אם אתם עוקבים אחרי אתרי החדשות וערוצי הטלוויזיה הישראלים, אין כמעט סיכוי שלא ניחשפתם במהלך השבועות האחרונים לפחות לשתיים או שלוש כתבות העוסקות בפורטנייט - המשחק הסופר-פופלארי של חברת Epic Games, שהפך בעל כורחו לנציג התורן לכל מה שרע ומסוכן במשחקי מחשב ובתרבות הנוער העכשווית.

בהכללה גסה אך מדויקת למדי, אפשר לשייך כמעט את כל הכתבות הללו לשני סוגים: מאמרים עסקיים על סכומי הכסף העצומים שאותם מצליח המשחק הזה לגלגל, ותחקירי גוועלד על ילדים שמשחקים כל הלילה, לא מדברים עם ההורים, ומבזבזים עשרות אלפי שקלים על פיקסלים צבעוניים.

לפעמים גם יובא קולו של איש המקצוע, הפסיכולוג או העובד הסוציאלי, שימהר לקבוע בפסקנות כי פורטנייט הוא משחק ממכר ״ממש כמו הרואין״. או סרטונים שמראים איך ילדים מתחרפנים אם מכבים להם את המשחק.

אני כאן כדי לנסות ולשכנע אתכם שרוב הפאניקה הזו מיותרת. אבל לפני כן, חשוב לי להדגיש - אינני טוען לרגע כי כל מצוקה הורית בנושא מזויפת או שאינה במקומה. ילד שמקריב את כל חייו החברתיים, מפסיק ללמוד ולאכול עם בני משפחתו ורק משחק לתוך הלילה, הוא ילד שזקוק לעזרה - ולא משנה באיזה משחק מדובר.

יש מקרים כאלו, וראוי להתייחס אליהם ברצינות. אולם כפי שאני מקווה שתבינו מייד, מדובר באנקדוטות, אירועים מבודדים ורחוקים מאוד מכוונת המשורר. רוב האנשים המשחקים בפורטנייט כנראה אינם ילדים.

רובם אינם מוציאים על המשחק שקל. רובם אינם מכורים. עבור חלק לא מבוטל מהם, מדובר בפעילות חברתית מועילה ואלטרנטיבה מצוינת לעיסוקים אחרים והרבה פחות בריאים. פורטנייט איננו משחק מסוכן לילדים, ולא (רק) מפני שמפתחיו הם אנשים מוסריים וחביבים. הוא איננו מסוכן לילדים, כי בלא להיות מסוכן, הוא פשוט יכול להרוויח הרבה יותר כסף.


1. רוב משחקי מחשב לא מיועדים לילדים קטנים, ולא בנויים עבורם

המסר העיקרי של רבות מהכתבות שהתפרסמו בנושא פורטנייט הוא כי מדובר במכונת מזומנים שתפקידה אחת: לגרום לילדים בני 12 להתמכר אליו. די בהיכרות שטחית עם תעשיית המשחקים בכדי לקבוע בוודאות מוחלטת - זה פשוט לא הגיוני. הסיבה לכך פשוטה למדי: משחקים הם עסק יקר לפיתוח, השיווק והפרסום שלהם יקר עוד יותר, ואם כל הדבר הזה נשען על הכנסות פנויות מדמי הכיס של ילדי בית ספר יסודי, עדיף להיות נהג אוטובוס.

חברות המשחקים יודעות היטב היכן נמצא פלח השוק שיניב להן את ההכנסות הגדולות ביותר. עבורם הן בונות את המשחקים שלהן, והם המטרה בעת רכישת פרסומות. ומי האנשים האלה? רובם המוחלט הם בני 18 לפחות, עם ממוצע הניצב סביב גיל 30. שום דבר מזה לא יישמע מוזר לאדם מהתעשייה: המטרה היא, בסופו של דבר, להרוויח כסף, ולבני 30, בייחוד אלו שטרם הקימו משפחות, יש כסף לבזבז על משחקים.

האם זה אומר שילדים לא משחקים בכלל בפורטנייט? כמובן שלא. אבל האירוניה היא כי מבחינת Epic Games, החברה האחראית לפיתוחו, הילדים הללו הם רובם פשוט הפסד נטו. הם מעמיסים על השרתים, מגדילים את עלויות הפיתוח, ולמעט מקרי קיצון מסוימים (שכמובן הופכים מייד בתקשורת למקרים מייצגים למרות שהם ההפך מכך), אפילו לא מתחילים להחזיר את ההשקעה. אם הייתה דרך פרקטית להגביל את הגישה למשחק רק למבוגרים, סביר להניח כי מפתחי משחקים רבים היו נוקטים בדרך זו - וחוסכים.

