דרור גלוברמן (צילום: מאקו, NEXTER)
דרור גלוברמן צרוב | צילום: מאקו, NEXTER

"כשאתה מתקשר עם חברים ומשפחה (בפייסבוק), זה די בריא לך פסיכולוגית. זה לא ממכר באופן שלילי. זה חיובי, כי אתה מרגיש פחות לבד, פחות מבודד ויותר מקושר. אבל כשאנשים צופים באופן פאסיבי בתכנים, זה עלול להיות יותר שלילי מבחינה פסיכולוגית. ואנחנו מאוד מחוייבים לרווחה פסיכולוגית של כולנו, ואנחנו נמשיך לחקור את זה ונמשיך לוודא שהדברים שאנחנו מראים לכם הם דברים שמועילים לכם ולא ממכרים באופן שלילי כלשהו, אלא מספקים תועלת פסיכולוגית חיובית". 

שריל סנדברג, המנהלת הכי בכירה בפייסבוק אחרי מארק צוקרברג, בכלל לא הייתה אמורה להגיב לשאלה שלי, על הנזקים של התמכרות לפייסבוק. הצוות שלה, שהזמין אותי למפגש עיתונאים במטה החברה - מפגש שתועד בסרט "הקרב על המוח", דרש לקבל את השאלה שלי מראש. כתבתי "האלגוריתם של פייסבוק חש את החולשות שלנו - ומנצל אותן בעבור רווח כספי. האם אי פעם פייסבוק תהיה פחות ממכרת?" ושלחתי. השאלה סוננה החוצה. בזמן אמת שלפתי את הקלף הישראלי והתעקשתי. סנדברג ענתה. השנה היתה 2019. בחודשים האחרונים מתברר - בעקבות הספר על פייסבוק והתחקירים שפורסמו בוול סטריט ז'ורנל  - שסנדברג ומנהלים בכירים אחרים שפגשתי ידעו את האמת, ופשוט שיקרו. לי, לקונגרס, למשתמשים, לעולם. 

השקר הגדול מכולם 

יש דווקא פיסת אמת בדברים של סנדברג. אכן, "כשאנשים צופים באופן פאסיבי בתכנים, זה עלול להיות יותר שלילי" מה היא שוכחת להדגיש? שהצפייה הפאסיבית בתכנים זה רוב רובו של השימוש. הרי כמה אנשים נכנסים לרשת סתם משעמום כדי לגלול מה שיבוא - וכמה אשכרה נכנסים כדי למצוא עכשיו את הבן-דודה מדרגה שניה ממרום גולן, לשוחח איתו ולהרגיש טוב פסיכולוגית? בחייאת.

רובנו באזור השלילי. נכנסים לפייסבוק, אינסטגרם טיקטוק או טוויטר, וגוללים את הפיד מבלי דעת. מתרגזים, מתבאסים, מקנאים ושונאים את עצמנו. סנדברג כבר ידעה את זה. סיכוי לא רע שהיא היתה מודעת למחקר הפנימי שפייסבוק ערכה באותה תקופה, ובו נכתב כי "אנחנו הופכים את דימוי הגוף לשלילי עוד יותר אצל אחת מבין שלוש נערות מתבגרות". במחקר אחר נכתב כי "ילדים וילדות מאשימים את אינסטגרם בגידול בשיעורי החרדה והדיכאון". מוזר, לזה לא היה זכר בדבריה של סנדברג. 

אבל הטיוח שלה? הוא דווקא כן חזר בהתבטאויות רבות אחרות, למשל בעדות של צוקרברג מול הקונגרס: "המחקרים שראיתי הראו כי לשימוש באפליקציות חברתיות יש השפעות חיובית על המצב הנפשי של המשתמשים". מה קרה למחקרים ההפוכים של פייסבוק? נעלמו כליל.

פייסבוק לא דיווחה עליהם לעולם, לא לעיתונות ולא לחוקרים באקדמיה. היא עשתה איתם מעט מאוד ובעצם קברה אותם. כך גם לגבי מחקרים אחרים שנחשפו בוולסטריט ז'ורנל לגבי סחר בנשים, מכירת איברים, קריאות לאלימות נגד קבוצות אתניות, גיוס פושעים, הפצת קיטוב וכעס, וכמובן הזכות החריגה שקיבלו הסלבס הכי גדולים בפייסבוק להפיץ כל תוכן אלים, מיני או שקרי. פייסבוק היתה מודעת לכל אלה. למעשה, צוקרברג עצמו סיכם עם ג'ארד קושנר, חתנו של טראמפ, שפייסבוק תאפשר לטראמפ להפיץ שקרים חופשי ברשת, ובתמורה טראמפ לא ייצר את צעדיה - כמו שעושה כעת מחליפו ג'ו ביידן. איך הסיפור הזה נגמר אנחנו כבר יודעים. 

זה לא שפייסבוק לא עשתה כלום לשיפור הרווחה הפסיכולוגית. היא עשתה, פשוט מעט מדי, מאוחר מדי, ובעיקר - כמו שמגלה הספר An Ugly Truth - תמיד הקפידה להציב את הכנסותיה הכספיות לפני רווחתם של המשתמשים, שלנו.

