אנשי התקשורת שמעון ריקלין, ינון מגל ואראל סג"ל יצאו בימים האחרונים נגד פייסבוק וקראו לחרם של כל הימנים על הרשת החברתית. הטריגר: "מחיקת פוסטים וצנזורה לא הוגנת". לא מדובר במהלך שגרתי; לרשת החברתית של מארק צוקרברג יש חלק גדול בעליית אנשי הימין בשנים האחרונות. בזמן שדעות הימין לא זכו לקול בולט בתקשורת המיינסטרים, הן מצאו פינה חמה בלבו של העם בעזרת הרשתות החברתיות. אבל משהו השתנה, בעיקר ביחס של מנהלי הרשת החברתית כלפי אנשי ימין ויראליים.

חרם הימין הישראלי על פייסבוק מגיע בתזמון מעניין במיוחד: חרם המפרסמים על פייסבוק. כחמש מאות חברות בארצות הברית ובעולם הכריזו שישהו את הפירסום ברשת החברתית, אחרי שצוקרברג סירב לצנזר פוסטים מסיתים של הנשיא דונלד טראמפ במהלך התפוצצות מחאת בלאק לייבס מאטר. טוויטר, אגב, השהתה את החשבון שלו. 

חרם הענק על הרשת החברתית עבר לישראלים מעל לראש, לפחות עד שריקלין, מגל וסג"ל התעוררו ואיגפו את צוקרברג מהצד השני. "אני לא חושב שיש מישהו בימין שלא רואה שפייסבוק מפלה אותו", מספר ל-NEXTER שמעון ריקלין. "כל מי שבימין מרגיש את זה, אבל זה לא אומר שהם ינטשו. חלק אומרים שלא צריך לנטוש את הזירה, ואני אומר שאני לא מוכן להשתתף בכזה מקום". 

למה דווקא עכשיו?
"מחקו לי פוסט בחשבון הפרטי שלי, כש'חס וחלילה' השוותי בין הנערות עם הכדורגלנים. שוב אני אגיד, אבל אתה בטח תשמיט את זה בכתבה כי אתה מ-mako: אני מתנגד ליחסים בין כדורגלנים לקטינות. בסך הכל שאלתי מה ההבדל בין קטינות שהולכות עם כדורגלנים לבין נערה בת 9, שעולה על במה וכולם חוגגים את שינוי המיניות שלה, אוקיי? לא כתבתי מילה נגד הלהט"ב, הרי זה אסור - לא כתבתי מילה נגד אף אחד. אנחנו משתדלים לציית לכללים של המופרעים". 

בעבר החלוקה הייתה ברורה: ימנים בפייסבוק ושמאלנים בטוויטר; מאז זרמו הרבה לייקים בנהר והגבולות היטשטשו. אנשי הימין הגיעו גם לטוויטר, שעד לא מזמן נחשבה לרשת החברתית של הברנז'ה הישראלית. צבירת הכוח הוויראלי בטוויטר, לצד מחיקת הפוסטים בפייסבוק, הובילו את ריקלין, מגל וסג"ל להחליט שאין טעם להשקיע. "מחקו לי כבר שני פוסטים: אחד פוסט פרטי שלי וגם פוסט של 'ערוץ 20'", אומר ריקלין. "בהתחלה כולנו 'חגגנו' על הרשתות החברתיות, כי באמת יחסית למצב שהיה בתקשורת יכולנו לדבר. זו הייתה התקדמות עצומה".

אז מה השתנה?
"היום יש הרבה רשתות. אנחנו מדברים יותר וכנראה שזה מפריע לכל מיני אנשים, אז מנסים לסתום לנו את הפה. לא ידעתי שאני חבר בקהילה. חשבתי שפייסבוק היא פלטפורמה להעברת מידע, לא ידעתי שזוהי קהילה, שאני מחויב לכללים וצריך לדבר לפי איך שהם רוצים. לא ידעתי שיש שופטים שמחליטים באילו מילים מותר להשתמש ובאיזה מילים אסור. סליחה? מי אתם בכלל?".

