1. על המהלך הזה יתגאו בקמפיין הליכוד עוד שנים. ובצדק. זה אחד המבצעים המבריקים, המדוייקים והמהירים בתולדות הבחירות בישראל. בתוך שעות ספורות הם הפכו על פיו את תחקיר הבוטים שהתפרסם בידיעות אחרונות (ובניו יורק טיימס!). הפכו את הלימון לא ללימונדה - ללימונצ'לו. מנהלי הקמפיין ובראשם ראש הממשלה נתניהו איתרו בתוך שניות את החורים בתחקיר של קמפיין הבוטים הגדול ובעבודה העיתונאית של רונן ברגמן, הרחיבו אותם, פרצו דרכם פנימה וחוררו לגמרי את הטיעון בדעת הקהל.

במקום להיחשף בקלונם, הם הפיחו רוח קרב בקרב תומכיהם. פעם קראו לכם צ'חצ'חים, עכשיו קוראים לכם בוטים. תראו להם בקלפי!

בתוך כמה שעות מהפרסום, עוד בתוכניות הבוקר ברדיו, הצליח קמפיין הליכוד להביא "בוטים" שיזדהו בשידור מול אראל סג"ל וינון מגל כלא-בוטים כאנשים רגילים. בוט אחד שמר לעצמו ראש הממשלה נתניהו למסיבת העיתונאים. מה יש להגיד - ככה עושים קמפיין, ככה מנצחים בחירות. מסתובב גם סטיקר - "גם אני בוט גאה" - שמופץ בין תומכי הליכוד. מפרסמים אותו גם אנשים אמיתיים וגם מזוייפים, ועכשיו קצת יותר קשה להבחין ביניהם.

העובדה שדווקא ארבעת החשבונות שבחרו בידיעות אחרונות להציב בקדמת הבמה - היו כאלה שאפשר בקלות לחבר אליהם בני אדם אמיתיים, מוטטה את הטיעון כולו בעיני הציבור. זו הפאשלה הגדולה של הפרסום, שקמפיין הליכוד השכיל לנצל. בוטים? איזה בוטים? אלה המצאות של השמאל.

2. האמת היא שאין בוטים, ואם יש, הם לא הסיפור. הסיפור הוא אנשים שמשקיעים את זמנם - בתשלום או בהתנדבות - כדי להפיץ מסרים פוליטיים מתואמים ומתוזמנים - אבל בשמות, בחשבונות ובנוסחים שונים. אלה לא בוטים, אלה מזוייפים. פייקים. לא קשה לגלות אותם. לא קשה לזהות חשבונות שמתנהגים לא כמו בני אדם רגילים (עשרות ציוצים פוליטיים ביום, מדי יום - אנחנו לא היינו מצליחים לשמור על קצב כזה לאורך זמן). לא קשה לזהות את הקשרים ההדוקים בין המשתמשים השונים בצורת לייקים ושיתופים. יותר קשה לזהות מי מושך בחוטים, מי מעביר את ההוראות ואת הכסף, אם ישנו.

3. המסר הפוליטי והטקסטים שנכתבים לא רלוונטיים. ההחלטה שחשבון הוא פיקטיבי ולא אמיתי נובעת מנתונים טכניים (שעות פעילות, שמות המשתמשים, מקומות ההפעלה, קשרים בין החשבונות). כשאדם אחד "מגיע לעבודה" ומתחבר לכמה חשבונות בו זמנית באותו מקום וזמן - פייסבוק או טוויטר יודעות את זה. ואכן, הן הריצו את הבדיקות שלהן וסגרו עשרות ומאות חשבונות שאובחנו טכנית כפיקטיביים.

4. אם ננקה אינטרסים פוליטיים נקודתיים, לאף אחד בציבור בישראל לא אמור להיות אינטרס בהפעלה של חשבונות פיקטיביים. זה לא הוגן, זה מטעה, זה כלי שבעזרתו אפשר להזריק שמועות ופייק-ניוז לשיח הציבורי בלי לקחת אחריות, וזה מטה את דעת הקהל.

5. וזו הנקודה העצובה - בכל העולם זה עובד ככה, וישראל איננה חריגה. בחודשים האחרונים הופעלו בישראל מאמצים רבים כדי למנוע את הצפת המדיה החברתית במסרים כאלה. היה ניסיון לעדכן את חוק דרכי תעמולה ולהתאים אותו לעידן האינטרנט - ניסיון שהוכשל בכנסת על ידי הליכוד. יו"ר ועדת הבחירות הנחה את המפלגות להימנע מהפצת תעמולה לא מסומנת. מפלגות רבות - ובהן ישראל ביתנו, זהות והעבודה, לקחו את ההנחיה ברצינות. אבל פרסום עיתונאי מרושל ריסק את כל המאמצים הללו והשליך אותם לפח. הציבור מזהה את דאגה מפני הטייה פוליטית פיקטיבית ברשת - כספין של מתנגדי נתניהו. בוטים? איזה בוטים?