הם נראים מגוכחים, מגבילים את שדה הראייה ומלאים בחיידקים של מי שהרכיב אותם לפניכם (וכמובן בשאריות שמן מהפופקורן שלו) - אבל בקרוב ייתכן שמשקפי תלת-ממד יהיו אביזר חובה כדי לצפות בכל הקרנה של כל סרט בכל בית קולנוע.
בקשת פטנט של חברת Arris Enterprises, שהוגשה בפברואר 2016 והועלתה בסוף השבוע שעבר לאתר המשרד לרישום פטנטים בארה"ב, מציעה שיטה חדשה למנוע מפיראטים להקליט סרטים באמצעות כניסה עם מצלמות לבתי קולנוע: במקום להקרין את הסרט כרגיל, הוא יחולק לשניים, כך שרק מי שמרכיב את המשקפיים יוכל לצפות בסרט כראוי.
למי ששכח, נזכיר תחילה איך עובדים משקפי תלת-ממד אקטיביים: הסרט מחולק לזוגות של פריימים (תמונות) - אחת לכל עין. המשקפיים למעשה מכסים כל עין בתורה, כדי שרק העין השנייה תראה את התמונה המיועדת אליה. כך כל עין מקבל זווית שונה מעט ונוצרת אשליה כאילו אתם לא מתבוננים במסך דו-ממדי, אלא בהתרחשות תלת-ממדית.
כך מציע הפטנט החדש לעשות גם לסרטים שאינם בתלת-ממד: לפצל כל תמונה בסרט לשניים על ידי חלוקתה לפסים, והקרנת חצי מהפסים בכל פעם כאשר ביניהם "רעש" בצבע שמסונן על ידי המשקפיים. מי שצופה דרך המשקפיים - המוח שלו יחבר את חצאי התמונות המסוננים מרעש לתמונות שלמות - אך מי שינסה לצלם את המסך יראה תמונה מלאה פסי רעש, או אולי אפילו הודעה שתופיע בפסים ה"רועשים".
(כך בערך זה ייראה: תמונה מחולקת לפסים שביניהם "רעש" שמסונן על ידי המשקפיים)
הבעיה עם זה, כמובן, היא שמשקפי תלת-ממד גם ככה מעצבנים ומיותרים, אז להכריח אותנו להרכיב אותם גם בהקרנות רגילות עשוי לגרום ללא מעט אנשים לבחור דווקא לא לבוא לקולנוע ולחכות לגרסאות הפיראטיות שהפטנט הזה מנסה למנוע.
זה לא הפטנט הראשון של חברות מתעשיית הקולנוע בניסיון למנוע קולנוע:
פיליפס מציעה לאחרונה שיטה דומה, בה תאורה שמהבהבת בתדר מסוים מבלבלת את הסמארטפון או המצלמה וגורמת להם לראות פסים בצבעים שונים - תוצאה דומה למדי לזו של הפטנט של Arris.
בעשור שעבר כבר רשמה פיליפס פטנט על שיטה בה עם התמונה והפסקול של כל סרט משולבים סימני זיהוי בלתי-נראים ובלתי-נשמעים לעין אנושית (צלילים גבוהים שאוזן אדם לא שומעת ופריימים בודדים שהמוח לא מספיק לעבד) שבאמצעותם ניתן לזהות באיזה אולם הוקלטה גרסה פיראטית של סרט. לפני 5.5 שנים היא דיווחה שתעשיית הקולנוע ממש שילמה לה כסף כדי לבצע את זה.