לאחרונה התבררו השמועות כנכונות: נוקיה, מי שהיתה רק בתחילתה של המאה ה-20 המלכה הבלתי מעורערת של עולם הסלולר, חוזרת לשוק. או יותר נכון, זהו רק שם המותג שחוזר, הפעם הוא צפוי להתנוסס על מכשירים שיצאו תחת ידיהם של יצרניות אחרות, אחרי שמיקרוסופט קנתה אותו ודי חיסלה אותו סופית בפיטורים שעליהם הוכרז השבוע.

"אנחנו נהיה ממוקדים לחלוטין על יצירת מגוון גדול של מכשירים ממותגי נוקיה, מותג שאנו יודעים כי הצרכנים זוכרים לטובה” אמר ארטו נומלה (Arto Nummela), מנכ”ל החברה החדשה. דבריו של נומלה רק מוכיחים שעבור רבים מחובבי הטכנולוגיה מעלה השם 'נוקיה' אסוציאציות חיוביות, למרות שברור לכל הדעות כי שאר המכשירים שעל המדף בשנת 2016 מציעים יכולות טכנולוגיות משופרות בהרבה.

אז מה גורם לנו להתרפק על ברכיה של הנוסטלגיה הטכנולוגית הזו? מדוע ישנן טכנולוגיות שמסרבות להיעלם מן העולם ואנו ממשיכים להשתמש בהן עד היום? ואולי בכלל במדובר בפלח מסויים של האוכלוסייה שדבק בעבר?

התקליט עוד ממשיך להסתובב

נוקיה אולי עושה קאמבק עם שם המותג, אך דוגמאות נוספות מצביעות על המקום החם בלב שאנו שומרים לטכנולוגיות ישנות. לפני עשרות שנים היה זה הפטיפון שעמד בגאווה בסלון כל בית וניגן עבורנו תקליטי ויניל. קלטות השמע החליפו את מקומו, אחר כך היו אלו תקליטורי ה-CD והיום כל אלבומי המוזיקה שלנו הם בכלל דיגיטליים ואנחנו מאזינים להם מיוטיוב.

בשנים האחרונות רשתות אלקטרוניקה גדולות מציעות למכירה פטיפון חדש. כן, ההוא עם המגש המסתובב והמחט הרגישה. הפעם הוא מגיע עם חיבור USB, כזה שיאפשר לחבר אותו למחשב ולהמיר את תקליטי הויניל הישנים לקבצים דיגיטליים. על הדרך אלו יוקלטו בדיוק באיכות הסאונד האותנטית, כשכל שריטה על התקליט נשמעת במוזיקה.

 

אבנר אסולין, עורך דין בשנות ה-50 לחייו, פוגש אותנו בסלון ביתו כשברקע צליליו של אלבום ישן של הביטלס המתנגן באמצעות פטיפון מהדור החדש, כזה של שנת 2016. "לא ניתן בכלל להשוות את איכות הסאונד הבוקעת מהמכשיר הזה לבין זו הנשמעת בקבצי MP3 ממוחשבים", אומר לנו אסולין. "אך ככל שהסאונד נקי יותר אתה מאבד את הפשטות, את האותנטיות. כמה זיכרונות, כמה רגעים יפים, עושר של צלילים שמציף ברגע אחד את כל התחושות שאני שמח להרגיש כשאני שומע תקליטים ישנים", מוסיף אבנר.

מיד כשפגשנו בו היינו בטוחים שזהו אדם שנשאר תקוע בעבר, כזה המתנגד לחדשנות באשר היא. אך ככל שהמפגש בביתו מתארך, אנו מבינים כי אבנר לא פוסל לגמרי את הטכנולוגיות החדשות, רק בוחר איזו טכנולוגיה לאמץ ואיזו צריכה עוד להוכיח את עצמה רבות עד שתחליף את הדור שקדם לה.

גילינו שאבנר דווקא מאמץ חידושים שונים: הוא משתמש במחשב נייד בן שנה, כזה המריץ את גרסתה האחרונה של ווינדוס וכי באמתחתו זוג רחפנים שאותם הוא מטיס בשעות הפנאי: "להטיס את הדבר הזה זה כיף אמיתי", הוא אומר ומרצה לנו בהתרגשות על יכולותיו של הרחפן עד שההסבר נקטע בשל צלצול הטלפון הסלולרי שלו.

