מאות עיתונאים צבאו על מיעוט המכשירים שהוצגו בקומה התחתונה של רדיו סיטי מיוזיק הול בניו יורק בתאווה אחת – לחוש ביד את הגלקסי S4. היה קשה להגיע לאחד הטלפונים בין עשרות האנשים שצבאו על הדוגמיות.
איך זה מרגיש?
מבחינת תחושה ביד, אכן 130 הגרמים לא מורגשים. מדובר במכשיר מאוד קל, ומאוד דק – הישג מרשים ביחס לגודלו של המסך ויכולותיו של טלפון הדגל החדש של סמסונג. ממה שהספקנו להתרשם, התצוגה מצוינת – בהירה וחדה. גם עוביו של הטלפון, הוא הישג מרשים בהתחשב שמדובר במכשיר שמכיל עושר גבוה מאוד של תכונות טכנולוגיות שאולי לא עולות בקנה אחד עם הגוף הדק של הטלפון הזה, וגם הביצועים, טפו טפו, מהירים כברק.
גולת הכותרת של הגלקסי S4, היא שילוב של שורה של ממשקים טבעיים, בשמות שונים ומשונים, שעיקרם, מעקב אחרי הראש של המשתמש ומיקומו ופקודות במחוות תנועה – כלומר נפנוף של יד, או מחווה באצבע בקרבה למסך.
האם זה עובד? ניסינו. פעולות כמו נפנוף בידיים כדי לבצע גלילה בעמוד רשת, להעביר מסכים או לענות לשיחה – נקלטות לא רע בכלל. באופן דומה, התרשמנו מאוד מהיכולת של המכשיר לזהות את הראש, או את היעדר הראש של המשתמש מול המסך – ולעצור את הווידאו, תכונה שאגב, גם LG מיהרה להודיע היום שקיימת במכשיריה, מן הסתם בתזמון לא מקרי.
תכונות נוספות מעניינות של הגלקסי S4, הן היכולות לצלם ווידאו בו זמנית בשתי המצלמות, תכונה שפועלת היטב, אך יש לתהות בשביל מי היא טובה.
באופן כללי, הממשקים החדשים דורשים שורה של צעדי הסתגלות ולא קל להתרגל אליהם. לא לכל אחד קל לתפעל מכשיר שכזה, ולהבין למה התכוונו המשוררים בסמסונג כאשר אתם מניעים את הראש. הצעד נועז וחדשני מבחינת ממשק של טלפונים סלולריים, אך לא ברור איך ייתפס בקהל הרחב.
*גילוי נאות: הכותב הוא אורח חברת סמסונג.