התבלבלנו. אנחנו ממוקדים בהפיכה הלא נכונה. לכל שאר העולם ברור שההפיכה החשובה - היא מה שבינה מלאכותית כבר עושה לחיים של כל אחד מאיתנו. סביבי כבר לא מעט אנשים איבדו את פרנסתם כי לא עלו על הרכבת בזמן, ואחרים שכן עלו עליה - לא רק מהנדסים - גם מעצבים או רופאות או מורים - הרוויחו עבודה, פרנסה ומשמעות. וזה רק הפרומו.
לפני שצונאמי מכה בחוף, הים נסוג. זה יכול לקחת שעתיים, שבהם אנשים מתפתים לטייל במה שהיה ים לפני רגע. לחפש קונכיות. ואז כשהם עם הראש ברצפה, הם לא רואים את הגל בגובה 20 מטר שמתקרב במהירות ומעיף אותם. למה צונאמי? כי שוק הבינה המלאכותית עלול להיות מהיר ושוצף, ולטלטל את כל סוגי האנשים והמקצועות באותו זמן. מישהו מוכן לזה?
אבל זה לא רק אתם ואני, האזרחים, שלא מבחינים בצונאמי. זו מדינת ישראל כולה.
עד היום תמיד הרגשתי - כישראלי - קצת פריווילג בהייטק העולמי. אמנם חלק מאומה קטנה - אבל כזו שמובילה את העולם. סטארט אפ ניישן. ועכשיו התחושה אחרת. החלק של ישראל בטרנד הבינה המלאכותית קטן מאוד. זה כמו לצפות בסרטים מהוליווד או בליגת ה-NBA - שם המשחק האמיתי, ופעם בעשר שנים משתחל לשם איזה עמרי כספי. ישראל - לא במשחק. האם צריך להתרגל לסטטוס חדש?"סטארט-אפ ניישן במיל'"?
האם המדינה תוכל לקרוא את ההודעות הפרטיות שלנו בוואטסאפ?
בבריטניה צפויים להצביע בקרוב על חוק שיחייב חברות כמו וואטסאפ לאפשר למדינה, בצו בית משפט, להציץ לנו להודעות, כולל מוצפנות מקצה אל קצה. למה? כדי להגן על ילדים מפני פדופילים. מצד שני, מהלך כזה עלול לפגוע בהגנה על עיתונאים, פעילי זכויות אדם, דיפלומטים וכמובן בפרטיות של כולנו.
מני ברזילי, מומחה אבטחה וסייבר, שותף ב"סטייקטיק" וחבר במרכז מחקר הסייבר באוניברסיטת תל אביב, מסביר ל-NEXT שאם המהלך הבריטי יעבור - הוא יפתח את הדלת לשאר מדינות העולם, ובהן ישראל.
הבריטים לא מרושעים ולא טפשים. גם הם רוצים לאזן בין פרטיות לביטחון, כי היום אין שום מקום בעולם שבו בית משפט יכול לחייב את וואטסאפ לחשוף התכתבויות של משתמשים שלה. היא פשוט לא יכולה: "הצפנה מקצה לקצה", השלט הצהוב הקטן הזה שיש לכולנו בטלפון, אומר שאת ההודעה שאני שולח למישהו אחר, אפילו וואטסאפ עצמה לא יכולה לקרוא. ובזה משתמשים לא רק אזרחים נורמטיביים, אלא גם ארגוני פשיעה וטרור, שיודעים שהשימוש בוואטסאפ חסין יחסית מפני חדירת סייבר.
אם החוק הזה יאושר בבריטניה, תיאלץ וואטסאפ להתקין את האפשרות לעקוף את ההצפנה ולקרוא את ההודעות - כדי לציית לחוקים ולבתי המשפט. ואז סביר שמדינות אחרות יזהו את ההזדמנות ויקפצו על העגלה, כולל ישראל ומדינות אחרות עם משטרים דמוקרטיים יותר או פחות. במדינות מסוימות זה יוביל למעקב אחרי להט"בים ולפגיעה בהם. וכשדלתות כאלה נפתחות, מזדחלים דרכם עוד גורמים. עובדים בוואטסאפ שיתחילו לקרוא הודעות שהם לא אמורים לקרוא, למשל. לא מאשים בדבר שלא קרה, חלילה, אבל יש לנו ניסיון עם דברים כאלה. ככה זה עובד.
"לכולם יש סודות. היה ניסוי מרתק בארה"ב, הלכו לאנשים שאמרו שלא אכפת להם שיקראו את הפייסבוק שלהם, והפגישו אותם עם אדם זר, שהתחיל לשאול שאלות על דברים שהם כתבו", מספר ברזילי. "הם הרגישו שהפרטיות שלהם מחוללת. לכולנו יש בטלפון שיחות עם רופא, עם בן או בת הזוג, מאהבת, אנשים שבארון, נתונים כספיים, חרדים שרוצים לחזור בשאלה. לכל אחד יש סודות, ומספיק פרט מידע אחד כדי להרוס לנו את החיים".
