להביך קולגות בפומבי זה לא הקיק שלי, אבל במקרה הזה, זה כבר לא עניין אישי אלא אחריות ציבורית. אם נפלתם על הפוסט של אושרת קוטלר על "הסיכוי של מחוסנים לחלות בקורונה" - תלחצו בבקשה כאן ותקראו מדע ממי שמבין במדע, ואז תקבלו החלטות על הגוף שלכם. 

קוטלר, כמו רבים אחרים, קראה ברשת מידע מחקרי בלי להבין את משמעותו ואת הקונטקסט שבו נכתב. היא גם טעתה לחשוב שהאתר שבו קראה שייך למגזין מדעי נחשב. את המידע המדעי החלקי ואת המסקנות השגויות היא פרסמה בפוסט נזעק שגלוי לעיני כל בפייסבוק, והנה לכם קונספירציה בקפסולה. ככה מעוותים מידע מדעי אמיתי ברשת, עד שהוא הופך לכלי בידי מתנגדי חיסונים. 

זהירות פייק

בתחתית הפוסט תראו "אזהרת פייק" שרקחו כותביו. צריך אזהרה כזו על הרבה יותר פוסטים ותמונות ברשת. וייתכן שזה עומד לקרות.

השבוע חשפנו ב"נקסט" הצעת חוק חדשה של ח"כ לימור מגן תלם מישראל ביתנו, שתשנה את החיים של משפיעני ומשפיעניות רשת ואולי גם של העוקבים שלהם. לפי ההצעה, תמונות של אנשים ונשים שעברו ריטוש והצרת היקפים יופיעו עם אזהרה על גבי התמונה - במקרה שמדובר בפוסט ממומן. 

פוסט פייק ניוז (צילום: פייסבוק)
צילום: פייסבוק

נרגיש יותר טוב עם עצמנו?

זה בעצם תיקון לחוק הפוטושופ. מגן תלם, בעצמה דוגמנית בעברה, מכירה היטב את הבעייתיות בחוק שנחקק ב-2012. החוק, שגם ככה מחייב להצהיר בגלוי שנעשתה בפרסומת "הצרת היקפים", לא נאכף. אין קנס, אין פיקוח ואין אכיפה. התיקון המוצע בחוק רוצה לייצר חובה לציין את העריכה הגרפית (פוטושופ) במסגרת גילוי נאות על הפוסט או על הפרסומת.

בשידורי טלוויזיה האחריות תוטל גם על הגוף המשדר, וברשת - האחריות המשפטית תוטל בעיקר על משפיעני הרשת. בהמשך גם על הרשתות החברתיות עצמן, אבל זה יהיה מורכב יותר. כלומר - כוכבת אינסטגרם שתעלה במסגרת פוסט ממומן עם תמונות מרוטשות ולא תזהיר על גבי הפוסט, עלולה להיקנס. מה זה יעשה? חלק מהכוכבים יזהירו, אחרים ירטשו יותר בעדינות ויקוו שלא ישימו לב, ויהיו כאלה שירוצו אל שולחן הניתוחים כדי להשיג את הפילטר - רק בחיים האמיתיים. 

האם אזהרות כאלה יגרמו לנו להרגיש יותר טוב עם עצמנו? לא בטוח. אבל תזכורת קבועה לזה שאלה תמונות לא אמיתיות זו התחלה טובה. נמשיך לעקוב.  

נקסט (צילום: נקסט, קשת12)
צילום: נקסט, קשת12

כלום לא יירגע

הפוסט של אושרת קוטלר סגר עוד שבוע עמוס שערוריות. גלית דיסטל אטבריאן אמרה שביידן נרדם בפגישה עם בנט והפיצה סרטון ערוך מיוטיוב, אז טוויטר הוציאה לה כרטיס צהוב, מה שמזכיר לנו שטראמפ חסום שם אבל דובר הטאליבן לא. עמית סגל קצת מתחרט על קטטות רשת שנכנס אליהן ועל הזמן שהוא מבזבז שם ובעצם כולנו יותר מדי ברשת החברתית אבל מרגישים מה זה בודדים ולא מצליחים להתרכז בשום דבר אחר אלא בצעקות של מתנגדי החיסונים שאומרים שאנחנו עדר. שנייה רגע, למירב מיכאלי יש תינוק לא יהודי או שדמיינתי?

העולם כל כך מטורלל עכשיו, שכבר הפסקנו לקוות ש"תכף הכל יירגע". כלום לא יירגע, הפוך. מי אשם? הפוליטיקאים, התקשורת, פייסבוק והאינטרנט בכלל. אבל מה בדיוק האשמה? פייק ניוז וקונספירציה? בבדידות? בקיטוב והקצנה? בהתמכרות? קשה לשים על זה את האצבע. אנחנו כמו העיוורים שממששים פיל וכל אחד רואה רק חלק קטן מהבעיה. הבעיה היא לא רק הטכנולוגיה, או הפסיכולוגיה, הפוליטיקה או הכסף, הסוציולוגיה או הנוירולוגיה. הבעיה היא כולן יחד.

אם יש לכם יכולת לגייס מעט תשומת לב ולקרוא ספר – אני ממליץ, כמעט מפציר בכם, לקרוא את הספר החדש של ד"ר מיכה גודמן "מהפכת הקשב – העידן הדיגיטלי – השבר והתיקון", שאני קורא עכשיו. גודמן, המחבר של "מלכוד 67" וספרים אחרים, מפרק את הפיל העצום והסבוך באופן מעורר השתאות. הקשרים המורכבים בין טכנולוגיה ופסיכולוגיה, פוליטיקה וכסף מתפצחים אצלו בקלות לסיפורים ומסרים שכל קוראת תרגיש שמדברים עליה, וכל קורא ירגיש שמפילים לו אסימונים בשרשרת.

את אינספור המחקרים והחוקרים מאינסוף תחומים שגודמן נשען עליהם, הוא מצליח לרקוח לכדי הסבר ברור, קוהרנטי ולא ארוך, לטירלול שהוא החיים שלנו. הוא מספק תשובות לשאלות היסודיות של הקיום במאה ה-21 כמו "איך הפך האינטרנט מאמצעי להנגשת ידע לכולם, לכלי להפצת שקרים בעוצמה גבוהה בהרבה", או "למה הרשתות החברתיות שאמורות לחבר בינינו לחברים שלנו – הופכות אותנו לבודדים ולזועמים יותר". ואם אפשר לדבר ולנסות להבין כל אדם, אפילו הכי שונה מאיתנו – למה אנחנו עושים את ההיפך ורק נסגרים בתוך הדעות שכבר היו לנו קודם?

ד"ר גודמן מציע גם פתרונות, אבל הם דורשים טור נפרד. בינתיים, "מהפכת הקשב" זו הקריאה המושלמת ליום כיפור.