הייתה שבעת רצון מהיחס שקיבלה ומהפגמים במוצרי התינוקות אותם רכשה ברשת. משפנתה לחנות, נדחתה הלוך ושוב, כאשר החליטה לפרסם סטטוס שבו היא טוענת כי הרשת הזו היא רשת של רמאים ונוכלים. היא פירטה את הליקויים, כגון מוצרים לא תקינים ומפורקים ושירות לקוחות לא מספק בעליל.
כיצד מוכיחים "לשון הרע"? שאלה טובה
העובדה כי הרשתות החברתיות כדוגמת פייסבוק וטוויטר, מאפשרת "שיתוף" ו-"לייק", גורמת בפועל לכל ידיעה להיות מופצת לכל עבר לחברים וקוראים אנונימיים רבים ובכך היא למעשה עונה על קריטריון הפרסום "בלשון הרע". אך אין די בכך. על מנת להוכיח "לשון הרע" אין די בהרגשתו הסובייקטיבית של הממונה במשרדה של חגית, או של רשת החנויות שעצבנה את רונית, בעקבות פרסום הפוסט. יש להראות ולהוכיח כי פרסומים אלו באינטרנט, נועדו לשם פגיעה בעסקם של הנפגעים ועלולים לפגוע בעסקם.
כל גולש בפייסבוק יכול להתרשם מן הפוסטים והסטטוסים המועלים בזמן אמת, להביע את דעתו ולשתף את חבריו במחשבותיו, דעותיו והגיגיו. כפועל יוצא, הנזק בפועל שנגרם למי שעליו נכתב הפוסט הינו בלתי הפיך.
הפסיקה מתייחסת לכך, כאשר היא קובעת כי במישור התיאורטי, כל פרסום באינטרנט בגנות אדם, ותיאורו כנוכל, עלול לפגוע בו, להשפילו בעיני הבריות ולפגוע בעסקו. כאשר פרסום כזה אינו נעשה בבלוג אישי, אלא באתרים מוכרים ובמדורים שנועדו ללקוחות של עסקים כדוגמת אלו שהוזכרו, תיאור בעל העסק כ"נוכל", מגביר את הסיכוי להיתכנות הפגיעה. לפיכך, על פי הפסיקה, הלכה למעשה בעידן האלקטרוני יש להחיל את "לשון הרע" בשינויים המחייבים. הפרסומים של חגית ורונית המגנים את העסקים אינם בהכרח מהווים לשון הרע, אלא אם פורסמו באתרים בהם מצויים בעלי העסק או החברה דרך קבע.
על כן, למרות מקרים מובהקים בהם פרסום בפייסבוק יכולים להיות בגדר "לשון הרע", אשר בגינו יחויב המפרסם בפיצויים -אין הדבר חד משמעי. טוב יעשו הגולשים אם בטרם יפרסמו פוסטים אישיים, יבחנו את ההשלכות הגלומות בגין הפצת הפוסט לכל דיכפין, שכן על אף שחופש הביטוי הינו ערך עליון במדינת ישראל, הוא אינו בגדר הגנה אבסולוטית שבשמו ניתן להגן על כל הגיג באשר הוא. אם נעשה לכם עוול תוכלו לפרסם פוסט בפרופיל האישי שלכם, אך היו שקולים ואל תכפישו אנשים לשווא, פן תדרשו לתת על כך את הדין.
עו"ד דרורית מלינרסקי מתמחה בדיני עבודה ומייעצת בפרקליטי IL