ואסים אבו סאלם, ספר על עצמך.
נולדתי בנצרת לאמא עקרת בית, ואבא בעל חנות לציוד קמפינג. כשהייתי בן 13 רציתי ללמוד תכנות ולא מצאתי איפה.
מה רצית לעשות?
לפתח משחק מחשב. היה לי רעיון ואפילו מחשב בבית, אבל לא היה מי שיעזור, לא במשפחה ולא בסביבה הקרובה.
מה לגבי בית הספר?
את בית הספר לא אהבתי, שיטת הלימוד שם היתה גרועה, וגם היה מחסור בחינוך הטכנולוגי בבית הספר. עדיין יש מחסור. בשיעור מחשבים כל מה שלמדנו היה להזיז "צב 90 מעלות ימינה, צב 90 מעלות שמאלה" (משפת התכנות לוגו). בסוף, כשכבר מצאתי קורס מחשבים, הוא היה רחוק מהבית וכמובן לימדו בו בעברית. זו היתה חוויה מעצבת עבורי — הבנתי שכשאהיה גדול אני צריך למצוא דרך לסייע לדור הבא — כי אנשים עשויים לעמוד מול אותה בעיה שאני התמודדתי עמה. בגלל זה הקמתי את Loop.
תכף נגיע ללופ. בוא נסיים את קורות החיים שלך.
אחרי התיכון עשיתי תואר ראשון במדעי המחשב ובמשפטים באוניברסיטת חיפה. זה היה תואר דו־חוגי שהיה אמור לקחת חמש שנים, אבל סיימתי אותו בשלוש שנים וחצי. הייתי הערבי היחיד במסלול. בהמשך סגרו אותו.
מה דווקא שילוב של משפטים ומדעי המחשב?
ידעתי למה אני הולך ללמוד משפטים — רציתי כלים איך לנהל נכון פרויקט, כדי שהכל במיזם שחשבתי להקים יהיה מסודר. מצד שני, רציתי לקנות כלים בתחום הטכנולוגיה. בהמשך, כעורך דין, עשיתי התמחות ברשות למשפט וטכנולוגיה, מה שנקראת כיום הרשות להגנת הפרטיות. אחרי ההתמחות עבדתי גם כמנהל פרויקטים באיגוד האינטרנט הישראלי, ואז החלטתי לפתח את הרעיון שלי.
אז מה זה Loop?
אנחנו מסתכלים על לופ בתור מפעל לסטארט־אפים, שמאתר את הרעיונות בגילים הצעירים.
זה ביזנס?
זו חברה מקטגוריית הסושיאל־אנטרפרייז, כלומר יזמות עם תועלות חברתיות. הכוונה ליצור Win־Win, להרוויח כסף אבל גם לעשות אימפקט חברתי חיובי בזכות ולא בחסד. אפילו הזמינו אותי להציג את Loop באוניברסיטת סטנפורד, בתוכנית בת חודש וחצי שעובדת עם מנהיגים צעירים, אקטיביסטים, ארגוני חברה אזרחית וארגוני מגזר פרטי לשיפור מאמציהם להעצמת קהילות מהמזרח התיכון וצפון אפריקה. למדתי שם טוב יותר כיצד עסקים חברתיים עובדים.
במה אתם מתמקדים?
בחממות לחינוך טכנולוגי לילדים בשיטת לימוד שהיא מודרנית, מודולרית, דינמית וחווייתית. בדרך משיגים גם מגוון יעדים חינוכיים.
אז זה מעין קורס העשרה?
ממש לא, וזה גם לא חוג.
אז מה זה?
זה יותר כמו תנועת נוער טכנולוגית. אנחנו מטפחים תלמידים מכיתה א' ועד י"ב, מכשירים אותם לעולם הסטארט־אפים ומעודדים אותם בחממה טכנולוגית מודרנית.
מה הם לומדים?
