מסעותי עם הסוללה המיותרת: ביקורת נושכת במיוחד

ובכן.

בהיותי בחורה צעירה ובריאה בגופי בעיקר, רציתי להתמודד עם האתגרים שזימנה לי אותה "בטריית גיבוי אוניברסלית" שהעורך הפיל עלי ושאת שמה לא נציין כאן מסיבות מובנות, ולא להתחמק מהן. אפרט בפניכם, קוראים יקרים, כמה מאותם אתגרים ממש בעוד מספר רגעים.

בעוז רוח אחזרתי בקופסת הפלסטיק הקשיח שאפסנה את אותה לבנת גיבוי שחורה וכבדה משהו (365 גרם, מספר טיפולוגי לכל הדעות). לאחר מספר רוטציות גיליתי את הפתח המסתורי שככל הנראה שימש כבר בעבר עיתונאי סקרן אחד לפחות בחקר לבנת החבלה המדוברת. לא אלאה אתכם, קוראים יקרים, בכמות הפונקציות המיותרות שהלעיט המעצב על קופסת פלסטיק אומללה זו. אציין רק את שלל חורי האוורור הדקורטיבי שמטרתם לאפשר לבטריה לנשום בין טעינה לטעינה או ביקורת לביקורת, וכן ריבוי המדבקות, הכיתובים, הסמלילים והטבלאות המפרטות את מגוון היכולות, את מחזורי הטעינה, את משקלה הסגולי ותכולתה של הסוללה וכן את מספר המשק (33!) ביישוב החקלאי בו ממוקם היבואן של המוצר המיותר וחסר הזהות העצמונית הזה לארץ הקודש. כנראה שהיצרן הסיני עלום השם החליט לפצות על היעדר המיתוג למוצר בריבוי קשקשת טיפולוגית מסוג אחר. לחלופין, ייתכן שנמצא שימוש אחד בכל זאת לסוללת הגיבוי וההטענה הזו : חפץ פולחני לקידום השנה החדשה הסינית.

לאחר מאבק קצר אך ממוקד בקופסת הפלסטיק הכעורה הצלחתי לחלץ את המלבנית המטענית מאריזתה המבלבלת. מיד הרגשתי בציפוי דוחה השומנים המיוחד ובנורות הלד המרובות שעל פניה, ובמגוון הכניסות הצבעוניות המיועדות לכבלים חשמליים שונים ומשונים, כולל USB. כמו כן הופצצתי בתפזורת מחברים וחוטים חשמליים שנחו להם ללא מפרט מתחת ללבנה עד שהחלטתי להקים אותם ממרבצם. שתי חוברות דקיקות מלאות בכיתוב בעברית ובלעז בגודל 2 נשרו להן החוצה אף הן.

מן החוברות המפורטות בכתב נמלים וחרטומים למדתי שקודם עליי לזהות על ידי עיון בטבלה המצורפת איזה סוג מחבר נדרש לשם הטענת המחשב או המכשיר האלקטרוני שברשותי. עוד לפני כן הסבירה החוברת, שלמרות שהמוצר מיועד להוות סוללת גיבוי והטענה, הרי שהוא פועל בצורה הטובה ביותר כאשר הסוללה המקורית של המכשיר החשמלי טעונה לחלוטין. נפלא - חשבתי לעצמי - כעת אוכל להמשיך ולעשות שימוש בסוללת המכשיר החשמלי שלי מבלי לחשוש שסוללת הגיבוי אינה פועלת באופן אופטימלי, או בכלל, לצורך העניין.

