גם משרת החלומות בקוסטה ריקה בסכנה - הגיע הזמן לשאול את עצמנו את השאלות הקשות

תהיו שירה

אני שוקלת הצעת עבודה חדשה, היא אומרת לי.

אבל יש לך את העבודה המושלמת, אני מתפלא. שעתיים-שלוש ביום מהחוף בקוסטה ריקה וזהו, יורדת לגלוש. למה לך לעבוד עכשיו 8-9 שעות ביום?

"זה נכון שהיום אני מספיקה את כל העבודה שלי בפחות זמן עם כלי AI", היא עונה, "וזה נוח מאוד. אבל לטווח ארוך, אני חוששת שהתפקיד שלי ימשיך להצטמצם, ואני בעצמי אהפוך ללא רלוונטית. לפני שזה יקרה, אני מרגישה שאני צריכה לעבור לתפקיד שבו אני שוב משמעותית מאוד, כדי להמשיך להתפתח וללמוד עוד כלים, כדי לוודא שאני רלוונטית ומרוויחה יפה".

שירה עושה כמה דברים נכונים שרובנו נמנעים מהם.

הראשון: היא לא מחכה לבוסים שיגידו לה מה לעשות. היא כבר למדה בעצמה כלים שהפכו אותה ליעילה יותר, ואפשרו לה לעשות יותר עבודה בפחות זמן. כמה יותר יעילה? קלטו את זה: היא השיגה את הבוסים שלה. הם לא יודעים עד כמה היא יעילה. הם לא יודעים כמה באמת היא יכולה להספיק ביום עבודה. אז היא מחליטה בעצמה כמה זמן ותוצר לתת להם מדי יום. כבר עכשיו היא חוסכת כסף לבוסים, כשהיא עושה בעצמה עבודה שפעם שילמו בשבילה למתכנתים ומעצבים, היא יכולה הרבה יותר, רק שאף אחד לא ביקש.

אבל זה לא מספיק. היא גם מסתכלת לטווח ארוך ומזהה תהליכים. כמו למשל: שברגע שהמעסיק הספציפי שלה כן יבין כמה מהעבודה שלה אפשר לעשות עם AI, הוא עלול לצמצם את המשרה שלה. חברות אחרות אגב, עשויות דווקא להגדיל משרה ושכר של עובדת שמספיקה יותר. אבל לא במקרה הזה.

ולכן שירה מתכננת לעצמה אסטרטגיה לקריירה. לכן היא מוכנה להחליף עבודה נוחה מאוד בעבודה שבה תצטרך ללמוד עבודה חדשה אצל מעסיק תובעני, רק כדי שידחוף אותה ללמוד, להתקדם ולהישאר רלוונטית גם למעסיקים אחרים.

ראש קטן? זה מסוכן

חלק מאיתנו עושה את הסעיף הראשון - ללמוד כלים בעצמנו ולחסוך זמן, בעיקר בשביל עצמנו. אבל מהשני אנחנו בורחים. כמעט אף שכיר לא מתכנן לעצמו אסטרטגיה קדימה. זה נשמע מסובך? לא כזה.

השאלות הגדולות הן:

1. לאן המקצוע שלי הולך?
2. עד כמה המיומנויות והניסיון שלי משמעותיים?
3. אילו כלים וניסיון אני צריך להשיג לעצמי כדי להמשיך להיות רלוונטי ולהתקדם גם עכשיו?
4. איך עושים את זה?

פעם זה היה הגיוני לא לתכנן את כל זה. זו הסיבה שבכלל בחרנו במשרת שכיר. התפקיד שלך? לבוא בזמן, לעשות מה שאמרו לך, לצאת בזמן ולקבל משכורת בזמן. ראש קטן.

אם תהיה ממש בסדר, כנראה שתקודם כשהבוס שלך יזוז. מי אמור להתמודד עם צרות גדולות, כמו סיכונים שנובעים משינויים טכנולוגיים וכלכליים בעולם? הבוסית, בעל הבית, רק לא אני.

הבעיה שקצב כל כך גבוה של שינויים הפך את התפיסה הזו למסוכנת מדי. מי שלא יתכנן לעצמו מטרות ויצפה להמשיך לעשות רק מה שאומרים לו, ולעשות מחר את מה שהוא עשה אתמול - ימצא את עצמו יושב בצד כמו קרון מנותק ליד המסילה המהירה. ולזה יש רק סוף אחד: מוחלף ומועף.

