בראש החדשות
כמו בכל מקום שמתקיים בו דיון ציבורי, גם בחריצי המדרכות של פייסבוק צמחה יבלית הכחשת שואה. בתגובה לתלונות נמסר מפייסבוק שאף שהם מגנים את התופעה, הם מתכוונים להגן על חופש הביטוי של המכחישים. אלא שבלחץ הביקורת, קבוצות הכחשת שואה החלו להיעלם מהאתר, בינתיים בלי הודעה רשמית.
גולש קיבל ספאם מגורמים שהזדהו כחברים בחב"ד. משלא נענו לבקשותיו להפסיק, הריץ הפצצת גוגל, ועכשיו מי שמחפש תמונות של "חב"ד" בגוגל תמונות מקבל פורנוגרפיה, ועוד של גויות.
גם נועם יורן מנסה לפענח את טוויטר: "למרות רוח השטות שהוא משדר, טוויטר מגלם למעשה אידיאל של מדיום: טוויטר הוא השידור החי בצורתו הטהורה. כולם מחוברים כאן ועכשיו. כל אחד מקבל מטוויטר את מה שהשידור החי תמיד מבטיח: נגיעה ממשית בזמן אמיתי, קשר אל הרגע החד-פעמי. למעשה, טוויטר עושה את זה בצורה חזקה יותר משעשתה הטלוויזיה אי-פעם, שהרי כאן כל אחד יכול גם להותיר סימן ממשי ברצף הזמן הכללי. במלים אחרות: אולי יש בטוויטר משהו מגונה, אבל העניין המשונה הוא שטוויטר מגונה בדיוק משום שהוא מגשים את אידיאל השידור החי של התקשורת הרצינית: כולם מחוברים בכל רגע ורגע ל'עכשיו' הכללי. כך נראה האידיאל התקשורתי הזה כשהוא מתגשם: 'כאן, בדיוק בשנייה הזאת, אכלתי לחם עם גבינה'".
מצד אחד, לדווח על כך שאורן זריף טוען שהוא הקריס את גוגל זה לשתף איתו פעולה ולתת לו עוד חשיפה, שזה מה שהוא רוצה. מצד שני, אם גוגל תתלונן למשטרה או תתבע אותו, הוא יצטרך להודות בעבירה של שיבוש פעולת מחשב ולפצותה, או להתוודות שבעצם אין לו באמת כוחות-על.
אורן זריף טוען שהוא הקריס את גוגל
ברוח הווב 2.0 והשקיפות, צה"ל שיתף את גולשי האינטרנט בפרטים אישיים של מועמדים לגיוס.
צדק פואטי יפהפה: מחשבים ומסכים בשווי 100 אלף שקל נגנבו מחברת הביטוח מגדל. מאחר שהסכום נמוך מההשתתפות העצמית, חברת הביטוח שלה לא תכסה את הגניבה.
קריאה נוספת
ראיון עם אריה חסיד, שבתקופת לימודיו היה ידיד של מארק זאקרברג, מייסד פייסבוק.
עמי בן בסט על טוויטר כאמפליפייר של היסטריה.