התינוק של במבה (צילום: רק בישראל)
בתמונה: רעל ילדים מסוכן | צילום: רק בישראל


היום (חמישי) הודתה מהנדסת תוכנה ב-HP שהיא כתבה והפיצה את המייל השקרי שטען שבמבה הייתה הגורם למקרי המחלה והמוות שפקדו תינוקות בתחילת השבוע. זה מקרה נדיר, שבו הכותב של מייל הגורם לנזק ולהיסטריה מזדהה ולוקח אחריות על מעשיו. "המידע שפרסמתי... היה חסר כל יסוד," היא כתבה במייל נוסף. "אני מתנצלת אם המיילים ששלחתי מוקדם יותר היום גרמו למישהו נזק או עוגמת נפש. לא זו היתה כוונתי. אבקש שתפיצו גם את המייל הזה לאותם נמענים שאליהם שלחתם את ההודעות הקודמות שלי". ההתנצלות הזאת היא צעד אמיץ במיוחד לאחר שיו"ר אסם דן פרופר הודיע אתמול שהחברה "תאתר את האשמים ותגיש נגדם תלונה במשטרה". 

בעקבות הפצת המייל אתמול צנחה מניית אסם ביותר משישה אחוזים. לאחר שמשרד הבריאות פרסם הודעת הכחשה רשמית, התאוששה המנייה -- אך בקצב איטי ורק לאחר מספר שעות, כי הציבור מהיר להתעצבן ואיטי להרגע.

לא רלוונטי

לפעמים אפשר לגרום הרבה מאוד נזק עם דוא"ל אחד, במיוחד כשהוא מגיע להרבה אנשים. לפעמים הנזק ייגרם ליחידים ולפעמים לחברה גדולה – ובהרבה מקרים, כל זה ייקרה גם אם לדוא"ל לא היה כל בסיס. לא ברור למה אנחנו מאמינים למיילים בכזאת קלות, כשכל מה שאנחנו קוראים בעיתון או רואים בטלוויזיה מקבל אצלנו יחס של חשדנות. סביר להניח שאנחנו מניחים שלמי שכותב מיילים כאלו אין אינטרס לשקר. אבל האינטרסים האלו לא חסרים. אימייל אנונימי הוא כלי יעיל לשיווק רשתי - וגם דרך להתנגח במתחרים. ולעיתים, כמו במקרה הזה, אין סיבה אמיתית לזריעת הפאניקה מלבד שיעמום או חוסר אחריות. 

רוב מי שנפגע הוא אלו שטורחים לעשות משהו בנידון. כולנו קיבלנו המלצות כיצד להגן על עצמנו מוירוס חדש – כאשר לחיצה על הקישור תכניס וירוס אחר למחשב. בדוא"לים שכאלו השתמשו בכדי לדחוף משחקי פירמידה, בכדי לשכנע את הציבור לקנות מוצרים ולהטרדות של צד שלישי (זוכרים את "ביל גייטס ייתן 1,000 דולר לכל מי שיעביר את האימייל הלאה ויישלח אליו עותק"? עכשיו בארה"ב עברה שמועה שמסעדת Applebees נותנת ארוחה בחינם לכל מי שמפנה את הדוא"ל אליהם. תיבת הדואר נחסמה עד שהשמועה חלפה.) 

בדיוק מהסיבות האלו נפתח הבלוג "לא רלוונטי", שעוקב אחרי מכתבי שרשרת בארץ ומנסה לתת לציבור הרחב יותר מידע בנושא. חנן כהן הוא המפעיל של לא רלוונטי, ובשנים האחרונות הוא נחשב לסמכות העליונה בנושאי אימיילים אמיתיים ולא אמיתיים. אתם רוצים לדעת אם המייל לגבי חולת סרטן שצריכה תרומה באמת חולת סרטן ובאמת קיימת? מעוניינים לאמת את השמועה שקיבלתם במייל לגבי ניתוק המים הצפוי בכל השבוע הבא ברחוב שלכם? כהן כבר בדק את המיילים האלו עבורכם. 

אוהבים להאמין בבולשיט

ילד אוכל פיצה (צילום: Michael Krinke, Istock)
בתמונה: קורבן של הנאציזם הפיצתי | צילום: Michael Krinke, Istock

בארה"ב מסורת זריעת הפאניקה המיילית עשירה ועתיקה יותר. לאחרונה הציבור בארה"ב שמע שהקונגרס עומד לחוקק מס על שליחת אימיילים, וחגג על הרגעים האחרונים בהם האינטרנט היה חופשי באזהרות לכל מקורביהם ובתחינות שייפנו לנציגם בקונגרס. בנוסף, באסון מעבורת החלל קולומביה אנחנו התרכזנו במותו של אילן רמון ז"ל, אך ההמונים בארה"ב יותר פחדו מכך שהמעבורת נשאה פלוטוניום שעכשיו הולך לרדת עליהם כגשם - ושוב, למקלטים!

אחת הדוגמאות הבולטות ביותר מהעת האחרונה היא דוגמת "פיצה שרגא". בעל פיצרייה התנהג בצורה לא מנומסת לילד הסובל מאוטיזם, ואימו של הילד הפיצה, בתגובה, דוא"ל המוני המספר את סיפור המעשה ומבקש המכותבים, מספר הורים לילדים עם מוגבלויות, להפיץ זאת הלאה בקהילה המצומצמת. התוצאה - דוא"ל שהגיע לכולנו, דיונים אינסופיים ברשת ו-25 אלף חברים בקבוצת הפייסבוק הקוראת להחרים את הפיצריה. ומה שרבים שוכחים: אדם אחד שמרגיש נרדף על ידי ההמון. בעל הפיצריה, שאיש כמעט לא שמע את גרסתו, מוסר גרסה אחרת של העניינים – שבה האם התנהגה בחוסר התחשבות ברגע של לחץ ושהוא מעולם לא גער באף ילד. אבל זה עוד מאפיין של פאניקת אימיילים – איש לא טורח לנתח את המקרה ביישוב דעת או לשמוע את שני הצדדים.

אמש שאלנו את דוברת אסם אם זאת הפעם הראשונה שהחברה נתקלת בהתנהגות כזאת. "זאת הפעם הראשונה שאנחנו נתקלים במקרה כזה, של הכפשה שצצה משום-מקום", היא אמרה, "לא היה לזה שום בסיס במציאות. לא היה לשמועה מקור כלשהו, והוא נחת על החברה כרעם ביום בהיר – ובדרך גרם לעומס אדיר על מוקדי השירות, שהכחישו לציבור המבוהל את המקרה מכל וכל. הנזקים במקרה הזה היו שוליים".