מתחת לרדאר: המסעדה האיטלקית הצנועה שמגישה פיצה נהדרת ושקיעה יפהפייה

מיכאל ביסטרו כנראה כבר לא תפתח שוב את שעריה, וכך גם לחמק'ה שנפתחה ונסגרה במפתיע, ובכל זאת - אי אפשר להתעלם מהעובדה שהצפון מתעורר לחיים. שוב ושוב אנחנו מגלים שבשקט, מתחת לרדאר, נפתחו שם מקומות מעולים: מתחם דפנל'ה שסיפרנו לכם עליו מביא בשורה של התחדשות קולינרית לאזור שלפני שנתיים נסעו בו רק טנקים של צה"ל; גם על לולו קיבוצטריה המצוינת דובר רבות; בכביש 90 עובדים על פתיחת סניף שני; ובלב קיבוץ הגושרים מסתתרת לה לונה - מסעדה איטלקית משפחתית שהיא פנינה צנועה וכיפית.

הסיפור של לה לונה

לה לונה פועלת בשנה האחרונה בצמוד למכולת הקיבוצית בלב הפסטורליה הקיבוצית. רק התושבים המקומיים ומטיילים שמגיעים להתארח במלון הגושרים מכירים אותה. היא נפתחה ב-2021 רק למשלוחים וטייק אוויי של פיצה, וב-2023 - קצת לפני המלחמה - הפכה למסעדה איטלקית עם הושבה. פתח אותה השף איתי תמיר, יליד קיבוץ הגושרים, שהיה השף של מלון הגושרים ולפני כן עבד בטייגר לילי, בשילה ובטאיזו. במלחמה הוא היה מפונה עם המשפחה, אבל די מהר הם חזרו הביתה.

לה לונה היא מסעדה פרקטית, בסיסית ופשוטה. יש בה דלפק שממנו יוצאות המנות, ומאחוריו מטבח. בחלל הפנימי יש כמה מקומות ישיבה, אבל אין באמת סיבה להתמקם דווקא בפנים - הכיף האמיתי הוא בחוץ. רוב השולחנות ממוקמים במרפסת המקורה וברחבה החיצונית, עם דשא וגרלנדות תאורה. הנוף הוא של לב הקיבוץ, עם תושבים מקומיים שעושים קניות ומטיילים עם הילדים. שקט ושלווה, בלי מכוניות, בלי כביש, רק ציפורים מצייצות. בשקיעה השמיים הופכים לצבעוניים, ואפשר להיזכר כמה חשוב פשוט לעצור רגע ולנשום.

אוכל איטלקי מעולה בגליל עליון

למרות המראה הפשוט, שמעיד שלא נעשה פה שום ניסיון לייצר אווירה מסעדתית, התפריט של לה לונה נושא מסרים אחרים. למרות שהוא מורכב משילוב בנאלי לכאורה של פיצות, סלטים ופסטות, כשבודקים את מבחר המנות מתגלות חשיבה מחוץ לקופסה, הבנה ומקצועיות.

בגזרת הפיצות יש 10 וריאציות (50-80 שקלים לפיצה), ואפשר גם להזמין פיצה מבצק כוסמין ופיצה ללא גלוטן. הבצק של הפיצות הוא בצק מחמצת, שמורכב משני סוגי קמח ונאפה ב-350 מעלות באפייה איטית יחסית, מה שהופך אותו לפריך במיוחד. מדובר בפיצה דקה, אבל עם איכויות של פיצה נפוליטנית וטעם חמצמץ שנובע מהתפחה ארוכה.

התפריט כולל פיצה מרגריטה, שאפשר להזמין עם תוספות רגילות כמו זיתים ופטריות או עם תוספות פחות שגרתיות כמו בייקון טלה וחזה אווז; פיצה ביאנקה עם שמנת כמהין, ארטישוק ותרד; פיצה עם ריבת בצל, קייל וגבינת עיזים; פיצה עם גבינת פרובולונה, טלה, פונדו גרנה פדנו, חלמון, פקורינו רומנו וקליפת לימון מגוררת - שהייתה הפתעה מעולה; פיצה רוזה עם פיסטוק קלוי, קרם פרש ודבש; פיצה עם סרדינים, תרד, קליפת לימון מגוררת ואבקת זיתים שחורים; פיצה עם אווז מעושן, גבינת גרויר, דבש, צ'ילי, אגוזי מלך ועלי רוקט; ופיצה עם פפרוני ובה גם לימון כבוש מפתיע. בקיצור, לא ההיצע הסטנדרטי של פיצות במסעדה איטלקית משפחתית.

גם מבחר הפסטות נראה תמים, אבל כולל הפתעות מעניינות כמו ניוקי שמכינים במקום, שיכולים להגיע בגרסת רוסו עם עגבניות שרופות, קליפת לימון מגוררת, קרם פרש ואבן יוגורט (80 שקלים); ורביולי ארטישוק ירושלמי ברוטב חמאת מרווה עם פטריות יער וציר פטריות (70 שקלים). מנת האניולוטי פולנטה שמכינים במקום הייתה הטובה ביותר שטעמתי לאחרונה - האניולוטי עשויים מבצק עדין נהדר, ממולאים בפולנטה קרמית ומוגשים ברוטב חמאה עדין עם יין לבן וגילופי תירס גילי שרוף קלות. מנה מקצועית ומושקעת ביותר (80 שקלים).

עוד בתפריט: מנות פטוצ'יני או רדיאטורי עם רטבים קלאסיים (עגבניות, רוזה, אליו אוליו או שמנת פטריות, 45-48 שקלים) או עם ראגו בקר וירקות שורש (78 שקלים), וגם פסטה קאצ'ו א פפה עם שמנת, ריבת בצל ואווז (70 שקלים).

בגזרת הסלטים תמצאו סלט עלים ופטה עם סלק מוחמץ, תפוח עץ, גבינת פטה ואגוזי מלך; סלט קפרזה קוואטרו עם עגבניות שרי, צנונית, בצל סגול, זיתים וגבינת בוראטה; וסלט קולרבי עם רוקט, גבינת פטה, בצל סגול, שקדים קלויים וצנונית (50-58 שקלים לסלט).

ישיבה על בסיס מקום פנוי

מסעדה מהסוג הזה, שפונה בעיקר למקומיים ובסופי שבוע גם למטיילים, הייתה בקלות יכולה להיכנע לבינוניות ולהסתפק בקהל השבוי שלה. אבל בלה לונה קורה ההפך הגמור, עם שף שמותח את גבולות הגזרה של ז'אנר המסעדות האיטלקיות בארץ, ועושה את זה פשוט וטוב. החסרונות היחידים של לה לונה הם שהיא סגורה בימי שישי, ושהישיבה בה היא על בסיס מקום פנוי.

קיבוץ הגושרים, ראשון-חמישי, שבת 16:00-22:00. לא כשר