רביעיית מטוסי ה-F16 מתיישרת בגובה 300 רגל מעל הכנרת, פותחת מבער, מדלגת במהירות במדרונות הגולן בדרכה מזרחה. המטוסים שומרים על גובה נמוך מאוד, כדי לחמוק מתחת למכ"ם מערכות ההגנה האווירית הסורית. מיד אחרי שהם חוצים את הגבול, המוביל מושך את הסטיק בכוח ומרים אף, דוחף את המצערת קדימה ומטפס לגובה 20 אלף רגל. הגוף כמעט נמעך מעוצמת כוח הכבידה המופעל על הטייסים.
בשלב הזה המטוסים מתהפכים על הגב ומזהים את המטרות הרחק מתחתיהם. עכשיו כבר מערך ההגנה האווירית מזהה את המטוסים התוקפים, ומטח של עשרות טילי נ"מ נורה לעברם: המטוסים חומקים מהטילים המתקרבים, מטילים את הפצצות וממהרים להסתלק במהירות הביתה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
לתרחיש הזה מתכוננים יום ולילה: חיל האוויר ממשיך כל העת בתוכניות האימונים לתקיפה באיראן. האם על כך יבנה בנימין נתניהו את המורשת שלו כראש ממשלה? האם נתניהו אכן מתכנן לתקוף באיראן בכהונה הנוכחית, כפי שמבטיחים מקורביו? עוד מוקדם לדעת מה רוצה ראש הממשלה המסתמן, ובינתיים חיל האוויר הולך ומשלים את הכנותיו המבצעיות לתרחיש הזה בדיוק.
מיד לאחר שהתבררו תוצאות הבחירות, חזר הנושא לדיון: השר לשעבר צחי הנגבי מיהר להעריך כי נתניהו יתקוף באיראן. "להערכתי לא תהיה ברירה ונתניהו יפעל בקדנציה הזו להשמדת הגרעין האיראני – אם לא יעשה זאת, ישראל תעמוד מול איום קיומי", הצהיר בריאיון ל"אולפן שישי".
שר הביטחון בני גנץ, שנערך לעזיבת התפקיד, התייחס גם הוא לנושא: "לישראל יש יכולת לפעול באיראן, ואנחנו מחויבים להמשיך ולחזק אותה. יש לנו מוכנות, יכולות פיתוח, תהליכים ארוכי טווח שאנחנו מנהלים – ולא נרחיב. צריך להכין את האפשרות הזו וצריך יהיה גם לשקול טוב מאוד את הנושא הזה לפני ביצוע". גנץ הזכיר כי כאשר היה רמטכ"ל, ראש הממשלה אז נתניהו החליט שלא לתקוף, והוסיף: "אני חושב שבהקשר הזה נתניהו יהיה שקול".
אומץ לא חסר – אבל גם מכשולים
בתקופה האחרונה בוצע תרגיל מלא בהשתתפות כל כלי הטיס והטייסים, על פי התוכנית המבצעית המתעדכנת של תקיפת מתקני הגרעין. התרגיל כלל טיסה ארוכת טווח ותדלוק אווירי לעשרות רבות של מטוסים, התמודדות עם מערכות הגנה אווירית מסוגים שונים – וגם חילוץ טייסים נוטשים.
סיקור מורחב ב-N12:
- איראן ביקשה מרוסיה סיוע בפיתוח תוכנית הגרעין
- דיווח: איראן תעביר משלוח נשק חדש לרוסיה
- איראן שיגרה טיל חדש – ולא סגרה את הדלת להסכם
- מה התמורה שיקבלו האיראנים מרוסיה?
- דיווח בניו יורק טיימס: ישראל מספקת לאוקראינה מידע מודיעיני על מל"טים איראניים
העובדה שחיל האוויר מקיים אימונים עם חילות אוויר זרים מאפשרת לו לתרגל את אותן טיסות ארוכות טווח ליעדים לא מוכרים – כשאיראן ניצבת לנגד העיניים. המורכבות של תקיפה במעגל שלישי נוגעת בשורה של נושאים שאליהם מתכונן חיל האוויר, והם משתנים בחלקם, ולכן נדרשת התאמה של התוכניות המבצעיות ואמצעי הלחימה:
ראשית – טווח הטיסה: ישראל נמצאת בנקודת חסר, עם מטוסי תדלוק ישנים ובעלי יכולת ספיקה מוגבלת של תדלוק באוויר, וממתינה להגעת מטוסי התדלוק החדשים מתוצרת בואינג, KC-46. שני מטוסים ראשונים מארבעה שנקנו יגיעו רק בעוד שנתיים. המרחק משפיע גם על יכולת החילוץ של טייסים נוטשים. גם כאן חיל האוויר ממתין למסוקי ה"יסעור" החדש מתוצרת לוקהיד מרטין, וגם הם לא יגיעו לפני 2026. אפשר כמובן לתקוף בלעדיהם, אבל זה מכתיב קצב ומגבלות שלא ניתן לפרטם כאן.
