דמיינו רגע את כמות המידע שאתם מתמודדים איתו ביום, או בשבוע. כל התמונות, המיילים, הווטסאפים, ההודעות, הידיעות, התגובות, האפליקציות, התוכניות. אנחנו לא חושבים על זה. כי אם נחשוב על זה, ניכנס כנראה להתקף של חרדה. אז מה זה אומר עלינו?
"אתה יכול להרגיש אחד משני דברים. אופציה אחת: אתה בן אדם שמנהל המון מידע, אתה עובד מידע, המידע זה החיים שלך וטוב לך עם זה. אופציה שנייה: שאתה בחרדה בלתי פוסקת מלנסות למצוא את המידע הבא, את האפליקציה שאתה צריך, את איש הקשר שאתה מחפש באותו הרגע", אומרת לילך אלון, דוקטורנטית לחינוך ומשתתפת בתכנית אריאן דה רוטשילד.
ואיך אנחנו מתמודדים עם זה? "אנשים מתמודדים עם עומסי מידע בצורה מאוד שונה", מוסיפה אלון. "יש איזושהי חוויה אישית מאוד מורכבת שמאפיינת את העיסוק הזה בעידן הידע עם עומסים גדולים של מידע. וקודם כל אנחנו רואים שאנשים לא מנהלים מידע כמו שהם רוצים. יש פער מאוד גדול בין איך שהיית רוצה לנהל את המידע למה שאתה עושה בפועל".
וזה לא רק מסתכם בסמארטפון שלנו. לכולנו יש מייל, מחשב נייד, מחשב נייח, טאבלט ולמשודרגים בינינו גם גיבוי בענן. על כך אומרת לילך אלון "כל הדבר הזה יוצר חוויה רגשית מורכבת שמאופיינת בחרדה. כשהחרדה היא בעיקר יציבות המידע. מה זה אומר? שכל האנשים חוששים שהוא ילך לאיבוד בדרך מסתורית או שהפלטפורמה תקרוס".
אז עד כמה נפוצה החרדה הזאת? "לפחות 85 אחוז מהאנשים מגלים חרדה גבוה מאוד. 80 אחוז ומעלה מגלים תסכול עמוק מהדרך שבה הם מנהלים את הדרך שבה הם מנהלים את המידע האישי שלהם. לצד המספרים המבהילים האלה הרבה מאוד גם מרגישים תקווה ותחושת מסוגלות להתמודד עם המשימה הזאת".