לומדים שפות תכנות כמו פיית'ון וסי־שארפ, אבל לא רק, כי שפות תכנות אולי לא יהיו רלוונטיות עוד כמה שנים. אנחנו מלמדים דרך חשיבה שתאפשר להם להסתגל לשינויים טכנולוגיים. קידוד, למשל, היא מיומנות שמתאימה למגוון מקצועות, כי היא מעודדת יצירתיות, חשיבה ביקורתית ופתרון בעיות. בנוסף, אנחנו מלמדים האקינג (שימוש במערכות מחשב בדרכים יצירתיות כדי להשיג תוצאות טובות יותר מאלו שאליהן התכוון מתכנן המערכת המקורי) ואבטחת מידע, ומדברים הרבה על יזמות טכנולוגית.
מה לגבי פרטיות? מדברים על זה הרבה עכשיו.
גם אנחנו מדברים הרבה על פרטיות ומעלים את המודעות בנושא. לא סתם על הסמארטפון והאייפד שלי יש מדבקות על כל המצלמות. ואת כל זה אנחנו עושים באמצעות כל מיני סוגי פעילויות — למשל אירועים חד־יומיים, סטייל האקתון, או סדנאות. לרבים מהתלמידים הקמפוסים שלנו — שנמצאים בנצרת ובחיפה — הוא בית שני.
רוב הפעילות מתבצעת אחרי בית הספר?
כן, מגיעים אלינו כל יום אחרי בית הספר, או בסופו שבוע. יש לתלמידים תחושת שייכות גדולה מאוד.
עם כמה ילדים אתם עובדים?
עד היום עבדנו עם כ–8,000 תלמידים במצטבר. יש חבר'ה שאתנו כבר שלוש שנים, ומישהו שהוא בכיתה י"א יכול להיות כבר מנטור ומדריך לתלמידים צעירים.
זה קשה לגייס את הילדים?
מזמן עברנו את השלב הזה. כיום בתי הספר שולחים אלינו תלמידים, וגם הורים כבר מעוניינים שהילדים שלהם יבואו.
כי מה?
ההורים מבינים שבהיי־טק יש כסף וגם עבודה מכובדת, והם ישמחו לראות את הילדים שלהם שם. בכלל, ההורים הם פרמטר מרכזי בלופ, הם לא רק עוזרים בהסעות, הם גם משתתפים במפגשים ושומרים על קשר אישי אתם אפילו בקבוצת ווטסאפ. אגב, בחצי שנה האחרונה של הפעילות כבר 60% מהמשתתפים הם בנות.
לילדים ערבים יש מחשב בבית?
לא לכולם, אבל לרובם יש. למי שאין, הם יכולים לבוא אלינו מתי שהם רוצים ולהשתמש במחשבים, והם גם עושים את זה.
באים לשחק?
מה פתאום. הם באים ועובדים, לא משחקים.
מה לגבי סמארטפונים?
לרוב הילדים כיום יש סמארטפונים, אבל אנחנו רוצים להפוך אותם מצרכני טק פאסיביים ליוצרי טכנולוגיה מעורבים. באתר שלנו אנחנו כותבים: "אל תרכוש משחק מחשב — תעשה אחד; אל תוריד אפליקציה — תבנה אותה; אל תשחק בטלפון — תתכנן טלפון".
למה דווקא לימודי תכנות לילדים, ועוד בגילים כל כך צעירים?
כי זה הכי מבטיח. בחור בן 24 יכול ללכת לבוטקאמפ (תוכניות מזורזות ללימוד תכנות), ואחר כך להתחיל לנסות להתקבל לחברת היי־טק, וזה קורה. אבל בעידן הטכנולוגי, ככל שמתחילים בגיל צעיר יותר — יש יותר פוטנציאל. מארק צוקרברג התחיל לתכנת בגיל 12 והקים את פייסבוק בגיל 21. סטיב ג'ובס התחיל לתכנת בגיל 13. ביל גייטס התחיל לתכנת בגיל 14. לארי פייג' וסרגיי ברין מגוגל התחילו לתכנת בגיל 15. כל הגדולים התחילו מוקדם מאוד.