שנית – היכולת ליצור ודאות באזורי התקיפה. הכוונה לשליטה מודיעינית בזמן אמת שתסייע באיתור האיומים והמטרות. לטובת העניין הזה מפתחים בישראל יכולות איסוף מודיעיני מהשמיים ומהחלל. גם מטוסי ה-F35 נועדו בדיוק לשם כך: יכולת ליצור מודיעין במהלך התקיפה ולהופכו למטרות.
שלישית – עבודה באזור מאוים במערכות הגנה אווירית רבות וצפופות. היכולת ליצור מודיעין, חסינות אלקטרונית, איתור המטרות, השמדתן וחזרה בטוחה הביתה – כל אלה מצריכים שילוב בין מטוסי ה-F35 עם מטוסי המשימה והלוחמה האלקטרונית מדגמי "עיטם" ו"נחשון".
ולבסוף, הנושא הרביעי – תחושת מסוגלות של הטייסים, שיהיו בטוחים בעצמם ובמטוסיהם וביכולת שלהם לבצע את התקיפה. דווקא כאן לא מוטרדים בחיל האוויר: המשימה ברורה, היכולת והתחושה טובות. גם אומץ לא חסר, לפחות בדרג המבצע.
המהלך של איראן שנועד להקשות את התקיפה
מול התוכניות הישראליות מתפתח אויב שמשתנה ומשתפר כל הזמן. איראן בונה לעצמה מערך הגנה אווירי צפוף מאוד. אתרי הגרעין יורדים עמוק מתחת לאדמה והם מפוזרים במספר מקומות כדי להקשות על התוקפים. דוגמה נוספת לכך התקבלה רק אתמול (רביעי): לפי צילומי לוויין עדכניים, איראן השלימה את חפירתה של מנהרת גישה נוספת, הרביעית במספר, למתקן הגרעיני התת-קרקעי בנתנז. הרפובליקה האיסלאמית פועלת להעביר את הפעילות הגרעינית בנתנז אל מתחת לאדמה, באופן שיקשה על תקיפה. המתחם התת-קרקעי נועד להחליף את המתחם שניזוק קשות בתקיפה המיוחסת לישראל ביולי 2020, וצפוי היה להכיל אלפי סרכזות (צנטריפוגות).
צילום הלוויין שמעיד על המנהרה החדשה (MAXAR):
איראן החלה בשנים האחרונות לפתח בעצמה מערכות נ"מ מתקדמות – כמו Bavar-373. הם מחקים ומעתיקים מערכות רוסיות וסיניות וגם מבצעים "הנדסה לאחור" של מערכות שהצליחו לשים על חלקים מהן את היד – ומפתחים מוצרים טובים משלהם.
אז איך משפרים את יכולת איסוף המודיעין רחוק כל כך מגבולות המדינה? השבוע נערך כנס "גיאו-אינט" של קרן רמון. זו הייתה הפעם הראשונה שבה כל התעשיות הביטחוניות של ישראל נפגשות במקום אחד עם יחידות צה"ל שעוסקות בתחום החלל. המטרה: לדון בשיטות איסוף של מודיעין, אתגרים בממד החלל, אופציות לשיתופי פעולה עתידיים ועוד.
המוטו של הכנס הוא From pixel to intel, כלומר כיצד מייצרים כמה שיותר פיקסלים – שיתורגמו בהמשך באמצעות טכנולוגיות מתקדמות למודיעין איכותי שיאפשר לתקוף משלוח נשק רגיש, או לאתר בורות שיגור בעזה.
