משטרת ישראל או פייסבוק – למי אתם מאמינים יותר?

לפייסבוק, שבשבוע שעבר הזדרזה לקבוע שהפרופיל של "דנה רון" שממנו נכתב "את ביבי צריך להוריד רק בכוח... דיקטטורים מזיזים רק עם כדור בראש" – הוא פיקטיבי? או למשטרת ישראל, שטענה השבוע את ההיפך הגמור: שמדובר בפרופיל של אישה אמיתית?

דנה רון מגיבה, יולי 2020 (צילום: צילום מסך מתוך פייסבוק וטוויטר, פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם)
התגובה של "דנה רון". למי אתם מאמינים? | צילום: צילום מסך מתוך פייסבוק וטוויטר, פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם

"מבדיקה שערכו הצוותים הגלובליים שלנו בחו״ל עולה כי החשבון המדובר הינו חשבון פיקטיבי", הודיעה פייסבוק כבר בשבוע שעבר. "על כן הוא הוסר לאלתר מן הפלטפורמה. כמו כן התגובה עצמה מפרה את המדיניות שלנו סביב קריאה לאלימות ועל כן הוסרה גם היא יחד עם הפרופיל באמצעותו היא נכתבה".

השבוע, שלחה יחידת הסייבר של המשטרה הודעה הפוכה: "עם היוודע דבר קיומו של פרסום בפייסבוק הקורא לפגיעה בראש הממשלה, תחת שם המשתמש 'dana ron', נפתחה ביחידת הסייבר בלהב 433 בדיקה לאיתור החשודים בהסתה לאלימות. לאחר ביצוע מספר פעולות חקירה עלה כי מי שעומדת מאחורי הפרסום היא תושבת חוץ, שאינה מתגוררת בישראל מזה זמן רב".

כנראה שתושבת חוץ היא לא בדיוק איום קונקרטי על ראש הממשלה, וגם פרופיל פיקטיבי לא. אבל איומים כאלה צריך לקחת ברצינות, וטוב שכך עשו פייסבוק והמשטרה. אבל למה המסקנות הסותרות? מי מרוויח מפרסום כזה? מי מרוויח מהסרת הפרופיל? ואיפה דנה רון?

הנה כמה אפשרויות. יכול להיות שמדובר באמת בישראלית לשעבר שנמצאת באוסטרליה. ואז צריך לתפוס אותה ולעשות איתה מה שעושים עם עבריינים. ייתכן שמדובר בחלק מהקמפיין של נתניהו, כדי לתת לו חומר להסיט את האש מההפגנות. יכול להיות בדיוק ההפך – שמתנגדיו של נתניהו מפעילים פרופילים פיקטיביים כאלה, כדי לחשוף אותם ולהגחיך את טענותיו של נתניהו על איומים נגדו. לא לשכוח: נגד נתניהו הושמעו איומים וקריאות לאלימות מצד אנשים אמיתיים, כמו אפרים שמיר ואחרים. ייתכן גם שמדובר בגורם חיצוני, שמתערב בפוליטיקה הישראלית כדי להגביר את האש והחיכוך. זה כבר קרה בארה"ב, באנגליה ובמקומות אחרים.
מכל הספקולציות, זה אולי הדבר היחיד שהוא גם וודאי. גובה הלהבות רק הולך ועולה, והוא מתודלק באופן קבוע על ידי גדודים של פיקטיביים. ואנחנו בולעים את זה כל יום.

פיקטיבי אפקטיבי

גם אני בלעתי את זה השבוע. מצאתי את עצמי מכלה את זמני בדיון מטופש להפליא סביב הדגל הלבנוני על בניין עיריית תל אביב. ולפתע הגיע איזה בחור והאשים אותי במעשה מגונה בעצמי בפומבי או משהו כזה. דילגתי לפרופיל שלו, וגיליתי חאפר: פרופיל שקם אתמול תחת השם "חלוץ מרכזי", לא צייץ ולו ציוץ אחד מקורי, אבל מיד התחיל לעבוד בחלוקת תגובות פוליטיות, בלשון בוטה וארסית. חוץ מלחשוף את תלוש השכר שלו, מי שמפעיל את הפרופיל "חלוץ מרכזי" עשה עבודה די מחורבנת וחובבנית. חבל על הכסף ששילמו לו. אבל מי שלא בודק את זה – בטוח שמדובר באדם נורמלי. כמו עשרות, מאות ואלפים פיקטיביים אחרים.