ארה"ב הגישה תביעה נגד פייסבוק (צילום: רויטרס, חדשות)
יעיד בפני הקונגרס | צילום: רויטרס, חדשות
 

זה המצפון שלך מדבר

חזרה למטה פייסבוק ב-2019: בכל זאת קיבלנו חרך הצצה זעיר לידע שכבר היה בידי פייסבוק לגבי הנזקים של השימוש בה. שלושה, ליתר דיוק. דיוויד גינסברג, סמנכ"ל המחקר והפיתוח, מנה אותם: "האחד הוא שאנשים מרגישים שהם לא שולטים בזמן שלהם בפייסבוק. הנושא השני הוא הבדידות. אנחנו רוצים לוודא שאנחנו מפחיתים בדידות בעולם. והשלישי: השוואה חברתית. כשאני רואה את החברים שלי בחופשה מדהימה, אני בבית חושב - האם החיים שלי גרועים. המטרה שלנו היא לצמצם את כל זה בפייסבוק ובאינסטגרם". בחלוף שנתיים, נדמה לי שכולנו יכולים לשפוט: האם פייבוק הצליחה במטרתה, "לצמצם את כל זה"?

גינסברג הסביר שהחברה מנסה להתמודד עם הנזק על ידי שינוי מיקוד הגולשים לטובת "קשרים בעלי משמעות" - חברים, בני משפחה וקבוצות (Groups) סביב עניין משותף. יודעים מה היתה התוצאה? עוד קיטוב, זעם ורעל, בעיקר בקבוצות. כישלון גמור. הקבוצות היום הן המוקד הכי גדול של הקצנה והסתה, ופייסבוק עצמה מכווינה את הגולשים ישר לשם. 

"ההזדמנות והאחריות שלנו הן לצמצם את הדברים הרעים ולאפשר לדברים הטובים לקרות. ועל זה אנחנו עובדים קשה כל יום", חתמה סנדברג את נאומה בלתי מתוכנן בתשובה לשאלתי הבלתי מוזמנת. 

וואלה, על *זה* אתם עובדים קשה כל יום? לקחתי את הדברים שלה לגדול מתנגדי פייסבוק בעמק הסיליקון - טריסטן האריס, מייסד המרכז לטכנולוגיה הומאנית. הוא הפריך את הטענות אחת אחת, אבל השאיר פתח מאוד צר לשינוי: "אני חושב שהם מנסים לשנות את דברים. אבל האם אפשר להודות שיש בעיה מבנית בליבה של פייסבוק? אם רוצים לשנות, צריך להדריך מחדש כל עובד של פייסבוק. כי כל התרבות שלה נוצרה בכור היתוך של התמכרות, התמכרות ומניפולציה".

בסוף, זה השקר הגדול מכולם: "פייסבוק מחוייבת לרווחה פסיכולוגית". היא לא. היא מחוייבת למחיר המניה. נערות ואנשים נפגעים? אז מה? 

לתבוע את צוקרברג 

האריס צדק. פייסבוק נשארה פייסבוק, עובדיה לא הודרכו מחדש. אבל המצפון שלהם התחיל לעבוד שעות נוספות. "נחשו מי חושף את כל המסמכים הסודיים של פייסבוק? עובדי פייסבוק. הקטע עם הנערות (באינסטגרם - ד.ג.)? זה לא מוציא את החברה טוב". 

קארה סווישר, עיתונאית הטכנולוגיה הבכירה בעולם, שעטה המושחז משסף תדיר את פייסבוק ואת צוקרברג, דיברה השבוע עם יונית לוי וג'ונתן פרידלנד בפודקאסט Unholy.

מה אפשר לעשות, הם ניסו לברר. לעזוב? "ברור שאין ברירה. אתה כמעט לא יכול לעבוד בלי להיות מחובר. אבל חשוב להבין את טבעם הממכר של המוצרים האלה, וחשוב להבין שאפשר לרסן את חברות הענק בעזרת חוקים, מיסוי, או דרך בית המשפט. צריך לתבוע את המנהלים אישית. אפשר לתבוע מנהלי חברות תרופות, חברות פיננסיות או חברות נדל"ן. את מי אי אפשר לתבוע? את מנהלי חברות טכנולוגיה. יש להם חסינות נרחבת בחוק. לפייסבוק, למשל, יש מנכ"ל שלא ניתן לתבוע אותו ואי אפשר לדרוש ממנו אחריות. ברצינות? למעשים שלו צריכות להיות השלכות פליליות או אזרחיות". 

פייסבוק אמנם מעסיקה גדודים של לוביסטים, עורכי דין ואנשי יחסי ציבור. אבל הגלגל התהפך, טוענת סווישר. הציבור הרבה יותר מודע לנזק שנעשה לו. וגם אנשים בתוך החברות האלה מודעים לזה, ומנסים לתקן, או לפחות למרק את מצפונם. 

היא דיברה על המטה בעמק הסיליקון, ואני חשבתי גם על השלוחה הישראלית. בפייסבוק ישראל עובדים אנשים טובים (על אף שכמו במקרה של סווישר, גם הם כבר אינם מדברים איתי). אבל עד כה, בניגוד לעמיתיהם הקליפורניים, המצפון של עובדי פייסבוק בישראל - עוד מנמנם. האם ייתכן שהאנשים הכי מוכשרים בארץ שותפים לנזק קולוסאלי וגלובלי, וכיסם המרופד משתיק כל מחשבה ביקורתית? מעניין מתי גם זה ישתנה. המייל שלי, בכל מקרה, פתוח.