החזון של אגף המודיעין ומערכת הביטחון הוא להיות מסוגלים להבין מה קורה בכל נקודה במזרח התיכון, בכל רגע נתון. כדי להגשים חזון כזה, נדרשים מספר כלים, כל אחד קשה יותר מהאחר:
שדרוג משמעותי של לוויינים, שיכולים להגיע לרזולוציה גדולה באזורים נרחבים; סנסורים רגישים שניתן להרכיב על כלי טיס בלתי מאוישים, שיכולים לצלם בטווחי זמן קצרים נקודות מרוחקות במזרח התיכון; ויכולות בינה מלאכותית מתקדמות שמאפשרות לעבד את כמות המידע האדיר הזו ולהפיק ממנה תובנות קצרות וחותכות, מבלי ללכת לאיבוד בעושר המידע. המשימה היא למעשה ליצור מכונה שיודעת לסרוק, פשוטו כמשמעו, את הגיאוגרפיה, ולספק תובנות בכוחות עצמה – או בשם אחר "גיאו-אינט" (מודיעין גיאוגרפי), כשם הכנס.
בישראל הבינו שאם כל גוף ינסה לעשות את זה לבד, זו תהיה משימה כמעט בלתי אפשרית. לכן הכנס איחד תחת קורת גג אחת את כולם: התעשייה האווירית, אלביט, רפאל, יחידה 9900, ISI (אימאג'סט אינטרנשיונל) – כל הגופים הביטחוניים המתקדמים בישראל – כדי לשבת יחד ולדון על שיתופי פעולה שאמורים להבטיח את עליונותה המודיעינית של ישראל ופריצת דרך טכנולוגית.
הפגיעות "על הדרך" – והסיכון המחושב באוויר
ועד שזה יקרה, איראן ממשיכה להעביר לסוריה מערכות הגנה אווירית. זו גם ההזדמנות שלה לבדוק את יכולותיהן מול מטוסי חיל האוויר הישראלי וגם ניסיון של טהראן לכונן מערך הגנה צפוף שימנע את התקיפות המרובות של ישראל. כך מנסה איראן, באמצעות סוריה, לקבוע משוואת הרתעה מול ישראל ולאפשר ליריבים של ישראל להצטייד ביכולות גבוהות יותר מול חיל האוויר.
המערך היחיד שגדל בשנים האחרונות בסוריה הוא מערך ההגנה האווירית. מערכי הטילים והרקטות נשחקו כולם, אפילו מטוסי הקרב של סוריה. מולם מספר סוללות הנ"מ הולך וגדל, בסיוע רוסיה ואיראן. עיקר הסוללות הוצבו מסביב לדמשק ובאזור קו החוף, אזורי השליטה האסטרטגיים של משטר אסד.
ישראל מבחינתה מתמקדת בפגיעה במשלוחי הנשק האלה – מערכות נ"מ וסוללות שמגיעות מאיראן. וגם כאשר תוקפים משלוחי אמל"ח, "על הדרך" מורידים גם מכ"מים ורכיבים נוספים שמשמשים את מערך הנ"מ הסורי – וכל זאת תחת ההנחיה לצה"ל להישאר מתחת לרף המלחמה. הפלת מטוס ונפילת אנשי הצוות עלולות להביא לידי מלחמה, ולכן נלקחים סיכונים מחושבים בתכנון המבצעי שישיג את המטרה לפגוע ביריב, לצמצם באופן ניכר את יכולותיו מבלי להיכנס למערכה כוללת בצפון.
המטוסים התוקפים יודעים באמצעות מערכות אלקטרוניות להגן על עצמם משיגורי טילים ונעזרים במטוסי המשימה של חיל האוויר בעלי יכולות לוחמה אלקטרונית שמשבשים את המכ"מים והטילים של האויב. גם נתיבי הכניסה והיציאה וגובה הטיסה מתוכננים כך שיצמצמו למינימום את סיכויי הגילוי וההיפגעות של המטוסים התוקפים. זו יכולת שנבנתה במטה חיל האוויר ובטייסות: להוציא לפועל תקיפה תוך תכנון קפדני של אלפי פרטי מידע, מודיעיני וטכני, כדי להבטיח את שלומם של הטייסים.