אם זוכרים שהרשתות החברתיות הפכו למקור המרכזי שדרכו אנשים צורכים חדשות, שבעזרתו הם מבינים את העולם - הפיקטיביים מעוותים את תפיסת העולם שלנו באופן הכי עמוק ופוגעני.  וזה העניין: ה"אנשים" האלה משפיעים. כשאתה רואה עשרות ומאות תגובות שפונות לאותו כיוון, זה משפיע על דעתך שלך. כשעשרות "אנשים" מתנפלים עליך בזעם בגלל דעה "לא נכונה", אתה משתתק. אולי בודק את עצמך. מעט אנשים מתחילים לעבור על הפרופילים אחד-אחד ולחפש סימנים לפיקציה.

פייסבוק, שמתירה לפוליטיקאים לפרסם שקרים כרצונם – לפחות מתהדרת במדיניות שלא מתירה פיקטיביים. פרופיל שלא מייצג אדם אמיתי, דינו להימחק. טוויטר לעומתה אולי מכבידה את ידה על ציוצים לא מדויקים של פוליטיקאים, אבל הפיקטיביים שם חוגגים חופשי.

בין טראמפ לחמינאי

מדינת ישראל כבר מפעילה לחץ כביר על פייסבוק, טוויטר וגוגל – אבל בזווית אחרת לגמרי. ממש השבוע נדרשו נציגי פייסבוק וטוויטר לתת תשובות – איך זה שלא מוחקים את הקריאות של חמינאי מנהיג איראן להשמדת ישראל. "אם טוויטר מצנזרת ומסמנת ציוצים של טראמפ, למה היא לא מוחקת את הקריאות לאלימות של מנהיג איראן?", כתבה השרה לעניינים אסטרטגיים אורית פרקש הכהן במברק ששיגרה למנכ"ל טוויטר. בפייסבוק? אל תשאלו, יש שם אנשים שטוענים שהיהודים מפיצים קורונה. בתגובה, השיקה השרה פרקש כהן תוכנית חדשה וחגיגית למלחמה באנטישמיות ברשתות החברתיות.

עלי חמינאי 4 (צילום: Majid, GettyImages IL)
עלי חמינאי. לא נחסם למרות איומיו על ישראל | צילום: Majid, GettyImages IL

צודקת, זה חשוב. אבל במחשבה שנייה, אם יש משהו שמאיים על מדינת ישראל יותר מכמה קריקטורות וציוצים בזירה העולמית – אלה דווקא הפיקטיביים האלה, שמסכסכים אותנו פה אחד עם השני, ואין לנו היום כלים לעצור אותם או את שולחיהם. אין כלי חקירה שיכולים להתגבר על מאסות, אין שיתוף פעולה של הרשתות הגדולות. אנחנו תלויים לחלוטין ברצונן הטוב. ככה זה כשהרשתות האלה צברו יותר מדי כוח בכלכלה העולמית והמקומית, ובעיקר בתוך המוח והנפש שלנו. האחריות נשארת אצלנו: לזכור שהמאסות של הלייקים והשיתופים והתגובות שאנחנו רואים - הן במקרים אדם אחד מאחורי מחשב אחד ותלוש משכורת.

יאיר של פיוס

"חברים יקרים, הגיעה עת פיוס! אני יודע שהדברים שאני עומד לכתוב עכשיו יישמעו לכם מוזרים. בתקשורת מציגים אותי כמשך שנים כבריון מקלדת, נער פרוע וחסר חינוך, בעוד שאני לוחם את מלחמתו של הימין כולו, בתנאים בלתי הוגנים בעליל. ועם זאת, אני מבין שמשהו קרה פה, ושכך אי אפשר להמשיך יותר".

הפוסט הזה שעליו חתום "יאיר נתניהו" כבר הפך השבוע למוקד דיונים – אמין או לא? אם זה לא מספיק, הוא נגמר בהזמנה לפגישה אישית במטרה "להרגיע את הרוחות ולהשיב את העם הזה למסלול של חיבור ואיחוי. אולי יחל פה תיקון היסטורי. מחכה לכם!".

נדמה לי שרבים בעם, מכל הצדדים, היו שמחים להזדמנות כזו. לא צריך להסכים על שום דבר, רק על גבולות גזרה של המשחק. לפעמים יש הפתעות. וגם פה יש אחת: אפילו הפוסט הפייסני הזה הוא פיקטיבי.

>> לטור הקודם של דרור גלוברמן: "פלאטה או פלומו"
>> בזמן שעבדתם: הווידאוקאסט של דרור גלוברמן ודני פלד, עם כל החדשות מעולם המדיה והטכנולוגיה