הטרגדיה של "הציוני הנלהב ביותר באיידהו" היא מסר לכולנו

ג'וש (יהושע) בון העביר כמעט כל יום מתחילת המלחמה בצבא. החייל הבודד שאימו כינתה אותו "הציוני הנלהב ביותר באיידהו" רצה להתגייס לצה"ל כבר כשהיה בגן. במהלך המלחמה ביצע בון ז"ל יותר מ-700 ימי מילואים כצלף – בעזה, בלבנון וגם בסוריה. הוא תכנן להתחתן בקרוב, ואפילו לעבור לגור בעוטף עזה. אבל הטראומות שליוו אותו מהמלחמה לא נעלמו גם כשהסיר את המדים: שבועיים אחרי סבב המילואים האחרון שלו הוא שם קץ לחייו.

"הוא היה גיבור שנפשו פשוט התעייפה מהסבל", סיפרה ל-N12 בת זוגו של בון, קרן אוליאל. "אומנם המגן נראה חזק ויצוק כלפי חוץ, אבל כל פגיעה יצרה בו סדקים פנימיים בלתי נראים". הסדקים הכריעו אותו, אך למרות הזיקה הנראית לעין, הוא לא הוכר כחלל צה"ל. בון ז"ל הובא השבוע למנוחות בבית העלמין האזרחי בבאר שבע – ולא בהר הרצל כפי שביקשו בשמו ועבורו בת זוגו וחבריו מהצבא.

ג'וש, ועוד רבים אחרים, נכללים בהגדרה החדשה שהתגבשה בצבא, "נספה בעקבות השירות". המונח נוצר בעקבות מסקנות הוועדה שדנה בהתאבדויות לאחר השירות הצבאי – ועדת אלמוז, בראשות האלוף (במיל') מוטי אלמוז. על המסקנה, שכבר מיושמת בשטח, נמתחה ביקורת רבה מצד לוחמים ומצד משפחות – שתוהות איך אפשר לשלוח את יקיריהן שוב ושוב לחזית בלי להכיר בהם כחללים לאחר שקורה הנורא מכול, ועוד בסמיכות כזו. בעקבות פרסום המסקנות, קרובים של חיילים ששמו קץ לחייהם עתרו נגד ההחלטה, שלדבריהם מפלה בין דם לדם.

במקרה של ג'וש ראוי גם לשאול שאלות על תפקוד מפקדיו. כמה היו ערים למצוקתו, האם זיהו סימנים מדאיגים שהתפתחו במשך קרוב לשנתיים של תעסוקה מבצעית, האם פעלו כראוי כשקראו לו שוב ושוב. אך חשוב לזכור: זה רחוק מלהיות סיפור נדיר. "ג'וש היה אדם שתמיד אמר 'כן' לכל קריאה לשירות וכל רצונו היה להגן על העם שלנו", הוסיפה השבוע בת זוגו. "היו לנו תוכניות להתחתן, להביא ילדים ולעבור לגור בעוטף עזה, אך לצערי הוא נלקח ממני מוקדם מדי".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

1,500 פונים מדי חודש לאגף השיקום

מאז 7 באוקטובר התאבדו לפחות 74 לוחמים. 279 ניסו לשים קץ לחייהם. הנתונים המדאיגים והמכאיבים האלה עלולים לצערנו להשתנות בכל רגע ורגע, והם חושפים רק את קצהו של הקרחון, הסמל הקיצוני ביותר של תופעה שקשה להעריך את ממדיה – ושייתכן שהגל הגדול בה עוד לפנינו.

עד כה הוכרו אלפי נפגעי ומתמודדי נפש חדשים מתחילת המלחמה, והמספר צפוי להמשיך ולזנק: כ-1,500 איש פונים מדי חודש להכרה באגף השיקום, מרביתם בשל פגיעה נפשית – וההערכה היא שיש עוד רבים שאינם עושים זאת, בשל הדחקה או בושה. מכל הפונים החדשים, 35% מבקשים שיכירו בפגיעה הנפשית שלהם, ועוד 25% מעידים על שילוב בין פציעה פיזית לנפשית. במשרד הביטחון העריכו כי עד 2028 יטפלו בכ-50 אלף מתמודדי נפש, וייתכן שגם זו הערכת חסר שאינה מצליחה להבין מה מתחולל בתוך הבית ובתוך הנפש.

על כך יש להוסיף את המאבק המתחולל הן עם משרד הביטחון והן עם ארגון נכי צה"ל. הלומי הקרב, שנושאים פציעות "שקופות", אינם מקבלים זכויות שוות לאלה המוענקות לנכי צה"ל בעלי פגיעות גופניות. הלומי הקרב הקשים ביותר זכאים לכל היותר ל-292 אלף שקל, בעוד בעלי הפציעות הפיזיות הקשות זוכים ל-3 מיליון. רק לאחרונה הטיל בג"ץ צו על תנאי נגד המדינה, וגם נגד ארגון נכי צה"ל, ודרש הסברים לאי-השוויון ולאי-הרחבת זכויות הלומי הקרב.

