הבטיחו לנו שהם ישתלטו על העולם, איימו עלינו שנהפוך לעבדים שלהם ואפילו קראו להם השלב הבא באבולוציה שתחליף את האנושות לחלוטין, אך בינתיים הרובוטים מתקדמים בקצב איטי להחריד. בתערוכת CES בלאס וגאס הוקדש מתחם קטן יחסית מהדוכנים לחברות מתחום הרובוטיקה, ורוב הרובוטים שהוצגו בהם בסיסיים למדי ומסוגלים לעשות רק כמה פעולות פשוטות.
עוד NEXTER בעמוד הפייסבוק שלנו
סגוויי, כלי הרכב הרובוטי שמייצב את עצמו ומנווט את עצמו לפי כיוון הפעלת המשקל של המשתמש, נמצא בשוק כבר יותר מחצי עשור ועדיין נשאר נישתי מאוד, בעיקר בגלל מחיר גבוה של כמה אלפי דולרים (תלוי בדגם), שהם בין 10,000 ל-20,000 שקל. שני חיקויים זולים יותר הוצגו ב-CES, הראשון של InMotion מתומחר ב-2,500 דולר (כ-9,000 שקל) והשני של חברת RobStep. שניהם קלים מהסגוויי, מסוגלים לנסוע בשתי מהירויות של 7 ו-15 קמ"ש וקלים מאוד לשליטה. גם אני, שמעולם לא התנסיתי בדבר האמיתי, הצלחתי לנווט את הרובוטים הדו גלגליים תוך שניות ספורות.
>> הסינים מציגים: הסמארטפון שכל משתמש יבנה לעצמו
שימוש אחד שאף אחד לא מערער על כך שעדיף לשמור לרובוטים הוא הכניסה לאזורי סכנה. אחרי הדליפה הגרעינית בתחנת הכוח הגרעינית בפוקושימה, לדוגמא, בנתה חברה יפנית בשם Topy Industries את Survey Runner. הרובוט הבסיסי יחסית מצויד במצלמה המשדרת את הצילום בשידור חי דרך האינטרנט, זחל משודרג בעל מפרקים המאפשר לו לעבור מנסיעה על משטח לנסיעה על מדרגות בלי חשש לנפילה או היתקעות והוא סורק את הסביבה כדי להימנע ממכשולים.
הרובוט של R.Bot לא מאוד מתוחכם. הוא מזכיר קצת שואבי אבק רובוטיים, רק שהוא מצויד בצוואר מתקפל שבראשו ניתן להעמיד סמארטפון או טאבלט. השימוש שהודגם בדוכן הוא עצירת נסיעת הרובוט והחזרתו לאחור בעזרת קירו היד לסמארטפון (ללא מגע), אך השימוש העיקרי שלו בעולם האמתי מיועד להיות נוכחות מרוחקת (telepresence) ושיחות וידאו.
הסוף לעגלות הסופרמרקט עם הגלגלים העקומים שגורמות לנו להביך את עצמנו בניסיון לא להיראות כמו חסרי יכולת ניווט בסיסית? רובוט שהוא עגלת קניות שעוקבת אחרי המשתמש לכל מקום שילך. הוא בסיסי מאוד יחסית לכל רובוט אחר בתערוכה - המעקב אחר המשתמש נעשה באמצעות "מגנט" - מכשיר שנמצא בכיס המשתמש והרובוט רודף אחריו, והחיישנים היחידים בו הם חיישני מכשולים פרימיטיביים מאוד בבסיסו הקדמי. למרות היכולות הלא מרשימות שלו, מחירו אלפי דולרים.
"ברוכים הבאים, האם תרצו שאדריך אתכם לחדרכם?", כך, לפי החברה הקוריאנית Future Robots, יקבלו את פנינו בכניסה לחנויות, בתי חולים ומקומות ציבוריים אחרים. כלומר, הרובוטים. כי מה יותר נעים מרובוט ששואל אותך איפה כואב לך, במיוחד אם יש לו ראש בצורת טאבלט עם פנים שזזות בצורה מגוחכת וקול איכפתי כמו... נו - רובוט. הרובוט האחר, עם המסך המאונך, הוא סתם שלט פרסומת אינטראקטיבי שיעצבן אתכם בקניון ויציע לכם לשחק משחקים ולצפות בינתיים בהמון, המון פרסומות. המחיר של הרובוטים הללו, אגב, נע בין 30 ל-60 אלף דולר.
מחקרים רפואיים מראים שחיות מחמד מפחיתות את הלחץ הנפשי. זה לפחות מה שטוענת Paro, שמציגה בתערוכה דור חדש לרובוט הפרוותי שלה, שלדבריה נמצא בשימוש בבתי מבוגרים בקוריאה ובארה"ב. אפשר ללטף אותו, לגרד לו בכל מיני מקומות ולדבר אליו והוא מגיב בתנועות וקולות בהתאם. כל רובוט כזה מפתח דפוס תגובה שונה מעט, וזה שמשמאל כאן היה פעיל הרבה יותר מזה שמימין. נציין כי את האפשרות הכי בסיסית - לזהות כאשר המבוגר לחוץ ולהזעיק צוות רפואי או קרובי משפחה - אין לו.
פעם, כשהיו שואלים ילדים מה הם רוצים לעשות כשיהיו גדולים, התשובות נעו סביב "טייס", "אסטרונאוט", "רופא", "שוטר" או "כבאי". היום, בעידן בו במקומות מסוימים כבר מחשיבים את עובדי חברות הטכנולוגיה למעמד-על ונלחמים בהם כמו בימים הלא-כל-כך-טובים, התשובה הנפוצה תהיה כנראה "מפתח אפליקציות" או "מהנדס מוצר". אבל איך יכולים ההורים לעודד את ילדיהם ללמוד את המקצועות הללו בפועל? התשובה, לפי החברה היפנית Kiluck, היא Rapiro, רובוט צעצוע שהם יכולים לבנות ולתכנת בעצמם. הרובוט של החברה מבוסס על ערכת Raspberry Pi, מין מחשב בסיסי שניתן לפרק, להרכיב, לשנות את הרכיבים שלו ולתכנת עבורו תוכנות פשוטות או מסובכות. הילדים יכולים להוציא את המוח מלב הרובוט ולבצע בו ניסויים שיגרמו לרובוט שלהם להתנהג אחרת, ללמוד לעשות דברים חדשים או במקרה של ילדים מסוימים להפסיק לעבוד כליל.
Ozobot הוא אולי המוזר מכל אלה שראיתי. הוא נוסע בכוחות עצמו לפי מסלול שמתוכנן בזמן אמת ומשתמש בעיפרון ציור כדי לשרטט דיוקנים. הראשון שהוא צייר היה של נשיא ארה"ב אברהם לינקולן. כאן הוא מצייר לו חבר או חברה חדשים.
*הכותב הוא אורח ה-CEA