ניסיתי לברר ברשימה, איזה מחבר מקרב שלל הפלסטיקים הקטנים והשחורים שצורפו לאריזה עלי לבחור. מיד גיליתי שהטבלה אינה מכילה את יצרן המחשבים הסיני הידוע לנובו, ועל כן שמחתי מאוד שיש ברשותי מחשב IBM thinkpad טרום ימי לנובו העגומים. בהתאם לזאת, מיד מצאתי כי עלי לחפש את מחבר LY46 ולהתאים לו את מתאם LY46D (השמות המקוריים שמורים במערכת). הידד, חשבתי לעצמי! לצד היותה של הבטריה המגבה מיותרת לגמרי, הרי שהיא בכל זאת מספקת לי תעסוקה לשעות הפנאי בדמות משחק הזיכרון והתאמת הזוגות. ניגשתי למלאכת השידוך: את מחבר LY46D מצאתי מיד ובעליצות נעורים ניגשתי לחפש את חברו D. מאחר ועל הפלסטיקים הודבקו מדבקות זעירות,, חשבתי לתומי שאחת מהן בוודאי תצביע על זהותו הסמויה של מחבר D. המדבקות הזעירות נדבקו בחפץ לידיי, למחשב שלי ולמגוון פריטי ציוד משרדי אך סירבו בכל תוקף להיוותר דבוקות למחברים הרלבנטיים. דבר זה עורר את חשדי שלמעשה, מחבר D כבר מזמן איבד את זהותו המקורית.

חשדות אלו התאמתו כאשר אף לא אחד משלל המחברים הדו ספרתי שהיה פזור על שולחני, לא הזדהה כאותו D פטאלי. שבורת לב ומוכת גורל, חישבתי לנסות ולהתאים מחבר מחבר לקצה הכבל. מאידך, היו לי דברים יותר טובים לעשות עם הזמן שלי וחוץ מזה הסוללה שלי היתה טעונה לגמרי באדיבות המצאה גאונית: הכבל החשמלי המקורי ותחנת העגינה. יש לציין שהכבל המקורי שוקל אך ורק 100 גרם ומתחבר הישר מן השקע החשמלי אל צדי המחשב או תחנת העגינה. והנה עוד נתון שיפוצץ את ראשכם (אם לא הכנסתם את סוללת ההטענה למיקרוגל, כמובן): כמעט בכל מקום שתלכו אליו, כולל רכבות, בתי קפה, מסדרונות האוניברסיטה ואפילו בקופת חולים או באווירון, רחמנא ליצלן, ניתן להשיג היום חיבור לחשמל. ההתחממות הגלובלית בדרך, הנפט עולה ביוקר, אבל להשיג חשמל בחינם למחשב נייד – לא כל כך קשה.

המשקל הכבד (והסמלי) של הסוללה, לצד חוסר השימושיות בהסחבות עם צרור כבלים, מחברים ומתאמים הופכים אותה למיותרת במיוחד. אולי כאן המקום להזכיר שצורף לאריזה (כנראה בטכניקת אוריגמי סינית נדירה) כבל לטעינת הסוללה דרך פתח המצית ברכב. ועל זה יאמר: שנים אני טוענת שאם אפשר לנהוג ברכב בלי הדבר הזה, כנראה שלא ממש צריך את זה שם.

בחוסר רצון, העלתי בדעתי כמה שימושים אלטרנטיביים למוצר המדובר, שעלותו על פי המדבקה הפשוטה הוא 549 שקל. ברשימה כיכבו משקולת נייר, משחק זיכרון לשעות הפנאי ואפילו צעצוע מין משעמם במיוחד. עם זאת בעיון בהוראות הביטוח שצורפו מתוך התחשבות בצרכנים, על לא עוול בכפם, גיליתי שיש להיות ערניים למצבה הרגיש של הסוללה, ולהפסיק את השימוש כאשר היא "מפיצה ריחות מוזרים, משנה צבעה, עושה רעשים מוזרים או בעצם כל התנהגות מוזרה של הסוללה". החלטתי בעצב רב להסגיר את לבנת החבלה השחרחורת למשטרת ההגירה, ולקוות שתמצא בחזרה את דרכה הביתה.

לסיכום הנמרץ : מדובר במוצר מיותר ומסורבל, שיתאים בתור מתנה לבוס שאתם לא ממש מחבבים שיש לו מלא גאדג'טים. אמנם המחיר קצת גבוה בשביל מתנה לבוס – אך הסיפוק שבלראות אותו מגשש באפילה אחרי מחבר 17Y שווה הכל.