שינוי המדיניות – והמחסור הקשה

באגף השיקום במשרד הביטחון החליטו על שינוי מדיניות בעקבות הנתונים, מדיניות שניתן להגדירה "שיקום תחילה": הפניית משאבים לטיפול ולהתמודדות עוד לפני ההכרה הרשמית. במקביל הוכפל תקציב האגף מ-5 מיליארד שקל בשנה ל-10, אך אין מדובר רק בעניין של כסף. עוד הוחלט על ליווי צמוד מרגע ההגעה לבית החולים – הצמדת איש קשר לכל פצוע ותחילת טיפולים נפשיים במקביל לאלה הפיזיים.

המגמה היא קודם כול לטפל, וההתמודדות עם הוועדות הרפואיות תתחיל רק אחרי שנה, בתקווה שיהיו ניצנים של שיקום בעקבות המענה הרפואי. כמו כן הוחלט על הקמת עשר חוות שיקומיות ושלושה בתים מאזנים. במשרד הביטחון גם גייסו 400 כלבים טיפוליים, והאפקט שלהם כבר מוכר ומוכח.

במשרד הביטחון פועלים כיום 3,000 מטפלים סוציאליים, אך השמיכה קצרה: כבר כיום, עוד לפני שהוכרו נפגעים רבים מאוד, כל עובד סוציאלי אחראי לכ-50 נפגעים. גם במערכת מודעים לכך שזה נתון לא סביר, היות שלכאורה נדרש מהם ללוות את המטופלים במהלך השנה, כולל ביקורי בית. קשה לראות איך העניין הזה אפשרי מבחינה מתמטית.

בעיה גדולה, קשה ושונה – היא נושא הפסיכיאטרים: כדי לראות פסיכיאטר נדרשים המטופלים לחכות גם חמישה חודשים ויותר. אין מספיק פסיכיאטרים במדינה, לא רק במערכת הביטחון, כדי לעמוד בביקוש ובצורך האקוטי. למדינה כולה אין מענה מספיק בתחום, וההיערכות הלקויה בנושא רק תחריף את המצוקה ההולכת וגוברת.

המבחן של המדינה

עוד בטרם יימצא ה"פטנט" להגביר את מספרם של המטפלים (הרי לייבא אותם ברכש ביטחוני אי אפשר), התחדדה ההבנה שצריך לטפל גם במשפחה של כל פוסט-טראומטי, כי אם המשפחה מתפרקת, לא תהיה רשת תמיכה בכלל. אתגר נפרד הוא שיקום אמון הציבור ביכולת של המערכת לעזור. מקרים חמורים שתוארו בתקשורת ובוועדות הכנסת הציפו שוב את זמני ההמתנה והחששות. דרך אחת להתמודד עם הבעיה, וכבר החלו ביישומה, היא תשלומים עוד בטרם ההכרה – למשל עבור גישה, נגישות והגעה לטיפולים, בתקווה שאלו יובילו לשיפור מהיר.

אחד הדגשים המרכזיים הוא קיצוץ הבירוקרטיה והסדרת נושא הוועדות הרפואיות. הוקמה ועדה בראשות פרופ' שלמה מור-יוסף, שדנה במענה למתמודדי הנפש ולבני משפחותיהם, וצריכה להציג את ממצאיה בשנה הקרובה. עוד בטרם תישמע חוות דעתה, כבר ברור כי יש צורך בטיפול מלווה ומקיף, שכולל גם את הגברת הנגישות לסיוע נפשי וגם סל רווחה שיאפשר להשיג מכונית ודירה. במקביל, ההבנה היא שלמעסיקים – הן הפרטיים והן המשתייכים למדינה – חלק ניכר בפתרון האפשרי: חזרה למעגל העבודה ולשגרה, במקביל לטיפול נפשי ולמעקב, תורמת מאוד לשיקום. לצורך כך מעסיקים של מתמודדי נפש יקבלו מענק או עזרה.

חלק מהאתגרים המוזכרים כאן דורשים מענה רחב ומדינתי, לעיתים גם חקיקה: למשל, בני המשפחות של אותם מטופלים נחשבים "אזרחים" ואינם מוכרים בידי מערכת הביטחון, אך גם הם זקוקים לסיוע – אם מצד הביטוח הלאומי ואם מגוף אחר. משבר הפסיכיאטרים הוא דוגמה נוספת ובולטת עוד יותר: האם תמצא המדינה דרך להכשיר יותר פסיכיאטרים או לקצר את זמן הכשרתם, כדי לשנות ולו במעט את תמונת המצב העגומה?

מדובר באירוע מורכב ולו זוויות רבות, ונדרשים מאמצים בכמה כיוונים במקביל. מדינת ישראל תצטרך למצוא פתרונות תקציב מגוונים ומהירים. היא תימדד במבחן הזה לא רק עכשיו, אלא בעוד חמש שנים, ועשור, כאשר נדע אם הנפגעים ישתקמו ויחזרו לעשייה ולעבודה. אך לצערנו חשוב לזכור שבכל רגע עלולה לקרות טרגדיה נוספת. מדובר בחוב מוסרי מהמדרגה הראשונה עבור אלו שהקריבו וסיכנו הכול למעננו.

אובדנות היא תופעה הניתנת למניעה. אם אדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו – דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות הפנייה. לסיוע במצבי מצוקה:

• "בשביל החיים" – סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו: 03-7487771, path-to-life.org
• סה"ר – סיוע והקשבה ברשת – sahar.org.il
• ער"ן – עזרה ראשונה נפשית – 1201
• המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת – 105