טלוויזיות הענק של LG וסמסונג שהוצבו במרכז מערכת NEXTER היוו, כצפוי, מוקד משיכה ועלייה לרגל, ואינספור שאלות. בעצם, תמחקו את החלק האחרון - שאלה אחת שחזרה עשרות פעמים: "כמה זה עולה?". ובכן שני הדגמיםבגודל 55 אינץ' (Samsung Q7F ו-LG OLED C7Y) עולים כ-13,000 שקל כל אחד פלוס מינוס.
כן. קראתם נכון, זה המחיר. וכן, טלוויזיות אחרות בגודל הזה, גם של מותגים מוכרים ורציניים, עולות פחות מ-4,000 שקלים. אם לא חייבים את הגודל הזה - אפשר למצוא אחלה טלוויזיות גם ב-2,000 שקל. אז על מה בדיוק משלמים פי שלושה, ואיזו מבין הטלוויזיות באמת שווה את זה?
מהנדסים כל פיקסל ופיקסל
על השאלה הראשונה ניסו אנשי LG וסמסונג לענות לנו באירועים שבהם הציגו את הטלוויזיות. המהנדסים בשתי החברות פיתחו דברים מטורפים והגיעו להישגים מרשימים, שפעם היו חלום. בתכלס, אנחנו מניחים שאתכם פחות מרשימים שקפים על קוואנטום-דוט ונאנו-סל, אלא באיזו טלוויזיה יהיה כיף יותר לצפות בפרק של משחקי הכס, מונדיאל 2018 או הליגה הספרדית שתשודר ב-4K.
אז על מה משלמים כל כך הרבה? על תמונה מרהיבה בשתיהן, על שחור שהוא באמת שחור ולא מקבל הילה של צבעים אחרים ועל החוכמה ב"טלוויזיה חכמה", יען כי התוכן כבר לא מגיע רק מהממיר - אלא מהאינטרנט.
ועכשיו, מספר מבחנים שעשינו לשתי הטלוויזיות בימים שהן עמדו פה במערכת, בתנאי תאורה שונים, בשידורים שונים, ותחת הפרעות שונות של הסביבה. ובסביבה אנחנו מתווכנים לאנשים שבאו ושאלו כמה זה עולה.
עיצוב: דקות דקות
סמסונג - חלקנו נעזרים במתקין בשביל להצמיד טלוויזיה לקיר. במיוחד אלה מבינינו שמוציאים 13,000 שקלים על אחת. אבל חלקנו (או אחד מאיתנו שחתום על הכתבה) תלו טלוויזיה לבד - וכאן באמת סמסונג מציעה חידוש מעניין. אפשר לתלות את העוגן לקיר לפי העין כשהוא לא בדיוק מפולס, ואחר כך לתלות את הטלוויזיה וליישר אותה באמצעות האצבע - כמו שמיישרים תמונה.
אלמנט עיצובי מעניין נוסף של סמסונג הוא הפרדת יחידת העיבוד - המוח של הטלוויזיה. מדובר בקופסה שנראית כמו ממיר רחב, שאליו מחברים את כל המוצרים כמו סטרימר, מערכת סאונד, ממיר אנטנה וכדומה.
כל המוח הזה מתחבר בחוט דק וכמעט, אבל רק כמעט, בלתי נראה למסך עצמו, והופך אותו לדק יותר. כך אם הטלוויזה תלוי יוצא ממנה רק חוט דקיק (אם הצלחתם להחביא את כבל החשמל). החיסרון: הטלוויזיה תופסת שני שקעי חשמל - אחד למוח ואחד למסך עצמו.
LG - הפאנל, כלומר המסך עצמו, דק במיוחד ושטוח מאחור. זה יפה, וזה נבלע טוב כאשר זה תלוי על הקיר. הרגלית של LG פחות עמוקה מזו של סמסונג, כך שאם אתם מציבים אותה על שולחן הא תתפוס פחות מקום.
החיסרון: מוח הטלוויזיה הוא חלק בלתי נפרד מהמסך ובולט ממנו בחלק התחתון שלו, וזה קצת מעיב על המסך הממש דק. בצד המסך יש שקעים בשביל לחבר ממיר ושאר מוצרים חיצוניים, אך חלק מהשקעים נמצאים מאחור ואינם נגישים מספיק.
