גוגל גלאס הוא אחד הגאדג'טים השנויים ביותר במחלוקת אי פעם. הגישה התמידית למידע ללא מאמץ, מול היכולת לצלם כל אדם וכל מקום באותו חוסר מאמץ העלו בשנתיים האחרונות סוגיות אתיות רבות באשר לעתיד המחשוב הלביש. אבל סוגייה אחת כמעט ולא קיבלה יחס עד כה: מה קורה כשמכשיר כזה, עם כל המידע האישי שעליו, אובד או נגנב.
בונסרי דיקינסון היא אחת מאותו מועדון אקסקלוסיבי של נבחרים שקיבלו מגוגל את הזכות לקנות ב-1,500 דולר את המשקפיים החכמים שלה. אך לפני כשבועיים היא איבדה אותם, לאחר שנפלו מידה באמצע רחוב קפוא בארה"ב. כאשר שמה לב שהמשקפיים כבר לא בידה, ניסתה לחזור ולמצוא אותם אך לא הצליחה. לאחר צ'ט מהיר עם חברים בנושא, הסתבר לה שעכשיו תלויים חייה וכספה בידי מי שמצא את המכשיר. "נקווה שמישהו עם מצפון מצא אותם", הם כתבו לה.
עוד NEXTER כל הזמן בעמוד הפייסבוק
דיקינסון התקשרה לתמיכה של גוגל, רק כדי לגלות שלמעשה, היא אינה יכולה להבטיח שהמידע שלה לא נמצא כולו בידי המוצא. מכיוון שלא הפעילה את אפשרות מסך הנעילה, כל אדם יכול לגשת לכל המידע שנמצא על המכשיר – המיילים, התמונות, הסרטונים וכו'.
אפילו ביצוע איפוס סיסמא למייל שלה ואיפוס המכשיר דרך אתר השירות של גוגל לא ממש עזרו לה, מכיוון שהם מבוצעים בפועל רק אם וכאשר האדם שלידיו הגיע המכשיר מנסה לחברו לאינטרנט.
במלים אחרות, ביצוע כל צעד אפשרי להגנת הפרטיות שלה, עדיין השאירה את המידע שכבר היה שמור על המשקפיים החכמות בידיו של המוצא, ורק מנע ממנו להמשיך להשתמש במכשיר בלי לאבד את המידע שכבר היה בידיו.
למזלה של דיקינסון, למחרת בבוקר, כשדיברה בפעם השלישית עם התמיכה של גוגל, הם הודיעו לה שהמוצא של המשקפיים שלה התקשר אליהם בניסיון לאתר את בעליהם החוקיים. תואמה פגישה בין השניים ובשבת בצהריים החזיר ווינג ליונג את הגוגל-גלאס לדיקינסון. היא התעניינה לדעת איך מצא אותה, והוא נאלץ להודות שלמעשה לא היתה לו דרך לעשות זאת בלי לחטט במידע שהיה מאוחסן על המכשיר, ואפילו קו התמיכה של גוגל, אליו התקשר, לא היה יכול לעזור לו בלי ללמד אותו להשתמש במכשיר ולמעשה לעודד אותו לעשות זאת, על מנת למצוא את מספרו הסידורי שזיהה את המכשיר כזה שאיבדה דיקינסון. למזלה הרב של דיקינסון, היא אומרת, את ליונג לא עניין להשתמש במידע, אלא רק למצוא אותה בעזרתו. אך באותה מידה הוא יכול היה לסחוט אותה או לעשות עם המידע הרבה דברים אחרים.
"נראה שגוגל התייחסה לדאגות הללו ביסודיות, ממה שהם אומרים", אומר ראיין קאלו, עוזר הוראה בבית הספר למשפטים באוניברסיטת וושינגטון, בכתבה שכתבה דיקינסון על חוויותיה מהמקרה. "לחברות אחרות, קטנות יותר, אולי לא היו הבגרות או המשאבים לעשות כך, וכמובן שאף מערכת אבטחה אינה מושלמת". הוא הוסיף כי הסיבות המרכזיות לדיון האתי סביב גוגל גלאס ואביזרי מחשוב לביש אחרים מדבר בדיוק על הנושאים האלו: "אולי (משתמשים) מודאגים מיכולתם של האקרים או ממשלות לפרוץ לזרם הווידאו שלהם, או שמים לב שאם הם שומרים רישום של כל אירוע, המידע עלול להידרש על ידי בית משפט או ביקורת גבולות".
ז'ול פולונצקי, מנהל "פורום עתיד הפרטיות", אמר לדיקינסון כי למרות הדאגות, "איננו יודעים עדיין אילו בעיות-לבישות ייפתרו ואילו יסתברו כניתנות לניצול. מספר טכנולוגיות שמבקרי פרטיות חשבו שיהיו חודרניות, כמו זיהוי מקור שיחה, התבררו בסופו של דבר כמגנות פרטיות עבור מי שמעוניין לסנן מתקשרים. (כך גם) מצלמות לבישות עשויות להתברר כמסייעות לחשיפת דברים כגון אלימות משטרתית יותר מאשר משמשות לריגול וידאו (אחרי המשתמשים)", הוא אמר. הוא אף הדגיש כי מלבד הסכנה של "שוק שחור" למכשירים לבישים כגון משקפי וידאו וצמידי GPS המכילים מידע רב על משתמשיהם, עלולים המכשירים להוות סכנה לפרטיותם של האנשים האחרים בסביבת המשתמש, במיוחד כאשר הצורה שלהם תהפוך בולטת פחות לעין מהגוגל-גלאס.
>> אפליקציית הפורנו הראשונה לגוגל גלאס הושקה והוסרה
>> המציאות העגומה: זה באמת מה שתראו במשקפיים של גוגל