בסוף מדובר בחברה פרטית.
"אז להתראות. למרות שהיא לא באמת חברה פרטית כי יש לה מחויבות ציבורית. היא גונבת כספים מהמפורסמים ומהתקשורת בכל העולם. חברה עם שני מיליארד משתמשים היא לא חברה פרטית. יש לה המון אחריות ציבורית ואף אחד לא מינה אותה להיות הצנזור, אף אחד לא מינה אותה להחליט באילו מילים מותר להשתמש ובאיזה לא. אף אחד לא מינה אותם להחליט מי שותף בקהילה ומי לא. אם זה התפקיד שהיא לוקחת, היא הרי אומרת שהיא חסינה לתביעות דיבה כי היא בסך הכל פלטפורמה טכנולוגית. אם היא פלטפורמה טכנולוגית, למה היא קובעת לאנשים איך לדבר? למה לא להשאיר את המצב כמו שהיה בהתחלה? מי שעובר על החוק תובעים אותו".

ריקלין מודה שאם לא היה להם "כוח" בטוויטר, היה להם יותר קשה לעזוב - והם היו שוקלים את החרם שוב. "זה לא פשוט היום לוותר על הקשר שלך עם האנשים", הוא מוסיף. "אני אומר לך בכנות, אני מרגיש שאם אני ממשיך בפייסבוק אני בעצם מסכים להשתתף באח הגדול, במקום ששופט את המילים והמחשבות שלי, וזה לא יקרה, לא משנה מה המחיר. אני מוותר על לייקים ואני מוותר על עשרות אלפי עוקבים, אבל סבבה. אני לא אעלה שם פוסטים עד שזה לא ישתנה".

"אני מבין את העצבים שלהם. גם אני הייתי שם"

לא כל הפובליציסטים בימין מסכימים עם החרם. "אני מבין את העצבים שלהם, גם אני הייתי שם, לפני שנתיים כבר בערך", אומר יותם זמרי. "גם בגלל כל מיני צנזורים כאלו ואחרים. הבנתי שזה כמו להילחם בתחנת רוח - אי אפשר לנצח. אני מאוד אוהב את ריקלין, מגל וסג"ל, ואני גם מכבד את המהלך, אבל אני אישית חושב שזה קצת להיכנע ולוותר".

זמרי טוען שלמרות שהשלישייה נמצאת כרגע יותר בטוויטר, הצנזורה תגיע גם לשם. "זה ברור, זה כבר התחיל עם טראמפ. ומה אז? לא צריך להיכנע, יותר חשוב שדעתם תישמע מאשר המאבק הזה, זה בעיני".

אבל הטענה היא שבפייסבוק מצנזרים את הדעה שלהם.
"נכון, אני לא אומר שאין בעיות. יש בעיות אדירות עם פייסבוק וגם בטוויטר. הם קובעים מה האמת ומה מותר להגיד ועדיין אני חושב שזה קצת להיכנע. נכון, זה קרב קשה, אבל תמצאו דרך אחרת 'לאגף את האויב'".

ציינת שזה כבר קרה לך לפני שנתיים. אז לא מדובר במגמה חדשה?
"אני חושב שעכשיו זה כבר יותר מובהק. אם גדי טאוב מקבל אזהרה, ואני קורא את גדי טאוב, בוא, אין שם חצייה של גבולות חופש הביטוי, בוודאות. אני חושב שיש דרכים להילחם בפייסבוק. אולי דרכים משפטיות וכאלה, אבל מה אני אגיד לך, זה מסוג הדברים שהלב איתם והראש חושב שצריך לנהוג אחרת. זו ההגדרה שלי".

הפריצה הגדולה של הימנים הגיעה דרך הפייסבוק. מה אתה חושב שהשתנה?
"אני עדיין מסכים עם האמירה הזו, אני חושב שזה מהלך ששינה את העולם. עכשיו פייסבוק נלחצו, הם מפחדים מחרם של המפרסמים, הכסף הוא זה שקובע. אבל שוב, אני לא חושב שזה הפתרון, כרגע קל להם לנטוש את פייסבוק כי הם לא כותבים שם, אבל מה יעשו כשטוויטר יחליטו גם לצנזר? יעזבו גם משם? צריך למצוא דרך לעקוף את זה. לך תדע, אולי מישהו ירים רשת חדשה וזה יוביל לתחרות. לפעמים המשברים הכי גדולים יוצרים את ההזדמנויות הכי גדולות".