מנצחת: סמסונג
ממשק: חכמות ויודעות לשמוע
סמסונג - מערכת ה-Tizen של החברה, על האנימציות החלקלקות והנעימות שלה, מעוצבת בצורה מרובעת למדי, בדומה לאנדרואיד טיוי ומערכות הפעלה אחרות לטלוויזיות חכמות שאינן LG. התפריט הראשי מוצג על גבי התמונה בה אתם צופים וכולל הפניות לטלוויזיה (כלומר עידן+), דפדפן אינטרנט, אפליקציות, חיפוש, מקור (אביזרים וממירים שמחוברים לטלוויזיה) והגדרות. כל אחד מהסעיפים הללו מציג מעליו שורה של קיצורי דרך נבחרים - אך העובדה שצריך לבחור קודם קטגוריה ראשית ורק אז מקבלים את קיצורי הדרך מעט יותר מסורבלת מדרך השליטה בטלוויזיות אחרות.
השלט של סמסונג, ואת זה אהבנו, מינימליסטי מאוד - הוא צר וארוך, כאשר החלק אותו מחזיקים בכף היד נקי מכפתורים ורק בחלק העליון, עליו משוטט האגודל, נמצאים 11 כפתורים ומיקרופון לחיפוש קולי. הוא נוח מאוד לשימוש - אך לא יכולנו שלא להתאכזב מכך שבניגוד לשלט של LG, הוא אינו מאפשר שליטה על ידי תנועה. נקודה אחרת לטובתו של השלט הזה היא מבנה תא הסוללות שלו: אין לו מכסה שמתנתק מהשלט, אלא פתיחה דמוית מגירה של מסגרת השלט מגופו כדי לחשוף את תא הסוללות - כדי שתוכלו לגלגל אותן בקלות ולחשוב שזה משפיע, כשהשלט לא עובד. במילים אחרות: קשה מאוד לאבד או לשבור את מכסה תא הסוללות וכך לכער את השלט.
LG - החברה נשארת נאמנה ל-WebOS, שמוצג בעברית ומונפשת לא פחות מזו של סמסונג. בתחתית המסך מוצגת שורת רצועות אלכסוניות שמייצגות אפליקציות וצפות על גבי התוכן בו אתם צופים כרגע. בין היתר ניתן למצוא שם את ערוצי עידן, נטפליקס, סלקום טיוי, יוטיוב ואחרות. יש כמובן דפדפן וחנות אפליקציות בשביל להגיע לתוכן נוסף. נוח וקל להגיע להכל.
באמצעות השלט מצביעים על המסך, שעליו מוצג מין סמן עכבר ורוד גדול, שזז יחד עם היד שלכם. בשילוב עם גלגלת, כפתור וארבעה חצי ניווט. לוקח מספר שניות ללמוד את זה ולהגיע לכל פינה בטלוויזיה. האמת? אחר כך מבאס לחזור לשלט טלוויזיה רגיל שלא מציע את זה. אלא מה? השלט עמוס בכפתורים - כולל כפתורי ארבעה צבעים מימי הטלטקסט ולשימושים שונים שלא באמת צריך. יש גם מיקרופון לחיפוש, שאפילו יזהה אתכם מדברים בעברית. או כמו שהדגים לנו המתקין - תגידו שלמה ארצי וקבלו שירים שלו. בדקנו, ואפשר גם לבחור אמנים אחרים, אז הכל בסדר.
מנצחת: LG
איכות תמונה: צבעים ועוד צבעים
בואו נדבר רגע על 4K. בישראל אין ממש שידורי 4K עדיין. כרגע אפשר למצוא תוכן כזה בחלק מהסדרות של יס (ובקרוב בשידורי ספורט). יש גם 4K בנטפליקס או במקורות חיצוניים אחרים (שאנחנו בטוחים שרכשתם באופן חוקי).
מעבר לצפיה בשידורים רגילים, בחנו את היכולת המירבית של המסכים בעזרת הסרטים הקצרים Sintel ו-Tears of Steel - שני סרטים קצרים של קרן Blender, שזמינים להורדה ברזולוציית 4K, חינם ובאופן חוקי. שני המסכים הוגדרו למצב תמונה "טבעי".
