>> להאזנה לכל הפודקאסטים של "אחד ביום" הקליקו כאן

"משרד החינוך ערוך ומוכן להחזרת תלמידי ותלמידות ז'-י' בערים הירוקות והצהובות, אני מקווה ומאמין כי הממשלה תאמץ היום את הצעתי לחזרה מיידית אל בתי הספר". את המילים האלה אמר שר החינוך יואב גלנט אתמול בצוהריים. גלנט קיווה והאמין, אבל הממשלה לא אימצה את ההצעה. לא חלפה שעה מאז שפרסם את הסרטון, וכבר נחשף ב-N12 כי ראש הממשלה ושר הבריאות החליטו שלא להקדים את החזרה ללימודים - ואפילו לא טרחו לעדכן אותו. שר החינוך אולי הופתע, אבל האנשים שהעניין נוגע להם יותר מכול, המורים, כבר למדו לצפות לכל תרחיש.

בשנה המטלטלת שעברה על מערכת החינוך, המוכנות לבלתי צפוי היא לא הדבר היחיד שלמדו המורים והמורות. מעבר לקפיצת המדרגה הטכנולוגית, הם רכשו תובנות חשובות על מקצוע ההוראה, על מוסדות הלימוד, על התלמידים ועל עצמם. מתוך הקושי שכרוך במעבר ללמידה דרך מסכים צמחו תפיסה חינוכית חדשה, עצמאות, והזדמנות לנער את האבק שהצטבר על תוכניות הלימוד הישנות. חלקם מעידים שזו הייתה השנה המספקת והטובה ביותר שחוו מבחינה מקצועית.

בנימין נתניהו ויואב גלנט בבית ספר בירושלים (צילום: מארק ישראל סלם, פלאש/90 )
צילום: מארק ישראל סלם, פלאש/90

במקרה של חווה טרייטל, מחנכת כתה ד' ומחזיקת התואר "המורה של המדינה" לשנת 2017, השנה האחרונה גרמה לה להתאהב מחדש במקצוע - אבל גם חידדה עבורה את הכשלים במערכת. "פתאום הרגשתי שההוראה שלי מתקרבת לחיים האמיתיים", היא מספרת. "שאני מלמדת אותם מיומנויות שצריך ללמד את כל האנשים שהולכים להיות מבוגרים יום אחד. איך מתנהלים בעולם הזה של כלים טכנולוגיים, איך ללמוד לבד בצורה שמקדמת אותם ולא בצורה שהם חוזרים על מה שהם כבר יודעים. אני חושבת שהרבה מורים הצליחו בזה".

ראית שינוי גם אצל התלמידים?

"בוודאי. קודם כול נולדה אצלם הערכה למרכיב האנושי של בית הספר. היינו עושים מפגש כל בוקר והאיכויות האנושיות שהתפתחו שם פשוט באו ממקום של הוקרת הטוב והכרת תודה, שיש פה מבוגר שמעמיד את עצמו מולם כל בוקר כדי לשמוע מה שלומם ולהשתהות על זה. בבית ספר הדבר הזה היה קיים אבל נלקח כמובן מאליו. הכרת התודה הזאת הצמיחה מערכות יחסים מאוד עמוקות בין תלמידים למורים. הרבה מאוד דברים טובים השתנו לטובה".

בית ספר, קורונה, תלמידים, מורה, כיתה (צילום: AP / FLASH 90, פלאש/90 )
"הקורונה הולידה אצל התלמידים הערכה למרכיב האנושי". ארכיון | צילום: AP / FLASH 90, פלאש/90

איך את מסתכלת על מקצוע ההוראה אחרי השנה הזאת?

"אני יודעת שיש במקצוע הזה אוצרות שאי אפשר לתאר מבחינת היכולת של מבוגרים להוביל ילד. אין גבול לרוחב של הקשר שמורים יכולים לייצר עם ילדים. אבל למדתי עוד כמה דברים. למדתי על היחס של הממסד שלנו למערכת החינוך, וכמה שהרוחב הזה הוא לא מה שמנחה את ההחלטות. וזה כואב. מורים גם עברו הרבה השפלות בשנה האחרונה. בסגר הראשון הייתה המון ביקורת. אמרו שאנחנו לא באמת מלמדים כשבפועל עבדנו 12 שעות ביום. זו הייתה תקופה קשה עבור מורים, אבל אני חושבת שמי שנמצא במקצוע הזה עם הלב שלו המשיך הלאה זה לא שבר אף אחד".

אז השנה האחרונה גרמה לך להתאהב במקצוע, אבל חידדה את הפער בינו לבין המערכת.

"בדיוק. וגרמה לי להצטער על כל ההון האנושי והמוטיבציה שמתבזבזת בתוך הבירוקרטיה והפוליטיקה של המערכת החינוכית. זה צער מאוד גדול כי הילדים האלה יהיו המנהיגים שלנו, ובשביל זה מישהו צריך ללמד אותם היום אמפתיה. אי אפשר ללמד את זה ממקום צר ולוחץ. אמפתיה אפשר ללמוד ממקום רחב, רגוע ואוטונומי. אם לא נתקן את הדברים האלה בתוך מערכת החינוך אנחנו נצמיח מנהיגים עם ראייה צרה, ואני לא חושבת שיש פה מישהו שיכול להרשות את זה לעצמו".

אלעד שמחיוף (צילום: החדשות12)
אלעד שמחיוף | צילום: החדשות12

פרק חדש של "אחד ביום", הפודקאסט היומי של N12, יעלה לאוויר בכל יום - ראשון עד רביעי - באתר N12 ובכל אפליקציות הפודקאסטים. היום אנחנו שואלים: איזה שיעור לימדה הקורונה את המורים? האזינו.