פעם זה נעשה בחדרי חדרים, עבר מפה לאוזן. היום קניה ומכירה של עבודות אקדמיות היא תעשייה נגישה לכל שרק הולכת וגדלה. באינטרנט ניתן למצוא עשרות אלפי עבודות אקדמיות בכל נושא שתעלו על הדעת, רק צריך ללחוץ על כפתור.
באתרים שמוכרים עבודות אפשר למצוא הכל, החל מתרגיל הגשה ועד עבודות סמינריוניות. עבודות מתוך מאגרים גדולים כמו "פרופסור", "סמרטר" ו-"יובנק" עולות מאות בודדות. עבודה בחינוך תעלה בין 150-300 שקלים, בעוד עבור עבודה מוכנה במשפטים או פילוסופיה המחיר יכול להגיע גם עד 450 שקלים.
יש גם לא מעט אנשים פרטיים וחברות שיסכימו לעשות בשבילכם את העבודה האקדמית מההתחלה לפי הנושא שתבחרו, אבל העסק הזה כבר הרבה יותר יקר. במקרים אלה מחיר העבודה כבר מתומחר באלפי שקלים.
האקדמיה נשארת בלי מענה ממשי לתופעה הזאת בעיקר בגלל ההיקף שלה. סטודנטים רבים מתפתים להעלות את העבודות שלהם לאינטרנט בתמורת רווח כספי. אתר "סמארטר" מציע לסטודנטים 40% מרווחי המכירה של כל עבודה ו-30% רווח עבור עבודות של חברים שתשכנע להצטרף לאתר. בשיטת הפירמידה "החינוכית" הזאת ניתן להרוויח אלפי שקלים ללא מאמץ.
עושים "וי" על התואר או לא עומדים בעומס?
לתופעה הזו השלכות חמורות. בקורסים רבים ציון העבודה הוא גם הציון הסופי, או חלק גדול ממנו, ועל סמך הציונים הללו מתקבלים הסטודנטים לסטאז' או לעבודה.
באותם אתרים שמוכרים עבודות כותבים שמדובר בחומר עזר בלבד, וכי אין להעתיק או להפיץ. זאת על אף שהעבודה נמכרת בפורמט להגשה. בעולם האקדמי לא מופתעים מהתופעה, הם כבר מכירים את הסטודנטים שבאים רק לסמן "וי" ולהתהדר בתואר. ההשכלה עצמה מעניינת אותם הרבה פחות.
הסטודנטים עצמם מספרים מצביעים על סיבות אחרות לתופעה. "זה קורה בגלל תחושה של לחץ ועומס יתר בלימודים", מספרת קרן, סטודנטית במכללה למנהל, "עומס המטלות לא משאיר ברירה ואתה משקיע בנושא אחד על חשבון משהו אחר, ואז צריך לקנות עבודה כדי לא לפגוע בממוצע".
"זאת בעיה שאתה לא מכיר את הבנאדם שאחראי על הציון שלך"
דורון מתל אביב כבר סיים את התואר הראשון שלו, אבל הוא לא מתבייש לספר שהוא רכש מספר לא מבוטל של עבודות בזמן הלימודים שלו. "האירוניה היא שבזבזתי כסף על עבודות בעצם כדי לחסוך כסף", מסביר דורון, "מדובר במקרה קלאסי של הביצה והתרנגולת, הייתי חייב לעבוד כדי לעמוד בתשלומי שכר הלימוד וכדי להחזיק במקום עבודה מכובד הייתי צריך לתת הרבה שעות – אז נאלצתי להוציא עוד כסף על עבודות".
חגית, סטודנטית ממכללה בצפון, מספרת שלא עמדה בעומס המטלות שלה, דבר שהוביל אותה לרכישת עבודה סמינריונית דרך אתר אינטרנט יחד עם חברה. לרוע מזלן, העבודה שהן קיבלו נעשתה בפזיזות ולא הייתה ראויה להגשה, כך ששתי הסטודנטיות מצאו את עצמם יום לפני ההגשה ללא עבודה. "הייתי קצת בלחץ, וחברה שלי נכנסה לחרדה אמיתית", נזכרת חגית, "ובעיקר ניסינו לחשוב על תירוצים הגיוניים לתת למרצה".
אחרי שחגית וחברתה קיבלו הארכת זמן, הם פנו לאדם פרטי שמוכר בקמפוס, ושילמו לה כדי להכין את העבודה. "הבעיה עם הרכישה מהאתר הייתה ההתנהלות וחוסר התקשורת", מסבירה חגית, "זאת בעיה שאתה לא מכיר את הבנאדם שאתה בעצם סומך עליו להציל לך את הציון ולפעמים את התואר. הייתה חוסר הלימה בין הדרישות שלנו לבין התוצאה בפועל".
"אי אפשר לתקן אנשים בגיל 18"
הפחד מהעונש קיים, אך לא מרתיע. "לפחות 50% מהחברים שלי במכללה קנו לפחות עבודה אחת במהלך הלימודים", מספרת חגית, "אני מכירה מישהו שנתפס בהעתקה והוא עלה לועדת משמעת. העונשים עצמם יכולים להיות קנס כספי, עבודה קהילתית ולעתים אפילו קורס חוזר שכולל את עשיית העבודה מחדש".
"אי אפשר לתקן את האנשים בגיל 18", מסכם פרופ' יורם רבין, סגן דיקן הפקולטה למשפטים במכללה למנהל, "אם הנורמות לא מתוקנות, מקולקלות בשלב הזה, זה מאוד קשה לתקן, מכיוון שאין הפנמה אלא רק חשש מהעונש. חשש מהעונש לא יכול לפתור את הבעיה מכיוון שאחוזי התפיסה מאוד נמוכים".