מה יותר קשה מלקבל את המציאות החדשה והאיומה שאנחנו נמצאים בה? לקבל את זה שהיא לא הולכת להשתנות. שכל מה שהביא אותנו עד לכאן - יישאר בדיוק ככה. למשל, שהניהול של המדינה הזו ימשיך להיות כושל. מוטה לטובת אינטרסים פוליטיים נקודתיים ונגד טובת המדינה, על ידי אנשים שלא מבינים את גודל השעה.
אז שר האוצר סמוטריץ' קרא למשקיעים הזרים לחזור לישראל, והבטיח ש"ירוויחו הון". הכסף של המשקיעים הזרים הוא חלק דרמטי מהצמיחה ומההכנסות של מדינת ישראל, בעיקר דרך ההייטק. ביטחון, בריאות, חינוך - יש להם חלק חשוב במימון השירותים האלה. המשקיעים האלה נעלמו מכאן כבר לפני חודשים, עם המשבר העולמי, עליות הריבית וחוסר היציבות הפוליטי-משפטי בישראל. המלחמה בעזה היא באמת מה שהם לא היו צריכים עכשיו. העובדים מגויסים, היזמים במילואים, אין סיכוי לעמוד ביעדים והסטארט-אפים הישראלים צריכים עכשיו לעמול כפליים קשה יותר כדי לשכנע את המשקיעים לתת להם עוד חבל בתוך כל כך הרבה חוסר וודאות.
אחרי טראומה עמוקה של אובדן אמון קיומי בממשלה ובמדינה וכשל ניהולי מתמשך, הממשלה צריכה להראות לאזרחיה ולעולם שהיא התעשתה. לסייע עכשיו ברוחב לב לעקורים ולעסקים שהפסיקו לפעול כדי להעמיד אותם על הרגליים - ובטווח הארוך לתפקד במקצוענות-על ולהתמקד כלייזר בצמיחה כלכלית וביציבות פוליטית.
לאן הולך הכסף
השבוע קיבלו סמוטריץ' ונתניהו מכתב מ-300 כלכלנים בכירים מישראל ומהעולם, נגידים לשעבר וזוכי פרס נובל, שאמר כך: "אנו קוראים לראש הממשלה ולשר האוצר להתעשת! המשך ההתנהלות הנוכחית פוגע בכלכלת ישראל, מערער את אמון האזרחים במערכת הציבורית, ומחבל ביכולתה של מדינת ישראל להתאושש מהמצב אליו היא נקלעה. אנו קוראים לראש הממשלה ולשר האוצר לעבור בהקדם על כלל סעיפי ההוצאות בתקציב 2023, ולבטל לאלתר את כל ההוצאות התקציביות שאינן חיוניות בשעה קשה זו. במקביל, יש לפתוח את התקציב של שנת 2024, ולעדכנו על בסיס סדר עדיפויות המשקף את צרכי כלל המשק לאור המלחמה. הממשלה חייבת להתמודד בהקדם עם האתגרים ולנסות לשקם את אמון האזרחים. ביכולתה לעשות כן. צעד בסיסי ונדרש לשם כך הוא עצירה מיידית של מימון כל הפעילויות שאינן חיוניות למאמץ המלחמתי ושיקום המשק, ובראש וראשונה הכספים הקואליציוניים".
תגובת שר האוצר רימזה שהוא מבין זאת: "אין יותר כספים קואליציוניים", מסרה לשכתו השבוע. "כלל התקציבים מוקצים לצרכי המלחמה והביטחון, בחזית ובעורף, בדרום, בצפון, ובכל רחבי הארץ. אנחנו מציעים גם לכם העיתונאים לגלות את אותה אחריות ולכידות שמפגין כעת העם כולו ולהתעלות מעל למחלוקות ולפוליטיקות הקטנות. יחד ננצח!"
