כפי שציין הרצוג בנאומו לפני יומיים, חוק יסוד: החקיקה הוא חוק יסוד שאמור לעגן אחת ולתמיד את מערכת היחסים בין רשויות השלטון - הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת, והרשות השופטת. החוק יסדיר את האופן שבו הכנסת מעבירה חוקי יסוד, לעומת חוקים רגילים, ויקבע מתי ואיך בג"ץ יוכל להתערב.
למה זה חשוב?
מדינת ישראל הוקמה כבר לפני כמעט 75 שנה, ועדיין - עד היום טרם הוסדרו היחסים בין הרשויות השונות. יש חלק אחד משמעותי שעדיין חסר בחוקי היסוד של מדינת ישראל. החלק הזה הוא חוק יסוד: החקיקה, והחוסר שלו מסביר במידת מה את הוואקום המשפטי שקיים כיום.
המהפכה המשפטית - סיקור N12
- הערב: נשיא המדינה הרצוג יישא "נאום מיוחד לאומה"
- הנשיא צפוי להושיט לצדדים "חבל הצלה" בניסיון להגיע לפשרה במהפכה המשפטית
- עשרות ראשי ערים נגד אופן גיבוש המהפכה המשפטית: "תגיעו להסכמות"
- האזהרה של שופטי העליון בדימוס: "השינויים ימיטו אסון על ישראל"
כדי שרפורמה משפטית תהיה מאוזנת, היא חייבת לכלול איזונים בין הרשויות - והסדרה כוללת של היחסים ביניהן. גם אם מבקשים לחזק את הכוח של נבחרי הציבור על פני הרשות השופטת, מוכרחים לעשות זאת כחלק מהסדרה כוללת. ללא הסדרה כוללת, הרוב בכנסת, גם רוב מזדמן, יוכל לעשות ככל העולה על רוחו, ואף לשנות את כללי המשחק - תוך כדי המשחק.
כך למשל, בהצעות של לוין ורוטמן, בג"ץ לא יוכל להתערב בחוקי יסוד, אבל גם לא ייקבע הליך מיוחד לחקיקת חוקי יסוד. לכן, כל קואליציה תוכל לשנות עקרונות כלליים בקלות וברוב מזדמן. גרסאות מסוימות של חוק יסוד: החקיקה יכולות לפתור את הקושי הזה.
על מה מסכימים?
בגדול, יש הסכמה רחבה לגבי חשיבות החוק. במערכת המשפטית קוראים כבר שנים להעביר חוק יסוד כזה. "למען הדמוקרטיה בישראל הבו לנו כבר את חוק יסוד: החקיקה", כתב למשל השופט יצחק עמית בפסק דין שניתן לפני כשנתיים.
ולא רק במערכת המשפטית, כך גם במערכת הפוליטית עלו יוזמות שונות לחוק יסוד: החקיקה לאורך השנים, כולל מצד שר המשפטים לוין, שהציע בכנסת הקודמת גרסה משלו. גם שר המשפטים לשעבר גדעון סער הקים בתקופת כהונתו ועדה שתנסח את חוק יסוד: החקיקה, אך המהלך לא הושלם.
כלומר, קיים קונצנזוס רחב למדי בנוגע לחשיבות של חוק יסוד: החקיקה. עם זאת, בשל מחלוקות על התוכן שלו, אף אחת מהיוזמות לא הושלמה.
המחלוקות המרכזיות
כאמור, כמעט כולם מסכימים שהגיע הזמן להסדיר את היחסים בין רשויות השלטון. עם זאת, ישנם הבדלים ניכרים בין היוזמות השונות. אחת המחלוקות המרכזיות היא לאיזו רשות תהיה המילה האחרונה - כלומר אם החוק יכלול פסקת התגברות.
בנוסף, אין הסכמה לגבי המספרים. מי שחושב שחוק יסוד: החקיקה צריך לכלול פסקת התגברות, לא בהכרח מסכים כמה חברי כנסת נדרשים כדי להתגבר על פסיקת בג"ץ. באופן דומה, אין הסכמה על המנגנון המדויק להעברת חוקי יסוד בכנסת, ובאיזה הרכב ורוב בבג"ץ ניתן יהיה לפסול חוקים שסותרים חוקי יסוד.
ההצעה של הרצוג
הנשיא הרצוג מציע שייקבע כי חוקי יסוד יעברו בכנסת בארבע קריאות ובהסכמה רחבה. הדרישה לארבע קריאות מזכירה את הצעתו של השר לוין בכנסת הקודמת. לפי הצעתו של לוין, הקריאה הרביעית תהיה בכנסת הבאה לזו שמעבירה חוק יסוד בשלוש קריאות. מודל כזה יצמצם חוקי יסוד שיקודמו לצרכים פרסונליים או זמניים.
בנוסף, הרצוג מציע שבג"ץ לא יוכל לבטל בכלל חוקי יסוד, כפי שרוטמן ולוין דורשים. לפי הפשרה שהציג נשיא המדינה, בג"ץ יוכל לבטל חוקים רגילים, אבל רק בהרכב ורוב מיוחדים. הנשיא לא ציין מספרים ספציפיים - כלומר, איזה הרכב ואיזה רוב דרושים.
לגבי פסקת התגברות, הרצוג תומך בפסקת התגברות, אך רק ברוב מיוחד. גם בהקשר הזה הוא לא נקב במספר - ולא ציין כמה חברי כנסת יוכלו להתגבר על פסיקת בג"ץ המבטלת חוק.