ואם עדיין לא השתכנעתם שיש לכם מה להסתיר, מוזמנים לשלוח אלי את שמות המשתמש והסיסמאות של המייל שלכם, האינסטגרם והבנק. מבטיח רק להציץ.
האם יש דרך לשמור על הפרטיות שלנו גם בתוך עולם כזה?
ברזילי מציע להצפין את הטלפון בסיסמה (כמו למשל זיהוי פנים), להשתמש בסיסמאות חזקות וארוכות, וגם להצפין את המידע שבמחשב שלנו בעזרת המנגנון שמובנה במערכת חלונות. כמו כן, כדאי להחליף את וואטסאפ בחברות כמו סיגנל, שלהן אין משרדים בישראל, ולכן למדינה יהיה קשה יותר לחלץ ממנה את המידע.
ההייטקיסטים ממשיכים לעזוב
"אחד מכל שישה הייטקיסטים שוקל לעשות רילוקיישן לחו"ל" - כך עולה מסקר עדכני של הייטקזון. במקביל, נתונים של תושבים חוזרים שאסף משרד העלייה והקליטה מראים האטה משמעותית בחזרה של עובדי הייטק שעזבו.
אור ברעם, מנהל שיווק בחברת mine, עזב לגרמניה רק לפני 3 שבועות. "עזבתי עם בן הזוג שלי", סיפר לי ב-Next (הערב בקשת 12). "קיבלנו החלטה לעזוב בגלל המצב הנוכחי בארץ, ובפרט מצב הלהט"בים. החלטנו בנקודת זמן הזאת לעשות שינוי מאוד משמעותי וקשה עבורנו כדי לשפר את העתיד הנראה לעין", הוא אומר. ברעם מספר כי הוא מקבל תמיכה מלאה מהחברה שבה הוא עובד, והוא ממשיך בתפקידו הנוכחי, רק 100% מרחוק.
שירלי כוחיי, מנכ"לית Covent IT Portugal, הקימה חברת שמספקת שירותי אאוטסורסינג לחברות שטכנולוגיה ישראליות שמבקשות לפתוח מרכזי פיתוח בפורטוגל. היא עצמה עזבה עם משפחה את ישראל לפני שנתיים, בתקופת הקורונה: "האדמה כבר אז הייתה בוערת. החלטנו לחפש קצת יותר שלווה ובשקט. בן הזוג שלי עובד מרחוק אצל אותו מעסיק וזה נוח, ואני הקמתי חברה בפורטוגל", היא מספרת.
בשנה האחרונה, "סביב ההפיכה המשפטית" היא אומרת שהיא רואה עלייה משמעותית בלקוחות שפונים אליה, ואף מגדירה זאת כטרנד. "חברות הייטק מבקשות עזרה בלהקים מרכזי פיתוח בפורטוגל. מחפשים אלטרנטיבה, לפצל את כוח העבודה או רוצים להעביר עובדים מישראל לפורטוגל ומחפשים דרך חוקית לעשות את זה", היא אומרת.
מה תגידו למי שקורא לכם פריבילגים ומפונקים? לא מקבלים את תוצאות הבחירות ובורחים מהארץ?
ברעם: "שיגידו. אנחנו אנשים פרטיים בסופו של דבר, אני מקבל החלטות על החיים הפרטיים שלי והמשפחה שלי. אנחנו מאוד אופטימיים עדיין בנקודת זמן הזאת, אנחנו מאוד אוהבים את ישראל, כל החברים והמשפחה עדיין שם. גם מי שעובר היום, זה צעד מאוד קשה ומורכב, אף אחד לא עושה את זה בקלות דעת ובהחלטה של רגע".
מה קשה?
כוחיי: "בדברים הקטנים, כמו אירועים משפחתיים שאנחנו לא שם. בנוסף, כואב לי שאני לא יכולה לתרום למחאה, למרות שארגנו פה בפורטוגל הפגנה בשגרירות. יש מאבק על המדינה והייתי שמחה לקחת בו חלק".
מה יהיה מצבה של ישראל עוד שנה-שנתיים?
ברעם: "גם אני לא יודע מה להגיד. הייתי רוצה עוד שנה לרצות לחזור לארץ. אבל תלוי איך הארץ תיראה, איך ייראו ההחלטות שיקבלו המנהיגים ומה האנשים שחיים שם ביום יום חווים".
כוחיי: "אין לי מושג, אני מקווה שמקום יותר טוב, שהחברים והמשפחה שנאבקים על החירות שלהם יצליחו. אני רוצה להיות אופטימית אבל אני כבר לא יודעת. יש לי רצון שישראל תצליח ותהיה מדינה דמוקרטית ובטוחה. אבל אני יכולה להבין אנשים כמונו שעברו פשוט לעבור למדינה אחרת בשביל השלווה הפרטית של המשפחה שלהם".