למחרת היום הורה שר האוצר להעביר מאות מיליוני שקלים קואליציוניים לחינוך החרדי. אלה כספים למוסדות שאינם מלמדים ליבה, אינם ניתנים לפיקוח, והם מעודדים בדיוק את ההיפך מצמיחה כלכלית. סמוטריץ' מקדם העברת כספים קואליציוניים נוספים למטרות מגזריות. אם זה מעניק יציבות, היא לא למדינת ישראל. אולי לקואליציה. אם אנחנו רוצים יציבות וצמיחה, השר חייב לשנות כיוון דחוף. או להתחלף.
הסברה: תודה שנזכרתם
סוף סוף החליטו לשחרר לעולם את התמונות הקשות באמת. החלטה קשה ומורכבת, זה ברור. אבל למה רק עכשיו? בעיני העולם ישראל מגיבה בתחרות קורבנות מול העזתים, כשהאמת היא הפוכה.
במכה הצבאית הראשונה הפסדנו בענק. הסרטונים שהמהלומה הזו השאירה אחריה, שסגרו לרבים את התהייה "מה אם בשואה היה טיקטוק", היו יכולים ליצור בעולם את הזעזוע וההתרחקות מהחמאס למול ההבנה והאמפתיה למצבנו. אבל לא השתמשנו בהם בזמן. בינתיים החמאס, תומכיו וטרמפיסטים ארורים ברשתות ניצלו את החור כדי להטיל ספק בזוועות. ככה הפסדנו במהלומה הראשונה גם בזירה התודעתית.
האם גם זירת השיחה העולמית לא תשתנה? גם כאן, יוזמות אזרחיות עושות דברים מדהימים. תיקיית הסרטונים של מאקו מחכה לשיתופים שלכם, וגם סרטוני החמ"ל האזרחי, סרטוני משפחות החטופים, פירוט אירועי ה-7 באוקטובר ובוט לדיווח על פוסטים מסיתים ושקריים.
את כל לא עשתה מדינת ישראל, שההסברה שלה מתפזרת בין משרד החוץ, משרד התפוצות, דובר צה"ל ועוד כמה לשכות. לפחות משרד ההסברה המיותר פינה את מקומו. אבל התוצאות מביכות. אנחנו מפסידים לבוטים.
קשה לקבל שבמקום שמדינת ישראל תסביר את עצמה בעולם בעזרת כל התחכום והטכנולוגיה - משפיענים ובוטים ימשיכו לנצח אותנו בחו"ל וגם לפורר אותנו מבפנים, גם בימי מלחמה. מי שולח אותם? חמאס, איראן, רוסיה, וגם גורמים מתוך מדינת ישראל. כן כן.
המלחמה בינינו הסתיימה?
וזה מביא אותי לזירה השלישית. אולי הכי חשובה.
אלומת אור אחת בוקעת באפילה שנקלענו אליה. אחרי תקופה ארוכה של מלחמת אחים קרה, ששיאה באירועי יום כיפור האחרונים בתל אביב, אנחנו רואים צמצום דרמטי בקיטוב. ישראלים מכל הארץ, מהשקפות פוליטיות ודתיות מגוונות, פתאום מוצאים את עצמם מאוחדים רגשית סביב פחד, עצב, כעס, ואולי קצת תקווה. שנים שלא הרגשנו תחושה כזו. הם מתאחדים גם לפעולה, בהתגייסות למילואים בצבא או בהתנדבות לחמ"לים האזרחיים. השאלה היא האם האיחוד המרגש הוא הפסקת אש - או סיום המלחמה.
בעוד כמה שבועות החמ"לים ייסגרו, המילואים יצומצמו, תחושת האחדות תתפוגג, והשאלה הגדולה היא לאן נחזור, כשכל האפשרויות פתוחות. גם אני חושב שביקורת פוליטית ואישית יכולה עכשיו לחכות לטובת אחדות ושותפות. מה שלא יכול לחכות זו הדרישה למדינה מתפקדת, ללא מורא, ללא משוא פנים, ללא פשרות, ללא בינוניות, בלי אינטרסים זרים. וגם סביב זה צריך להתאחד. אנחנו חייבים למתוח ביקורת חדה על מה ועל מי שלא מתפקד, ולדרוש תיקון ושיפור. לא אחרי המלחמה, לא בשבוע הבא. עכשיו. אחרת, אתם כבר רואים לאן זה הולך.