ברחבי העולם ממשיך הוויכוח בסוגיית השימוש ברובוטים דמויי ילדים להגשמת פנטזיות פדופיליות. מחקר שפורסם בחודש שעבר מגבה את הגישה לפיה הפניית הפנטזיה כלפי רובוטים ובובות לא תציל ילדים אמתיים. למה בעצם?
ד"ר יעל אידיסיס, קרימינולוגית קלינית מאוניברסיטת בר אילן, מסבירה למה הגישה שלפיה בובות דמויות ילדים יכולות לשמש עבור פדופילים תחליף טיפולי לפגיעה בילדים: "זה לא כלי טיפולי, זה לא יעיל וכדאי לאסור את זה. זה משמר פנטזיות, זה לא מרפא - להיפך, זה מחזק כל מיני תפישות שמאפיינות פדופילים, כמו שילדים הם יצורים מיניים, תחושה של זכאות, אלמנטים של שליטה.
"בעצם, מה שקורה כאשר משתמשים בבובת מין של ילד או ילדה, מחזקים את ההתנהגות הפוגענית, כי יש התניה בין הילד והעוררות המינית כלפיו (גם אם זו בובה) לבין אורגזמה. זה לא מספק את המענה שפדופיל צריך - יש לו כמיהה לקשר. אין פה אינטימיות, קרבה, אהבה, חיזור - אלמנטים שחשובים לקשר בין אישי. צריך ללמד אותם את הדברים האלה, ולא לתעל אותם להשתמש בבובות כתחליף לדבר האמתי".
אידיסיס אומרת שמה שהפדופילים צריכים הוא "לעזור להם לנהל את הסטייה, ולא שהסטייה תנהל אותם". ב-20 שנות טיפול בפדופילים, היא אומרת, לא שמעה מאף אחד מהם שהשתמש בבובות, אלא בעיקר בפורנוגרפיה.
ומה אומר החוק? עו"ד עודד רגב אומר שכרגע, החוק הישראלי אוסר החזקה של חומר תועבה - אבל לא עוסק בשאלת בובות מין בדמות קטין, אלא רק תמונות וסרטונים. לכן, לדבריו, יש צורך לשנות את החוק.
בינתיים, מפעלים ביפן ובהונג קונג מפיצים בובות ורובוטים כאלו ברחבי העולם. לפחות אחד מהמפעלים העיקריים בתחום מסרב למכור לישראל - לא משום שהוא מחרים אותנו, אלא משום שלדברי המנהל שלו מדובר בעבודת אלילים האסורה על פי היהדות, שלה הוא רוכש כבוד רב.