צילום מתמשך וקבוע של אזרחים יכול להרוס דמוקרטיה, וגם לא מונע טרור. הוא יוצר מאזן לא הוגן של כוח בין ממשלה לאזרחים. העובדה שעושים את זה עכשיו לא אומרת שצריך להמשיך. לשמור על סטטוס קוו זה כמו להחזיק זר נבול של פרחים. צריך לזרוק אותו לפני שהוא מסריח את החדר.
את הטענות האלו השמיעה אתמול דיבייטרית ממוחשבת, שפותחה על ידי חוקרים וחוקרות ישראלים ב-IBM. יש לה קול נשי, אם כי מתכתי, ולהלן אתייחס אליה בלשון נקבה. היא התווכחה מול יער בך – יריב אנושי, שטען למה כן צריך לעקוב אחרי כולנו, ואיך גם ככה אנחנו מוותרים על פרטיות. על אף שההשקפה שלי יותר קרובה למחשב במקרה הזה, דווקא בך הצליח יותר לשכנע אותי, למרות שזה נושא שאני חושב עליו כבר יותר מעשור שבמהלכו אני מסקר אותו.
מה שלא חשבתי במשך העשור הזה, הוא שיגיע יום שאצטרך בכלל להכריע האם מחשב שכנע אותי יותר מאשר בן אדם בדיון מסוים. זו פריצת הדרך בפיתוח של הדיבייטרית.
היא לא נשמעת אנושית כמו, נניח, הרובוטית של גוגל שמזמינה תור למספרה. צוות המחקר כיוון לכך שהיא תישמע רובוטית, ולא רצתה שהיא תדע לחקות בן אדם. לפעמים הטיעונים שלה חזרו על עצמם ולא היו קוהרנטיים - אבל במשך שני דיבייטים שנערכו אתמול (ג') במשרדים בגבעתיים היא לא התווכחה פחות טוב מבני אדם (בואו, גם אנחנו חוזרים על עצמנו בדיונים על טיעונים לא רלוונטיים).
מוסר של רובוטים
הדיון השני היה על הנדסה גנטית (בתזמון מקרי, כנראה, יומיים אחרי מונולוג וידאו של ג'ון אוליבר בנושא). כאן, הדיבייטרית הממוחשבת הצליחה כבר לספק טיעונים חזקים יותר, ולצטט עובדות רלוונטיות יותר על מיגור מזיקים, ריפוי מחלות ופיתוח זנים עמידים של תבואות בשביל להאכיל את העולם ביעילות ובזול.
יריבתה האנושית, חיה גולדליסט אייכלר, טענה שהנדסה גנטית יכולה לגרום לכך שאנשים עשירים ישלמו בשביל לייצר ילדים בלונדינים גאונים וגבוהים, וזה יזיק למרקם העדין של החברה. על הטענה המוסרית-אנושית הזאת הדייבטרית הממוחשבת לא הצליחה לענות.
זה המקום להציץ מאחורי הקלעים ולהבין איך היא עובדת ולמה היא התעלמה מטענה כל כך חשובה. IBM הציגה את הדיבייטרית לראשונה לפני שבועיים בסן פרנסיסקו, ואחרי שש שנות מחקר ופיתוח בישראל. הדיבייטרית דומה במידה מסוימת לווטסון, המחשב של IBM שהתמודד מול אלופי משחק הטריוויה ג'פרדי וקרע להם את הצורה.
בדומה לווטסון, הדיבייטרית מבינה שפה אנושית טבעית, מעבדת את השאלה, מחפשת את התשובה במאגרי המידע שלה (מיליוני מאמרים שהוזנו אליה, ולא מהאינטרנט) ומספקת תשובה. אבל יש הבדל משמעותי, מסביר לי ד"ר נעם סלונים, החוקר הבכיר של הפרויקט: "לבן אדם קל להבין את השאלה, קשה לדעת את התשובה. במחשב זה הפוך. ג'פרדי עסק בשאלות שיש להן תשובה אחת מוסכמת. בדיבייטים, אנחנו בטריטוריות שאין עליהן תשובה".
הדיבייטרית היא פיתוח נפרד מווטסון, הוא מסביר, אבל היא מנצלת יכולות שלו בהבנה של שפה ובדיבור, ותתרום לווטסון מהידע שנצבר בפיתוח שלה. במקרה של הנדסה גנטית, אם כך, הדיבייטרית של IBM כנראה לא מצאה במאגריה טיעונים שמסבירים שתשלום עבור ילדים עם תכונות מסוימות זה בסדר, או טיעון שמרגיע 'זה לא יקרה'. העובדה שהיא כן הצליחה להשתתף בדיון כזה וליצור שיחה - היא לכשעצמה מדהימה.
המחשב מתווכח. עכשיו מה עושים עם זה?
"אין מוצרים ספציפיים בפיתוח", מסבירה ד"ר רנית אהרונוב, מנהלת הפרויקט, "אבל יש כיוונים לאן הטכנולוגיה והמחקר יכולים להוביל. לשאלות בחיים שלנו יש טיעונים בעד ונגד, אם אתה רוצה לבדוק השקעה ולמצוא מידע וטיעונים בעד ונגד. זה קיים באספקטים עסקיים, אישים ורפואיים. הטכנולוגיה לא תקבל החלטות בשבילך - אלא תביא לך את הידע והטיעונים".