מה זה ווב קומיקס? חוץ מזה משזה קומיקס באינטרנט, זה עוד המון דברים. זה יכול להיות בלוג מעורער ומטורף כמו "פיצוי-יתר", או אולי פרודיה על משחק מחשב כמו "מדריך פלינטלוק לאזרות'". לפעמים אלו קטעים יחידים ולחלוטין לא קשורים, כמו "בוב, הפרח הזועם", לפעמים זה רצף סיפורים קצרים כמו "דוקטור מקנינג'ה" ולפעמים זה קו עלילה מתמשך ואפי, כמו הסיפור על השדה ב"נערה-זברה". ולפעמים זה לא הולך לשום מקום, כמו חייה של הרווקה הניו-יורקית הייזל ב"בנות עם רוגטקות". לפעמים, אפילו, זה גאוני למרות שיש שם רק אנשי-קו.
כשמגדירים את ההבדל העקרוני בין קומיקסים ברשת לקומיקסים מודפסים, לרוב מציינים שלושה דברים פשוטים – היריעה, הנגישות והקהילה. בניגוד לקומיקסים מודפסים, ברשת אפשר לצייר בכל גודל, בלי מגבלות כמות דפים או פרטי ציור. דוגמה קצת קיצונית לכך יש בקומיקס "כשאהיה מלך", בו כל סיפור נמשך ברצועה אחת ארוכה מתחילתו ועד סופו, ללא מילים כלל. דוגמה קצת פחות אמנותית ויותר בהירה תהיה "דרזדן קודאק", שם כל פרסום מגיע באורכים ובמבנים שונים, בהתאם למגבלות העלילה של הקומיקס הפילוסופי-עתידני הזה.
קומיקס רשתי הוא מיוחד גם בגלל שאפשר לשחק עם מה שהוא מכיל. אפשר, למשל, להעלות הרבה קבצי GIF, ולא מעט קומיקסים גם נוטים מדי פעם להטמיע לתוכם אנימציות או איזורים לחיצים, או להעלות סרטון במקום רצועת קומיקס רגילה – כמו שיוצרי "היגיון לקוי" אוהבים לעשות.
ואולי הכי משמעותי, ווב קומיקס הוא נגיש. אתם יכולים להיכנס ולקרוא בכל רגע בו אתם מחוברים. יתרה מזאת – עם מהפכת הרסס אפשר לקבל עדכונים חיים מכל הקומיקסים שאתם אוהבים. התרגלתם לפתוח את הבוקר עם "שלוק שכיר החרב", קומיקס המד"ב הוותיק שעדיין שומר על עדכון בכל יום מאז שהוא יצא לאור? עכשיו בכל יום הוא יופיע בקורא הרסס שלכם. גם לקומיקסים שלא תומכים ברסס באופן מובנה (כמו הרצועה היומית של קומיקס הביקורת החברתית "סינפסט"), סביר שיהיה מישהו שיארגן הזנת רסס.
הדעות שלכם חשובות
כמעט לכל קומיקס ראוי לשמו יש פורום או לפחות אפשרות להגיב על כל רצועה. כל אחד יכול לטקבק ולתת ביקורת ועידוד והמעורבות הזאת יוצרת קהילות שלמות סביב היצירות השונות. הכותבים, גם אם הם לא עושים מהתחביב יותר מדי כסף, מרגישים שלפחות מעריכים את העבודה וההשקעה שלהם.
ניקו וואטס והקטור זולטן, יוצרי הקומיקס "קואלה ופלטיפוס בתל-אביב" שהחל לא מזמן את עונתו השנייה, אומרים שהעבודה וההשקעה ביצירת קומיקס שווים את זה בעיקר בזכות הקהל – מכמות הכניסות, דרך התגובות ועד קבוצות המעריצים בפייסבוק. גם תומי זנדשטיין, יוצר הקומיקסים גיקטופיה ודיווח מיוחד, מציין את הקהילתיות סביב הווב קומיקס לטובה. הוא סיפר על דמות שהוא רצה להוסיף לגיקטופיה כדמות קבועה, אך תגובת הקהל הייתה כל כך חד משמעית שהוא הבין שאין לדמות הזו ביקוש.
שום דבר מזה לא אומר שאפשר לעשות מזה כסף
זה נכון שיש סיפורים יוצאי דופן – כמו הסיפור של ראנדי מילהולנד, יוצר "משהו חיובי", שהתחיל לקבל משכורת חופשית מהקוראים שלו כדי שימשיך לעדכן את הקומיקס – אבל מעטים הם אלה שעובדים במשרה מלאה כיוצרי קומיקס רשתי. אלה שכן מצליחים לשווק את היצירות שלהם הם לאו דווקא המוכשרים ביותר, אלא אלו שיש להם את הקהילה התומכת יותר מאחוריהם, כפי שאפשר לראות במריבת הרשת המתמשכת והמכוערת בין מעריצי יאצי למעריצי קומיקס המשחקים "קונטרול+אלט+דיליט" של טים באקלי.
בכל מקרה, גם אם נכנס כסף זה קורה בעיקר בזכות המוצרים הנלווים – חולצות, ספרים מודפסים, צעצועים וכדומה. יש קומיקסים שמצליחים להוציא פעם בכמה זמן הדפסה עצמאית מוגבלת של כמה מאות עותקים ולשלוח ישירות לקונים, אבל רק קומיקס אחד באלף מצליח להוציא מספיק כדי שזו תהיה הכנסה סדירה. דוגמה נדירה שכזו היא הקומיקס המצוין "חצץ פלטינום", שאמנם הצליח להוציא הדפסות של החוברות הראשונות, אבל זה עדיין לא היווה תמריץ כלכלי מספיק כדי שהיוצרת תמשיך ליצור באופן סדיר. אנחנו עדיין מחכים לפרק 20.
ובארץ?
בארץ המצב לא רק לא יותר טוב, הוא הרבה יותר גרוע. ניקו והקטור טוענים שאם יש ביקוש יש קונים, אבל רק אלו שמפרסמים בפורטל גדול מקבלים כסף משמעותי, וגם זה לא מגיע לשכר דירה. תומי זנדשטיין מוסיף שאם יש מישהו בארץ שזו ההכנסה היחידה שלו, כנראה שהוא עדיין גר אצל ההורים.
אבל בכל זאת, גם בלי כסף יש לא מעט אנשים שמשקיעים ויוצרים. תומי מספר שהוא ממשיך לצייר כי הוא אוהב את בניית העולם והדמויות והתחושה המספקת שבלגרום לאנשים לצחוק; ניקו וזולטן מספרים שהם נהנים לעבוד ביחד ,אוהבים את המורכבות שביצירת הומור וקליעה לטעם של קוראים רבים; יוצר "ארוז בקטנה" אוהב צעצועים וזו דרכו להביא את האהבה הזו לקהל בוגר יותר; יוצר "הלוח המחיק" התחיל מאהבת פיינטבול והמשיך כי הוא גילה שהוא גם אוהב ליצור קומיקסים.
וזה מה שיפה בתחום: יש כמה מקצוענים שיוצרים את הקומיקס כי זו עבודה, אבל כל היוצרים באשר הם עושים את זה בעיקר מתוך הרצון האמיתי לתת משהו לקהילה שמחכה להם באינטרנט.