זה הזמן לנצל את היתרונות של להיות שכיר, ולהיות נאמן לעצמך קודם כל. השאלה היא לא (רק) אם אתה משרת את המטרות של המעסיק. השאלה היא קודם כל אם המעסיק משרת את המטרות שלך - להתקדם, ללמוד, לצבור ניסיון, ולהיות יותר ויותר רלוונטי.

בקיצור, תהיו שירה.

אם אתם רוצים עזרה בזה, אתם מוזמנים לשיעור חינמי ביום ראשון - איך בונים עוזרים אישיים שבאמת יעזרו לכם במשימות שלכם.

מה הדבר הבא? לזהות ולחדד את היתרון היחסי שלך. במה אתה ורק אתה הכי טוב בעולם. איזה כישור בינה מלאכותית מגדילה ומעצימה? שם תשקיע כפול. עוד בשיחה שלי עם סאני דהרי (יוטיוב, ספוטיפיי).

אהבה מעבר לים

הוא לא השאיר עין יבשה. כשעידן רזינובסקי הציג את חוסם העורקים החשמלי שפיתח בחברת XMETIX כחלק מהלקחים הפרטיים שלו כלוחם במלחמת חרבות ברזל. היה קשה לא להתרגש. מסתבר שרצועת הוואסח הירוקה-אדומה שהשתלשלה לחי"רניקים ולצנחנים מהדגמ"ח באמת טובה בעיקר לוואסח. כי בפציעה רצינית תחת אש, ברוב המקרים החיילים בשטח לא מצליחים להרכיב ולהדק אותה נכון, וזה עולה בחיים רבים. חוסם העורקים של רזינובסקי כולל מנוע חשמלי שמהדק את החוסם לדרגה המדויקת.

הוא הוכתר כאחד הזוכים בטק-שואו - תחרות בסגנון הכרישים שערכנו השבוע בכנס IAC 2026 במיאמי, יחד עם השופטות-הכרישות יסמין לוקאץ' ושלי הוד-מויאל, שאליהן הצטרפה מיטל שמיע ממיקרוסופט.

הזוכה השני הוא גלעד חזקיהו, שפיתח מוצר שאני מקווה שלא אצטרך אבל שמח שהוא קיים למקרה שכן: מסתבר שחצי מהגברים מעל גיל 50 סובלים מהגדלה שפירה של הערמונית. כדי שלא להסיר אותה עם התוצאות, הוא פיתח צינורית קסם שסוגרת את הפינה בחברת ProArc מדיקל.

אבל עזבו טכנולוגיה: כמות האהבה והעניין שהפגינו אחינו היהודים והישראלים בארה"ב לחדשנות ישראלית הייתה לא נתפסת. מאות צבאו על החדר שבו ערכנו את התחרות רק כדי להתחבר ליזמות הישראלית. דווקא עכשיו.

מחזירה את הזמן

"דעה ניהולית לא-פופולרית: אם בינה מלאכותית חוסכת לצוות שלי 10 שעות בשבוע - אני רוצה שהם יקבלו את 10 השעות האלה חזרה. לא למלא אותן בעוד עבודה. פשוט - להחזיר אותן.

אנחנו רואים עכשיו מגמה מסוכנת. ארגונים מאמצים בינה מלאכותית ומיד חושבים: 'מעולה, עכשיו אפשר לסחוט פי שניים תפוקה מהאנשים'. זו לא פרודוקטיביות. זה נתיב מהיר לשחיקה".

הפוסט הזה של עינת גז מנכ"לית פאפאיה דווקא התברר כפופולרי מאוד בלינקדאין, בעיקר בקרב העובדים.

לי נדמה, שחשוב שהארגון ישמור על השיפור העצמי כאינטרס ראשון במעלה - אבל של העובד עצמו. השתפרת? חסכת זמן, קודם כל לעצמך. האינטרס הזה דוחף את העובדים להשתפר מהר יותר, ובסוף מושך אותם ואת כל הארגון למעלה. אבל אם הארגון דווקא שותה מהם כל דקה שנחסכה, האינטרס של העובדים מתהפך: במקום לדהור קדימה - לא ליפול מאחורה. עולם ומלואו של הבדל.

יש הטבות

פרומפט קיבלתי מאמיתי בונה. פרומפט קטן וכחול. כשהכנסתי אותו ל-Base44, קיבלתי בחזרה אתר יפהפה. אפשר להשקיע בזה את כל הזמן שבעולם. את הטיסה לסדנה בלוס אנג'לס ניצלתי כדי להפוך אותו לארגז כלי עבודה מסודר. מחכה לכם כאן, כולל כמה לינקים עם הטבות.