תבחרו מילת גנאי בשפה העברית, ורוב הסיכויים שכבר השתמשו בה כדי לתאר את סצנת הסיקרט הישראלית. מה שהחל כסוד השמור של תעשיית ההיי-טק האמריקאית בוואלי, עשתה עלייה לפני מספר שבועות לישראל והפכה ליקירתם של אנשי הסטראטאפים, המפתחים, אנשי הקרנות וחברות הטכנולוגיה. אך אז, הסוד יצא, ועם ההמונים הגיעו גם תמונות חושפניות, סיקרטים שכל מטרתם להשיג לייקים והרבה ילדים משועממים בחופש. בקיצור, פייסבוק. גם הסיפור הבא לא מחמיא לאפליקציה ובעיקר לא לנו כחברה.
"על כל לייק שתתנו אני מתחייבת לתרום שקל לאגודה למלחמה בסרטן"
הדר גלר היא יועצת מוסיקלית ומשפטנית ישראלית המתגוררת ועובדת בלוס אנג'לס, אבל מעורבת מאוד בנעשה בארץ. את סיקרט היא גילתה רק לאחרונה, למרות שכארבע מאות מחבריה כבר היו מחוברים לשירות. בראיון לגיקטיים מספרת גלר שבהתחלה, היא ראתה באפליקציה משהו מבדר, מעין מפלט מהפיד בפייסבוק שהוקדש כולו ללחימה בעזה. אך מהר מאוד היא התפכחה כשראתה מה הולך שם.
לדבריה, היא ראתה הוצאות מהארון, חשיפת פרטים אינטימיים ופיזיולגיים, סטיות מיניות של חברים מהפייסבוק, מידע סודי שיכול להוות עילה לפיטורין ותביעות דיבה, ומה שזעזע אותה בעיקר היו קטינים שמבקשים טיפים לפגיעה עצמית וקטינים אחרים שמעלים סיקרטים עם שמות של נערות אחרות ותיאורים גרפיים של מה שעשו ביחד. "מדובר בסדום ועמורה 2014", היא אומרת.
גלר כבר רצתה להסיר את האפליקציה, כשלפתע עלה לה רעיון: לנצל את האפליקציה כדי לעשות טוב. בעיקר עניין אותה האם רק סיקרטים בעלי אופי מיני או תמונות של סמים יביאו לייקים. לאט לאט, התגבשו ההחלטה שלה והרצון שלה להוכיח שלאנשים עדיין אכפת. מכיוון שאת הנתינות שלה היא עושה לרוב בסתר, סיקרט היתה המקום המושלם לניסוי שלה. גלר העלתה את הסיקרט הבא:
התכנון של גלר היה להקצות 24 שעות לניסוי, כשיעד התרומה, האגודה למלחמה הסרטן, נבחר לאחר שחבר מאוד קרוב, שהיה בגילה, נפטר ממחלת הסרטן. "ציפיתי להמון לייקים", היא מודה, "רציתי להאמין שיהיו רק תגובות חיוביות, ושאנשים יירתמו מיידית. לא שיערתי שיטילו ספק, בעיקר כשכל שעליהם לעשות זה לייק ולא להכניס את היד לכיס". על הדרך היא מוסיפה, היא ציפתה אולי גם להתחיל טרנד של מעשים טובים בסיקרט.
"שעממת"
אבל המציאות טפחה על פניה מהר מאוד. בשעות הראשונות כמעט שלא היו לייקים. תגובות נבזיות וציניות לעומת זאת, היו בשפע. "שיעממת", "זונת צומי", "זונת לייקים", "How convenient שאת בעילום שם ואף אחד לא יכול לדעת אם את תורמת בסוף או לא" וחמור יותר, קללות, הצעות פורנוגרפיות והרבה חוסר אמונה – "אין לך בושה? הרי ברור שלא תתרמי אפילו 200 שקל ואנחנו כבר כמעט באלף לייקים. גועל נפש". גם גלר עצמה לא נשארה חייבת ותקפה את הציניקנים על חוסר האמון שלהם. אמנם לצד התגובות הנבזיות היו גם מספר תגובות חיוביות, שמחזקות את ידיה, אולם הרושם הכללי של המגיבים היה חוסר אמונה.
לאחר יממה, בדיוק בשעת היעד שהציבה לעצמה, ואחרי 866 לייקים, הודיעה גלר (עדיין באנונימיות כמובן) "866 שקל ייתרמו הבוקר לאגודה למלחמה בסרטן . אפרסם את השובר תרומה" וביקשה לעצור את הלייקים ולסיים. אולם, גם הודעה זו לא סיפקה את אחד המגיבים שפקפק בהצהרה שלה. בתגובה, וכדי להוכיח את אמיתות הסיפור, חשפה גלר את זהותה והעלתה גם פוסט בפייסבוק שמוכיח את התרומה עם צילומי המסך.
רק אחרי שנוכחו באמיתות הסיפור, החלו התגובות המופתעות והמפרגנות דוגמת :"הדר כל הכבוד לך!!! מדהים שאנשים לא מסוגלים להאמין בטוב", "יוואו איזה מלכהה אתת!!", "שיירבו אנשים כמוך" ועוד. כמובן שנשאלת השאלה, מה היה קורה לו היו אלפי לייקים? גלר עונה "פחדתי שאקום ויהיו אלפי לייקים, אבל אמרתי שאם כן – אשלם את התרומה בתשלומים ואעמוד במילה".
"אדם צריך תמיד להאמין בטוב, גם אם יתאכזב שוב ושוב"
אנחנו מתעניינים בתובנות של גלר מהניסוי החברתי הקטן שערכה. לדבריה, "אנוניומיות יכולה להיות דבר אכזרי ורשעי אך יכולה להיות דבר נפלא תלוי לאן כל אחד לוקח את זה". כאמור, גלר לא תכננה לחשוף את עצמה והסיפור, בוודאי לא בתפוצה רחבה. גם להתראיין לכתבה הזו היא היססה בהתחלה. לדבריה, "החוכמה לעשות מעשים טובים ולכתוב דברים טובים לשבחו של אדם באנונימיות – זהו כלי נפלא".
"אני רואה את זה כתרופה לנפש" היא מוסיפה. "לשבח אדם, להודות לו, לתת למען נתינה – לא מגיע לי או לאיש פרס מהסביבה על זה שאני נוהגת כך, הפרס הוא כשאני מביטה במראה ואומרת וואלה היום עשיתי משהו טוב. אני חושבת שאדם צריך תמיד להאמין בטוב" היא אומרת. "גם אם יתאכזב שוב ושוב לפחות הוא יהיה אמיתי והלב שלו יהיה פתוח לאמונה שהאדם בבסיסו טוב".
הכתבה פורסמה במקור ב-Geektime
ידיעות נוספות ב-Geektime:
>> כך תיכננו הנאצים להפציץ כל עיר בעולם תוך פחות משעה
>> קוד לבוש – או: איך היזמים הישראלים מגיעים לעבודה?