על הקיר של בית הספר היהודי בטולוז הונחו בימים האחרונים עשרות זרי-פרחים ובובות דובי צבעוניות. עבור האזרחים הצרפתיים, סימלו בובות הפרווה הללו השתתפות באבל הכבד שירד על העיר בעקבות ירי בלתי נתפס מטווח אפס בילדים חפים מפשע. אסתל היא נערה בת 16 שמתגוררת כמה רחובות מבית הספר "אוצר התורה". בשיחה מיוחדת עם "אולפן שישי" היא תיארה את אווירת הנכאים השוררת בטולוז, את הפחד שמורגש היטב ואת הקושי לעכל את ממדי האסון.
"ביום שני בתחילת השבוע, בשעה 9:00, כשכבר הייתי בבית הספר - קיבלתי הודעה מחברה לטלפון הסלולרי שלי. היא כתבה לי משפט קצר ולא מובן. משהו קרה בבית הספר 'אוצר התורה' שאהבתי כל כך.
למדתי בבית הספר הזה במשך ארבע שנים ועזבתי לפני שנתיים. הכרתי היטב את המורים ואת בני המשפחות שלהם. הכרתי גם את בתו היפה של המנהל, מרים מונסונגו. 'אוצר התורה' איננו בית ספר רגיל. בעיניי ובעיני החברים שלי זהו בית שני, מקום שבו מתפללים ולומדים תורה. כששמעתי שילדים נרצחו בידי אדם לא מוכר הרגשתי בעיקר חוסר הבנה.
הטרור לעולם לא יביס אותנו
ניסיתי להבין כיצד הצליח הרוצח להיכנס לשערי בית הספר שאהבתי כל כך, מצויד במצלמה, ואיך רצח בדם קר מטווח אפס ילדים בני שלוש, שש ושמונה. איך בן אנוש שיש לו לב מסוגל לעשות דבר כזה? בימים האחרונים אני חושבת ללא הפסקה על אדון וגברת מונסונגו שבהם פגשתי מדי יום כשהייתי תלמידה ב'אוצר התורה', במשך ארבע שנים.
מחשבתי נתונה גם לאשתו של הרב סנדלר שאיבדה את בעלה ושני ילדיה בשערי בית הספר. למרות שהמקרה הזה צרב בעור של הקהילה היהודית צלקת שלא תגליד, היא רק תלך ותתחזק. עלינו להוכיח לכולם שהטרור לעולם לא יביס אותנו.
השנאה והרצון לנקום יסתלקו בוודאי בקרוב מלבנו. עלינו לחשוב עתה מחשבות מסוג אחר לגמרי כדי שנשמותיהם של יונתן אריה גבריאל ומרים יעלו לגן העדן. מילה אחרונה לך מרים אהובתי. אתמול ביקרתי שוב בבית הספר והדלקתי לזכרך נר נשמה. בערב שבת זה אני מבקשת ממך: התפללי בעבור כולנו. שבת שלום מטולוז".
סוף המצור בטולוז - כותרות אחרונות בחדשות 2 באינטרנט:
צרפת: מורה דרשה לקום לזכר המחבל
דיווח: מראח נעצר בישראל ומיד שוחרר
המחבל רצח, תיעד וצעק: "הרגת את אחיי, אני אהרוג אותך"
שלב אחר שלב: כך התבצעה ההסתערות על בית המחבל בטולוז
מומחי ביטחון בישראל: פעולת הקומנדו - כישלון
תיעוד: הפשיטה על בית המחבל בטולוז
המחבל מטולוז נהרג מירי שוטרים בפשיטה על ביתו
שכנתו של מראח: "התלוננתי עליו בלי סוף"