ווטסאפ? רק מייצר מתח מיותר

שוב אנחנו מבולבלים, שכן מהכיס הוא שולף טלפון נייד מסוג מוטורולה L7. זהו מכשיר סלולרי הפועל על הרשת הישנה של חברת פלאפון, רשת CDMA, וכולל מקשים ומסך צבעוני (שאינו מסך מגע). "קניתי את הטלפון הזה לפני כמעט עשור, עוד הרבה לפני עידן הסמארטפונים", מסביר מיד לאחר שסיים את השיחה. "אני לא צריך את השטויות שיש היום בסמארטפונים: מיילים, ווטסאפ, פייסבוק. טלפון נועד בראש ובראשונה כדי לקיים שיחות קוליות ובזה הוא משרת אותי נאמנה כבר שנים רבות".

טכנולוגיות ישנות (צילום: אלעד בלובשטיין, TGspot)
טכנולוגיות ישנות | צילום: אלעד בלובשטיין, TGspot

אנחנו מנסים לתאר לעצמנו את הסיטואציה ומתקשים. "אז בעצם אין לך ווטסאפ? כיצד אתה מעביר זמנים מתים אם לא באמצעות אנגרי בירדס? ובאמצעות איזו אפליקציה אתה מתעדכן בחדשות?", אנחנו שואלים. "אני לא צריך את כל זה. זה מבזבז המון זמן ויוצר רק מתח ועומס. יש לי את המחשב הנייד שלי והוא משרת אותי מצויין, גם עבור כל השימושים שציינתם", מסביר אסולין.

"יוצא לי לעבוד המון בסביבות העיר בני ברק. דווקא שם, בחנויות סלולר, ניתן למצוא מכשירים רבים מהדור הישן, זה שקדם לסמארטפונים. חלק מהמכשירים האלה משרת רבים מהקהילה החרדית שעבורם אסור השימוש בסמארטפון מסיבות דתיות. במכשירים הפשוטים, כשאין להם את כל האפליקציות והאינטרנט, הם פחות חשופים לתכנים הבעיתיים עבורם וכך גם הם יכולים ליהנות מטלפון סלולרי", אומר אסולין, ואנחנו בינתיים מצלמים את הטלפון שלו על רקע טלוויזיית CRT נפוחה שעומדת בסלון. טלוויזיות מהסוג שאנשים מפרסמים בפייסבוק כי ייזרקו לרחוב, אלא אם יימצא מישהו שרוצה לקבל אותן כתרומה.

טכנולוגיות ישנות (צילום: אלעד בלובשטיין, TGspot)
טכנולוגיות ישנות | צילום: אלעד בלובשטיין, TGspot

סלולרי לשיחות בלבד

אם מסיבות דתיות, אם מטעמי מחיר ואם סתם מסיבות נוסטלגיות, ממשיכות לייצר החברות הגדולות סמארטפונים פשוטים, בעיקר עבור השוק הנמוך. תמורת כמה מאות שקלים אפשר לרכוש מכשיר קל משקל, עם יכולות בסיסיות. אחד מהדגמים שמכר הרבה יחידות בשנים האחרונות הוא ה-Nokia 208 שאמנם לא כולל מסך מגע, אך באמצעות חיבור לאינטרנט ומספר יישומים תואמים ניתן גם להתחבר באמצעותו לווטסאפ, לפייסבוק וליוטיוב.

 

אגב, בעוד שמכשירי הדגל האחרונים כוללים מסכי מגע שרק הולכים וגדלים עם השנים, נראה שכמה יצרניות הבינו שישנם לקוחות שיציבו גבול גם לגודל, ממש כמו בעבר כשהמסכים היו קטנים. אפל, למשל, בחרה לתת מענה גם לפלח השוק הזה ועם ה-iPhone SE היא מספקת ללקוחות מפרט טכני מתקדם עם מסך של 4 אינץ'.