2. רוב האנשים המשחקים במשחקי מובייל לא שילמו ולא ישלמו עליהם לעולם

1.9 אחוזים, או 2 מכל 100. זו כמות האנשים הממוצעת, מתוך כלל אלו שיורידו משחק חדש לטלפון הנייד שלהם, שיואילו בסופו של דבר לבצע רכישה בסכום כלשהו בתוך המשחק. אפשר, ואולי אפילו עדיף, לקרוא את זה כך: מכל מאה אנשים שישחקו במשחק מחשב, 98 ישחקו בו באמת לגמרי בחינם, תוך שמאות מתכנתים, גרפיקאים ומעצבים עובדים עבורם למעשה בהתנדבות.

נשמע לכם מטורף? ובכן, אתם צודקים לגמרי. משחקי מחשב הם עסק מטורף, אולי המסוכן ביותר עסקית מבין כל ענפי הטכנולוגיה. יש כאלו שמצליחים בו בענק, והרוב נופלים על הפרצוף. Epic Games הצליחה.

היא רשמה ב-2018 רווחים של כ-3 מיליארד דולרים, הרבה מזה הודות לפורטנייט (אבל בהחלט לא רק - החברה מפתחת טכנולוגיות הנמצאות בשימוש בעשרות משחקים פופולריים). מדובר, ככל הנראה, במשחק המחשב הפופולרי ביותר בעולם נכון להיום, וכאשר מאות מיליונים ברחבי העולם משחקים בו, די באחוז זעום יחסית שיהיה מוכן לשלם כדי להגיע לרווחים פנטסטיים.

הרווחים הללו מרשימים עוד יותר בהתחשב בסעיף הבא, שהוא אולי החשוב מכולם: מכל המשחקים בשוק, התקשורת החליטה להיטפל לדוגמה הגרועה ביותר שאפשר היה למצוא למשחק ממכר.

3. פורטנייט לא דורש מכם לשלם כדי להתקדם בו, ולא מרגיש כמו משחק קזינו

משחקים חינמיים חייבים להתפרנס ממשהו, ורובם בוחרים להגביל את קצב ההתקדמות עבור שחקנים שאינם מוכנים לשלם. ההגבלה הזו מתלווה לעיתים קרובות מידי בתרגילים פסיכולוגיים שונים הלקוחים ישירות מעולמות ההימורים - עובדה שאנשי תעשייה רבים יודו בה באי-נוחות. קוראים לזה pay to win' ודווקא פורטנייט איננו בדיוק כזה. אופס!

פורטנייט הוא באמת משחק חינמי. קצב ההתקדמות והיכולות במשחק תלויים לחלוטין, במאה אחוז, ביכולות השחקן. שחקנים ״טובים״ יהפכו לאלופים, ושחקנים פחות מוכשרים לא יכולים, אפילו אם הם מאוד רוצים, לקנות את דרכם לניצחון. אין כאן שום קיצורי דרך, ושום יתרון לשחקנים משלמים על אלו שמעדיפים לחסוך. בתוך הקרב עצמו, כולם - אבל כולם - שווים.

אז על מה בעצם משלמים כאן? על קוסמטיקה. על הנראות החיצונית של הדמות בה שולטים, על מהלכי הניצחון שלה (״ריקודים״), ועל הקצב שבו שדרוגים מסוג זה יגיעו אל השחקן. לא מפתיע שכל אלו הופכים בתוך עולם המשחק לסמל סטטוס משמעותי, וחלק מהשחקנים בוודאי חשים צורך להתחרות זה בזה על צבירת עיצובים וחפצים. חשוב להבין כי מדובר בסוג של ״משחק בתוך משחק״, ומי שנמצא בפורטנייט סתם בשביל הכיף מוזמן להתעלם מהחלק הזה בחוויה לחלוטין.

 

הנדיבות הזו נתגלתה, כאמור, כרווחית מאוד עבור Epic, אך עדיין נראה כי מדובר על פניו בהצעה הוגנת למדי. הלהיט התורן שקדם לו, Clash Royale, מיהר הרבה יותר לנסות ולדחוף את ידו לכיס, ובכל זאת חלף מתחת לרדאר של התקשורת. אולי סתם כי הוא מסובך יותר.

4. פורטנייט הוא משחק חברתי

רוב הילדים שמשחקים בפורטנייט, לא עושים את זה לבד. שמתם לב שהם צועקים לתוך האוזניות? עם מי אתם חושבים שהם מדברים שם? התשובה פשוטה - עם חברים לכיתה, עם שכנים, עם כל מי שבא להם לשחק איתו. השיחות הללו, אגב, לא חייבות להיות קשורות בכלל למשחק עצמו. יש מי שטוען כי עם דעיכתן של רשתות חברתיות כדוגמת פייסבוק, שכבר נתפסת בעיני הדור הצעיר כמיושנת (או חודרנית מידי), הפך פורטנייט לרשת החברתית החשובה ביותר בקרוב בני הנוער.

