הטרגדיה של "הציוני הנלהב ביותר באיידהו" היא מסר לכולנו

ג'וש (יהושוע) בון העביר כמעט כל יום מאז תחילת המלחמה בצבא. החייל הבודד שאימו כינתה "הציוני הנלהב ביותר באיידהו", רצה להתגייס לצה"ל כבר כשהיה בגן. במהלך המלחמה, ביצע בון ז"ל יותר מ-700 ימי מילואים כצלף – בעזה, בלבנון וגם בסוריה. הוא תכנן להתחתן בקרוב, ואפילו לעבור לגור בעוטף עזה. אבל הטראומות שליוו אותו מהמלחמה לא נעלמו גם כשהוריד את המדים: שבועיים אחרי סבב המילואים האחרון שלו - הוא שם קץ לחייו.

"הוא היה גיבור שנפשו פשוט התעייפה מהסבל", סיפרה ל-N12 בת זוגו של בון, קרן אוליאל. "המגן אומנם נראה חזק ויצוק כלפי חוץ, אך כל פגיעה יצרה בו סדקים פנימיים בלתי נראים". הסדקים הכריעו אותו, אך למרות הזיקה הנראית לעין, הוא לא הוכר כחלל צה"ל. בון ז"ל הובא השבוע למנוחות בבית העלמין האזרחי בבאר שבע - ולא בהר הרצל כפי שביקשו בשמו ועבורו בת זוגו וחבריו מהצבא.

ג'וש, ועוד רבים אחרים, נכללים בהגדרה החדשה שנוצרה בצבא - "נספה בעקבות השירות". המונח נוצר בעקבות מסקנות הוועדה שדנה בהתאבדויות לאחר השירות הצבאי - ועדת אלמוז, בראשות האלוף במיל' מוטי אלמוז. המסקנה, שכבר מיושמת בשטח, זכתה לביקורת רבה מצד לוחמים ומצד משפחות - שתוהים איך ניתן לשלוח את יקיריהם שוב ושוב לחזית מבלי להכיר בהם כחללים כשקורה הנורא מכול, ועוד בסמיכות כזו. בעקבות פרסום המסקנות, קרובים של חיילים ששמו קץ לחייהם עתרו נגד ההחלטה, שלדבריהם מפלה בין דם לדם.

במקרה של ג'וש ראוי גם לשאול לגבי תפקוד מפקדיו. עד כמה היו ערים למצוקתו, האם זיהו סימנים מדאיגים שהתפתחו במשך קרוב לשנתיים של תעסוקה מבצעית, והאם פעלו כראוי כשקראו לו שוב ושוב. אך חשוב לזכור: זה רחוק מלהיות סיפור נדיר. "ג'וש היה אדם שתמיד אמר 'כן' לכל קריאה לשירות וכל רצונו היה להגן על העם שלנו", הוסיפה השבוע בת זוגו. "היו לנו תוכניות להתחתן, להביא ילדים ולעבור לגור בעוטף עזה, אך לצערי הוא נלקח ממני מוקדם מדי".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

1,500 פונים מידי חודש לאגף השיקום

מאז 7 באוקטובר התאבדו לפחות 74 לוחמים ו-279 ניסו לשים קץ לחייהם - נתונים מדאיגים וכואבים שעלולים לצערנו להשתנות בכל רגע ורגע. ואלו הם רק קצהו של הקרחון, הסמל הקיצוני ביותר של תופעה שקשה להעריך את ממדיה - ושייתכן שהגל הגדול בה עוד לפנינו.

עד כה הוכרו אלפי נפגעי ומתמודדי נפש חדשים מתחילת המלחמה, והמספר צפוי להמשיך ולזנק: כ-1,500 איש פונים מדי חודש להכרה באגף השיקום, מרביתם בשל פגיעה נפשית - וההערכה היא שיש עוד רבים שאינם עושים זאת בשל הדחקה או בושה. מתוך כל הפונים החדשים, 35% מבקשים שיכירו בפגיעה הנפשית, ועוד 25% מעידים על שילוב בין פציעה פיזית לנפשית. במשרד הביטחון העריכו כי עד 2028 יטפלו בכ-50 אלף מתמודדי נפש, וייתכן שגם זו הערכת חסר שלא מצליחה להבין מה מתחולל בתוך הבית ובתוך הנפש.

לכך יש להוסיף את המאבק המתחולל הן מול משרד הביטחון והן מול ארגון נכי צה"ל. הלומי הקרב עם הפציעות ה"שקופות" לא מקבלים זכויות שוות לאלו המוענקות לנכי צה"ל בעלי פגיעות פיזיות. הלומי הקרב הקשים ביותר זכאים לכול היותר ל-292 אלף שקלים, בעוד בעלי הפציעות הפיזיות הקשות זוכים ל-3 מיליון שקלים. רק לאחרונה בג"ץ הטיל צו על תנאי נגד המדינה, וגם נגד ארגון נכי צה"ל, ודרש הסברים לאי-השוויון ולאי-הרחבת זכויות הלומי הקרב.