אם בעבר היה נפוץ סוג המכשירים הנפתחים, אלו שהיינו נוהגים לכנות "מכשירי צדפה", אז היום ישנן חברות שמשלבות בין העולמות הללו גם במכשיריהן החדשים. אחת הדוגמאות לכך הוא ה-W2016 של סמסונג: מדובר במכשיר הזהה בתכונותיו לגלקסי S6 הדי עדכני. הוא כולל מסך מגע איכותי, אך כשפותחים אותו מופיע מסך מגע נוסף ומתחתיו לוח מקשים – אם תרצו הקאמבק של מכשירי הצדפה.

 

הפולארויד חוזרת לאופנה

בעבר היינו משתמשים בפילם כמעט בכל מצלמה (עד 36 תמונות), שולחים אותם לפיתוח ואז להדפסה, היום הכל קורה באמצעות הסמארטפון וניתן להדפיס תמונות בלחיצת כפתור (למי שעוד טורח להדפיס ולא סתם מדפדף באלבומים בסמארטפון). אך גם בתקופת הפילם היו חידושים טכנולוגיים מעניינים: היו אלה מצלמות האינסטנט שהיו מוציאות נייר מיד לאחר הצילום ואחרי תהליך נוסף של כמה דקות היה ניתן לראות על גביו את התמונה שצולמה.

מתגעגעים? חברות שונות החזירו את מצלמות האינסטנט לשימוש וגם בשנת 2016 קיימות כאלה על המדף. דוגמה אחת היא מצלמת ה-Snap של מותג פולארויד. מצלמת אינסטנט שמדפיסה את התמונה מיד לאחר שצולמה. אין בתוכה ראשי דיו המזריקים אותו על גבי הנייר, אלא מדובר בנייר מיוחד (Zink) המורכב מגבישי דיו הרגישים לחום.

אז כן, היא כבר פחות מגושמת מאותן מצלמות אינסטנט שהיו בשימוש במחצית המאה הקודמת. כמו כן, הן מעוצבות היטב ומהירות וקלות לשימוש. אבל אל תשכחו מתי השתמשו בטכנולוגיה הזאת לראשונה.


"דבר ישן הוא לא בהכרח רע. יש אין ספור דוגמאות לדברים שעשו בעבר והיו מוצלחים, אמינים ואיכותיים יותר ממה שיש היום" אומר לנו אסולין, "צעצועים וכלי רכב עולים לי כרגע בראש". הוא מוסיף "קח לדוגמה את מכשיר הפקס. עד היום מדובר בשיטה שלא זונחים אותה במוסדות רבים, גם שנים רבות אחרי שלכל אחד יש תיבת דואר אלקטרוני וסורקים שקיימים לרוב. למה? כי זה פרקטי. זה עובד. בחלק מהמקרים זה גם קביל משפטית".

ישראל מחוברת למיילים כמעט שני עשורים. מכשירי פקס פחות שכיחים בבתים פרטיים, ומי שלא עובד במשרד יכול למצוא כאלה בעיקר בסניפי דואר וקיוסקים. למרות הקידמה, רק בחודש ינואר השנה, פורסמה הצעת חוק שתחייב משרדי ממשלה לקבל פניות גם באימייל. בינתיים, ב-2016 עדיין תצטרכו לבקש טובה מחבר ולשלוח מסמכים מהעבודה שלו, או ללכת באמצע היום לחנות צילום.

אסולין מבקש להדגיש את החשיבות בראייה חדשנית, בפיתוחים עתידיים ובמחקר. לדעתו, רק קצב אימוץ החידושים על ידי ההמון צריך להיות מבוקר יותר: "אני לא קורא להתנגד מראש לכל חידוש באשר הוא. אני פשוט חושב שכדאי לבחון כל עניין באופן אישי: 'עד כמה אני אפיק מזה תועלת' ולא לזנוח את העבר רק בשם החדשנות".

לסיום, מציע לנו אסולין לא לשכוח גם יתרון נוסף באותה דבקות בנוסטלגיה. "אתה יודע כמה מבטים מופנים לעברי כשאני שולף את הטלפון הסלולרי מהכיס? איזו הרגשה זה לחתום על מסמכים חשובים באמצעות עט נובע? איזו תשומת לב מושך שעון ישן שאני עונד היד? זה עושה משהו לנפש", מסכם אסולין "וזה העיקר!".