הם המודלים שלך?
כן, הדברים המהפכניים יבואו מהגיל הצעיר — אנחנו מחפשים את הסטיב ג'ובס הבא. כשאנחנו מיישמים תוכנית לגילים צעירים מאוד, אנחנו רואים ילדים בכיתה ה' שיודעים שפות תכנות כמו שבכיתה ט' לא יודעים. הגיל הממוצע בעולם ליזמים זה 35, לופ הולכת להוריד את זה ל–25–28. כמובן שיש תוצאות נלוות לפרויקט: העצמה אישית, מנהיגות, הפחתת אלימות בחברה הערבית, ותלמידים שהגיעו מרקעים קשים ומצאו מקום שהם יכולים להתפתח בו. בעוד חמש או עשר שנים הם גם יפתחו סטארט־אפים, ייצרו מקומות עבודה, והכלכלה תשגשג. לא סתם קוראים לזה לופ. תמיד שואלים אותי איך אתה "מוכר" את לופ למשקיעים? אני אומר: "אם היתה לך הזדמנות להשקיע במארק צוקרברג לפני עשר שנים, היית משקיע בו?".
מה הכוונה למשקיעים? אתה מחפש משקיעים? הם מחפשים אותך?
בחברה הערבית לופ כבר מוכרת, אבל בגדול עד עכשיו היינו מתחת לרדאר. עכשיו יש דיבורים עם משקיעים.
מה המודל העסקי שלכם? מאיפה הכסף?
יש כמה מאות תלמידים שמשלמים דמי מנוי חודשיים, ואנחנו עוזרים למי שלא יכול לשלם את שכר הלימוד. אבל בסוף זו חממה טכנולוגית שאמורה להרוויח כמו כל חממה טכנולוגית אחרת. אני לא בונה את לופ בשביל לקטוף את הפירות מיד, אלא בעוד 10–20 שנים. אנחנו עובדים לטווח הארוך, וכן — ברמת סיכון גבוהה.
כלומר להרוויח מאקזיטים של סטארט־אפים שהוקמו אצלכם?
כן, אנחנו רוצים לקבל אקוויטי, מניות, מכל הסטארט־אפים שיפתחו ה"לופרס", ככה אנחנו קוראים לסטודנטים שלנו, ומספיק רעיון משוגע אחד שיצליח בגדול.
כבר הוקמו אצלכם סטארט־אפים?
שיעור תכנות בבית ספרניר קידר
בטח. יש אצלנו כרגע יותר מ–40 רעיונות לסטארט־אפים שעובדים עליהם צוותים של ילדים ובני נוער.
באילו תחומים?
לא מעט. למשל, בתחומי התחבורה, ברכב האוטונומי. או שיש קבוצה שמפתחת משחק מחשב. אני לא יכול לפרט מעבר לזה לגבי הרעיונות.
אתה מקבל תרומות?
אני שומר על סטנדרט גבוה גם מבחינת חוויית המשתמש וגם מבחינת הציוד, ולכן לא ממהר לשתף פעולה עם גופים חיצוניים ותרומות. חלק קטן מהפעילויות שלנו מסובסדות, אבל אם תיכנס אלינו לא תראה פרסומות. יש ללופ מודל עסקי — שאנחנו מעדיפים לא לשתף — אבל הוא כבר מייצר תזרים כזה שמאפשר לנו לחיות. בכל אופן זהו לא פרויקט של רווחים מידיים או של פרנסה מדמי הלימוד. בחרתי ללכת בדרך הקשה ואת ההשקעה הראשונית עשיתי בעצמי.
אבל בכל זאת, אתה צריך לשלם שכר כל חודש.