שינוי המדיניות - והמחסור הקשה

באגף השיקום במשרד הביטחון החליטו על שינוי מדיניות בעקבות הנתונים, מדיניות שניתן להגדיר אותה בתור "שיקום תחילה" - הפניית משאבים לטיפול ולהתמודדות עוד לפני ההכרה הרשמית. במקביל תקציב האגף הוכפל מ-5 מיליארד שקלים בשנה ל-10 מיליארד בשנה, אך לא מדובר רק בעניין של כסף. במקביל הוחלט על ליווי צמוד מרגע ההגעה לבית החולים - הצמדת איש קשר צמוד לכל פצוע ותחילת טיפולים נפשיים במקביל לאלו הפיזיים.

המגמה היא קודם כול לטפל, וההתמודדות עם הוועדות הרפואיות תתחיל רק אחרי שנה, בתקווה שיהיו ניצנים של שיקום בעקבות המענה הרפואי. כמו כן הוחלט על הקמת 10 חוות שיקומיות ושלושה בתים מאזנים. במשרד הביטחון גם גייסו 400 כלבים טיפוליים, שהאפקט שלהם כבר מוכר ומוכח.

במשרד הביטחון פועלים כיום 3,000 מטפלים סוציאליים, אך השמיכה קצרה: כבר כיום, עוד לפני שהוכרו נפגעים רבים מאוד, כל עובד סוציאלי אחראי על כ-50 נפגעים. גם במערכת מודעים לכך שזה נתון לא סביר, כאשר על פניו נדרש מהם ללוות את המטופלים במהלך השנה, כולל ביקורי בית. קשה לראות איך העניין הזה אפשרי מבחינה מתמטית.

בעיה גדולה, קשה ונוספת - היא נושא הפסיכיאטרים: כדי לראות פסיכיאטר, נדרשים המטופלים לחכות גם חמישה חודשים ויותר. אין מספיק פסיכיאטרים במדינה, לא רק במערכת הביטחון, כדי לעמוד בביקוש ובצורך האקוטי. למדינה כולה אין מספיק מענה בתחום, וההיערכות הלקויה בנושא רק תחריף את המצוקה ההולכת וגוברת.

המבחן של המדינה

עוד בטרם יימצא ה"פטנט" להגביר את מספרם של המטפלים (הרי לייבא אותם ברכש ביטחוני אי אפשר), התחדדה ההבנה שצריך לטפל גם במשפחה של כל פוסט-טראומטי, כי אם המשפחה מתפרקת לא תהיה רשת תמיכה בכלל. אתגר נוסף הוא שיקום אמון הציבור ביכולת של המערכת לעזור. מקרים חמורים שתוארו בתקשורת ובוועדות הכנסת, הציפו שוב את זמני ההמתנה והחששות. דרך אחת להתמודד עם כך, שכבר החלו ביישומה, היא תשלומים עוד בטרם ההכרה - למשל עבור גישה, נגישות והגעה לטיפולים, בתקווה שאלו יובילו לשיפור מהיר.

אחד הדגשים המרכזיים הוא קיצוץ הבירוקרטיה והסדרת נושא הוועדות הרפואיות. הוקמה ועדה בראשות פרופ' שלמה מור יוסף, שדנה במענה למתמודדי הנפש ולבני משפחותיהם, וצריכה להציג את הממצאים שלה בשנה הקרובה. עוד בטרם תישמע חוות דעתה, כבר ברור כי יש צורך בטיפול מלווה ומקיף, שכולל גם את הגברת הנגישות לסיוע נפשי וגם סל רווחה שיאפשר להשיג מכונית ודירה. במקביל, ההבנה היא שלמעסיקים - הן הפרטיים והן אלו שמשתייכים למדינה - יש חלק ניכר בפתרון האפשרי: חזרה למעגל העבודה ולשגרה, במקביל לטיפול נפשי ולמעקב, תורמת מאוד לשיקום. לצורך כך מעסיקים של מתמודדי נפש יקבלו מענק או עזרה.

חלק מהאתגרים המוזכרים כאן דורשים מענה רחב ומדינתי, לעיתים חקיקתי: למשל, משפחות של אותם מטופלים נחשבים כ"אזרחים" ואינם מוכרים על ידי מערכת הביטחון, אך גם הם זקוקים לסיוע - בין אם מצד הביטוח הלאומי או מגוף אחר. משבר הפסיכיאטרים הוא דוגמה נוספת ובולטת עוד יותר: האם המדינה תמצא דרך להכשיר יותר פסיכיאטרים או לקצר את זמן הכשרתם, כדי לשנות ולו במעט את תמונת המצב העגומה?

מדובר באירוע מורכב עם זוויות רבות ומאמצים בכמה כיוונים במקביל. המדינה תצטרך למצוא פתרונות תקציביים מגוונים ומהירים. מדינת ישראל תימדד במבחן הזה לא רק עכשיו, אלא בעוד חמש ועשר שנים, כאשר נדע אם הנפגעים ישתקמו ויחזרו לעשייה ולעבודה. אך חשוב לזכור שלצערנו בכול רגע עלולה לקרות טרגדיה נוספת. מדובר בחוב מוסרי מהמדרגה הראשונה עבור אלו שהקריבו וסיכנו הכול.

אובדנות היא תופעה הניתנת למניעה. אם אדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות הפנייה

לסיוע במצבי מצוקה:

"בשביל החיים" - סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו: 03-7487771, www.path-to-life.org

סה"ר - סיוע והקשבה ברשת - Sahar.org.il

ער"ן - עזרה ראשונה נפשית - 1201

המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת - 105