השיחות הללו, הקשרים הללו, עשויים היו שלא להתקיים כלל ללא התיווך של משחק מחשב קל, מהיר ומהנה לכולם. בזמן שמשמיצים אותו על הנזק שאותו הוא עשוי לגרום לכאורה, אולי שווה להתעכב גם על התועלות החברתיות של פורטנייט ועל האופן שבו הוא דווקא מחבר בין השחקנים בסביבה שהיא, בסופו של דבר, צבעונית, חיובית, ולא מסוכנת.

5. לא, פורטנייט לא ממכר כמו הרואין

התמכרות היא תגית בעייתית, שאמצעי התקשורת אינם מהססים להדביק לכל תופעה פופולרית ללא שיקול דעת רב מידי. אנשי מקצוע, או לפחות אלו מהם שאינם מקריבים את האתיקה לטובת הופעות מול המצלמה, הרבה פחות ממהרים לקבוע האם התנהגות מסוימת עשויה להעיד על התמכרות.

האם משחקי מחשב ממכרים? ארגון הבריאות הבינלאומי קבע לאחרונה שבמקרים מסוימים, הם יכולים להיות. גם זו קביעה מוטלת בספק, וארגון הפסיכיאטריה האמריקני, לדוגמv, אינו מכיר בה. דבר אחד שאף ארגון מקצועי בהחלט לא עשה הוא לקבוע באופן חותך וחד-משמעי שמשחקי מחשב הם מחלה ממכרת, אם כי משום מה זה בדיוק מה שדווח באמצעי תקשורת רבים.


האמירה כי ״פורטנייט ממכר כמו הרואין״, שנשמעת במקומותינו מידי פעם, אינה נסמכת על דבר פרט לפאניקה טכנולוגית. היא מעלה השוואה, כמעט מצחיקה, בין חומר כימי שמעורר תלות גופנית בכל אדם שיצרוך אותו, ובין משחק מחשב שרוב האנשים שחוזרים אליו עושים זאת פשוט כי הם נהנים - ובכך איננו שונה מכל פעילות בידורית אחרת.

כמובן שבתוך כל זאת, ישנם מקרי קיצון שאפשר להגדיר אותם כהתמכרות. אלו בדרך כלל מתרחשים בתוך מכלול גדול יותר של הפרעות נפשיות וחברתיות, שהיו עשויות לבוא לכדי ביטוי בדרכים אחרות. ילדים ומבוגרים מוקפים סביב לשעון במבחר עצום של גירויים, כמעט כל אחד ואחד מהם עשוי, במצב נפשי מסוים, להפוך להתמכרות מסוכנת. ההבדל היחיד שאותו ניתן לסמן בוודאות בינם ובין משחקי מחשב, הוא מידת המודעות (או חוסר המודעות) של ההורים כלפיהם.

6. הורים, זו האחריות שלכם

הילד שלכם לא ישן בלילה ורק משחק? הוא הפסיק ללמוד, הפסיק לדבר עם חברים, ומתנהג בצורה שעשויה להצביע על התמכרות? אתם יכולים לבוא ולטעון שכוח חזק מכם הצליח לחטוף את הילדים שלכם. שהם היו טובים ונבונים ומושלמים, עד הרגע שבו נחשפו לפורטנייט בפעם הראשונה. אמצעי התקשורת הרודפים אחרי סנסציות ומעודדים פאניקה ובהלה עשויים לקבל את דבריכם ללא שום ויכוח. אולי אפילו תצליחו לשכנע את עצמכם.

אבל גם בעולם של פייק ניוז ושל ״פוסט אמת״, המציאות נותרה במקומה. במציאות הזו, לגלות לפתע פתאום שהילד שלכם התמכר למשחק מחשב, ואז להאשים בכך את כולם - זו בריחה. זו התחמקות. זו התנערות מהאחריות הבסיסית ביותר שיש לכם כהורים להבין מה הילד שלכם עושה, מה עובר עליו, וכיצד ניתן לעזור לו.

פורטנייט איננו שונה מבחינה זו מצפייה בטלוויזיה, מקריאה בספרים, מכל פעילות אחרת שבתנאים מסוימים, עשויה להפוך עבור ילדים למפלט מחיי יום-יום בלתי נסבלים מבחינתם. בכל אחד מהמקרים הללו, אפשר לעמוד ולהצביע על מי שנראה לכם אשם - ואפשר לנסות לפתור את הבעיה. כן, זה אומר שאולי תצטרכו לנסות ולהבין מה הילד שלכם מרגיש ומה הוא עושה בזמנו הפנוי. מבזק חדשות שהגיע זה עתה למערכת: הורים, זו העבודה שלכם.