ביקשנו גם מאנשים אחרים במערכת להביע את דעתם, בסרטוני ההדגמה שבדקנו. כפי שתראו בסרטון, זו הנקודה שבה נתגלעה מחלוקת בין אנשי Mako. חלקם גם התלבטו בינם לבין עצמם ושינו את דעתם באמצע, מאיזו מן הטלוויזיות הם נהנים יותר.
סמסונג - בהירות המסך של סמסונג היא ללא ספק הטובה מבין השניים, והצבעים שלו נראים מאוזנים ונאמנים מאוד למציאות. אבל לא בטוח שאמיתי זה מה שאנחנו רוצים. לפעמים דווקא העצמת הצבע הופכת את החוויה לטובה יותר. כך או כך, הגוונים שלו נוטים קלות לכיוון הכחול, וכאשר ניסינו לאזן ולבחור מצבי תמונה אחרים שמבצעים עיבוד נוסף - שמנו לב לפגיעה מורגשת בקצב הפריימים.
LG - מסך ה-OLED של LG, בדיוק כמו מסכי ה-AMOLED המוכרים מהסמארטפונים של סמסונג, נוטה להדגיש מאוד גוונים אדומים - אבל האמת היא שהוא נוטה להדגיש גם כל צבע אחר. הוא פשוט חגיגה לעיניים, לפעמים עד כדי חוסר ריאליזם מרוב עושר צבע. עם זאת, פשוט יותר כיף לצפות בו, במיוחד בזכות איזון מושלם בין אזורים בהירים וכהים בתמונה ועושר פרטים באזורים הכהים שמסכים בטכנולוגיות אחרות, כולל זה של סמסונג, כנראה לא מסוגלים להשתוות אליו. בטלוויזיה הזו לא הרגשנו שום פגיעה בקצב הפריימים בבחירת מצבי תמונה המבצעים עיבוד צבעים.
מנצחת: LG, על הקשקש.
איכות צליל: אם לא קניתם מערכת
נתחיל בזה שלמי שקונה טלוויזיה ב-13,000 שקל כנראה לא ממש איכפת מה איכות הצליל שלה, מכיוון שהוא ממילא רכש גם מערכת סאונד באלפי שקלים. אבל אם בכל זאת יש לכם כוונה להסתפק ברמקולים המובנים של המסך, זו דעתנו.
סמסונג - תשמחו לדעת שבטלוויזיה של סמסונג הצליל נשמע מעולה - גם בצפייה בווידאו וגם בהאזנה למוזיקה, עם איזון מושלם בין באסים לתדרי אמצע וצלילים גבוהים, במיוחד כאשר משתמשים במצב הסאונד המשופר, שמגביר מעט את העוצמה ועוזר לאזן אותה.
LG - גם הטלוויזיה של LG לא סומכת על זה שקניתם סאונד-בר או מערכת קולנוע ביתי. הצליל בה אמנם מעט פחות מאוזן מבסמסונג, עם פחות באס, אבל התדרים האמצעיים והעליונים מושלמים, וגם הבאס לא חסר לחלוטין אלא רק פחות בולט. אפקט הסראונד שלה כל כך טוב, שמדי פעם הסתכלנו לצדדים לראות איפה הרמקולים שלא שמנו שם ויורים עלינו צלילים מכל הכיוונים.
מנצחת: סמסונג
שורה תחתונה
האם שווה לשלם 13,000 שקל על טלוויזיה? זו שאלה מכשילה. בשכר שלנו, גם על הטלוויזיה הכי טובה ביקום לא היינו יכולים להוציא סכום כזה. אבל אם אתם אנשים שמרשים לעצמם להוציא סכומים כאלה, וצופים כל הזמן בסרטים ומשדרי ספורט - אתם הקהל הנכון.
יש כמובן עוד דגמים בשוק - ועוד נסקור אותם בשבועות הקרובים. הבחירה בין LG לסמסונג המוכרות לא מסובכת אבל פשוט תלויה בהעדפות שלכם. LG הרשימה אותנו יותר (אבל לא בפער גדול) בתמונה ובממשק. סמסונג עם איכות תמונה מרשימה אף היא, אבל הרשימה אותנו יותר בעיצוב ובסאונד.