החברה מאוזנת ויכולה לשרוד.
כמה עובדים יש בלופ?
יש מנטורים, יש צוות מחקר ופיתוח שמפתח מערכי שיעור, יש מדריכים, אבל לא כל הצוות בשכר, יש גם בהתנדבות, בעיקר מנטורים מתנדבים מתעשיית ההיי־טק. בסך הכל, הצוות שמקבל שכר מונה כ–30 איש.
המדינה עוזרת לכם?
"הייתי בכנסת ודיברתי על לופ, אבל אני לא בטוח שהם הבינו עד הסוף. בנוסף, השתתפתי בישיבה ב"מעוז" (תוכנית הכשרת מנהלים למגזר הציבורי). אבל אני מאמין שעדיף ליצור קשרים עם המגזר העסקי ולרוץ מאשר לרוץ על הביורוקרטיה, לא?
כיום יש לך קמפוס בנצרת ובחיפה ואתה עובד רק במגזר הערבי, אבל זה נשמע שהמודל של לופ יכול להתאים לכל מקום.
התחלנו בחברה הערבית כי זה הבית שלי ואיפה שנוח לי, אבל נכון שאת המודל שלנו אפשר ליישם בכל עיר ובכל קהילה. יש בישראל 1.7 מיליון ילדים בגילאי 7 עד 16 שרבים מהם ישמחו ללמוד לכתוב קוד, לא רק 400 אלף הילדים הערבים.
היו אצלכם גם יהודים?
בחלק מהפעילויות שלנו היו גם ילדים יהודים. אנחנו בקשר די טוב גם עם הממשל האמריקאי, כך שאם אני צריך להעריך — את הקמפוס הבא נפתח בכלל בארה"ב. באחרונה, למשל, הוזמנתי על ידי חברת אאודי לעיר אוטווה בקנדה לכנס שנקרא One Young World. הצגתי שם את הפרויקט בפני 1,300 איש, ולמחרת הטלפון שלי קרס, נהפכתי לסלבריטי. כתבו עלי בחדשות המקומיות, וגם פה, מהחברה הערבית, התחילו להגיע פניות רבות מרשויות מקומיות ובתי ספר.
בכנס 70 שנות כלכלה של TheMarker שנערך בחודש שעבר, דיבר פאדי סווידאן, מנהל מרכז העסקים בנצרת, על מחסור ביזמות בחברה הערבית. הוא הסביר את הדברים כך: "הבעיה היא תרבות 'הבושה'. שאסור לך להיכשל, כי כישלון הוא לא רק אישי אלא משפחתי". ואנחנו הרי יודעים ש–90% מהסטארט־אפים עתידים להיכשל.
אני מכיר את זה משיחות שאני עושה. בדרך כלל אני אומר לצעירים שכל המצליחים נכשלו יותר ממה שהכושלים ניסו. לא מתפתחים בלי קשיים ובעיות, אבל האמת שאני קצת מנסה להתרחק מהקטע של המגזריות. יש לי פתרון מסוים, סטנדרט מסוים, שכבר עובד ורואים תוצאות, אז אני לא צריך לתת הסברים ולא צריך עזרה. היעד שלי זה הצלחה של לופ ברמה גלובלית. עושר אגב, זה לא יעד, זו תוצאה.
הכתבה פורסמה במקור ב-TheMarker
עוד ב-TheMarker:
המנייה של אמזון קופצת לשיא
הבנקים ינסו למכור כבר השבוע את בזק לסיידוף
מה ההורים שלך אומרים על כל זה?
גדלתי בבית שהיה חשוב בו ללמוד ולעשות שיעורי בית, אבל תמיד אמרו לנו גם לעשות את מה שאנחנו אוהבים. אולי בגלל זה אחותי הגדולה היא עורכת דין ופסיכולוגית קלינית, השנייה היא דיאטנית קלינית והאחות השלישית היא רופאת עיניים.