דפוס הפעולה הזה מאפשר סיכויי הצלחה גבוהים, אבל לכולם ברור שאין תעודת ביטוח, בוודאי לא בוודאות של 100%. לפעמים ידחו תקיפה אם אחד התנאים לא מתקיים, ויבחרו בדרך אחרת לפעול כדי לעצור את משלוח הנשק. קרה שנשלחו לעבר מטוסי חיל האוויר מטוסי קרב סוריים, אבל זה קורה מעט, והם בעיקר מתמקדים בשיגור טילי נ"מ. בשלוש השנים האחרונות נורו לעבר מטוסי חיל האוויר יותר מ-1,800 טילי נ"מ, ורק אחד פגע. זה קרה ב-2018: במהלך תקיפה בסוריה, מטוס F16 היה מעל שטח ישראל כשנפגע מטיל 8-SA, אנשי הצוות נטשו – פצועים – וצנחו בשטח ישראל. הלקח נלמד: שונו שיטות פעולה כדי לנסות להבטיח שזה לא יישנה.
השינוי בשיטות התקיפה והתיאום עם הרוסים
הסורים, ודרכם האיראנים, צוברים ניסיון מבצעי בהפעלת מערכות הגנה אווירית מול חיל האוויר, והיכולת שלהם משתפרת. זה מכריח את חיל האוויר ללמוד ולהשתנות כל הזמן. החיל משנה את שיטות התקיפה שלו כדי להתמודד טוב יותר עם היריב. ועדיין, האופן שבו פועל חיל האוויר במערכה שבין המערכות (המב"ם) אינו דומה לאופן שבו יפעל במלחמה – יש יכולות ושיטות שנשמרות רק למלחמה כוללת כחלק מגורם ההפתעה. לכן מטוסי חיל האוויר חודרים לתוך שטח האויב ומסתכנים.
הטייסים הישראלים רואים ושומעים את הטייסים הרוסים בשמי סוריה. הם פועלים במרחב ולכן יש מנגנון שהוקם ופועל כל העת למניעת חיכוך מול הכוחות הרוסיים באזור. כשנשאל אם יצא לו לדבר ברשת הקשר מול טייסים רוסים ולהרחיקם מאזור פעולה של חיל האוויר, ענה באחרונה מי שענה שיש דברים שלא ניתן להרחיב עליהם. היו פעמים שעצם קיומו של מנגנון מניעת החיכוך מנע בוודאות התנגשות בין הצדדים, וגם עצר הסתבכות מדינתית.
בלבנון אין יותר לחיל האוויר מרחב חסינות מלא: חיזבאללה מצטייד במערכות נ"מ מתוצרת איראן. אין מדובר במספרים גדולים, וחלק לא מבוטל נפגע בתקיפות חיל האוויר עוד כשהגיעו לסוריה ולפני שחצו את הגבול, אבל מעט כן הצליח לעבור. זה מספיק כדי שחיל האוויר יתייחס אחרת למרחב האווירי של לבנון. גם באופן שבו הוא טס בשמי מדינת הארזים, וגם בתוכניות המבצעיות ליום פקודה.
ההתאמות בקורס הטיס ושאלת עיתוי התקיפה
אז איך מכשירים את דור הטייסים הבא למורכבות המשימות החדשות? המערכות שיידרשו להפעיל הן יותר ויותר מתקדמות ומצריכות איכות אנשים גבוהה מאוד. 80 פרחי טיס בסך הכול יסיימו את הקורס בשני מחזורים בשנה. זה דור איכותי, חכם, בוגר ומתוחכם – כך אומרים בבית הספר לטיסה של חיל האוויר – אבל גם כזה שמתקשה לצעוד במקום, לא סגפן ולא מצליח להתרכז בדבר אחד לאורך זמן. לכן צריך לעשות התאמות כדי לאפשר לדור הטייסים הזה להצליח במשימה – באופן שבו בוחרים אותם ובאופן שבו ממצים את הכישרון.
בחיל האוויר כבר החלו בשינויים בהכשרה, למשל קיצור זמן הכשרת טייסי הקרב ונווטי הקרב בחצי שנה מחמש שנים (שנתיים מתום הקורס) ועד הפיכתם למבצעיים בטייסת לארבע שנים וחצי. בעתיד תקוצר ההכשרה לארבע שנים, מתוך ההבנה שצריך למצות מהר את כוח האדם. גם את קורס הטיס עצמו, שאורך שלוש שנים וכולל תואר אקדמי, בוחנים אם ניתן לקצר – אך עדיין לא התקבלה החלטה בעניין.
בישראל לא יודעים מה יעלה בגורל הסכם הגרעין. יחסי הכוחות השתנו כעת עם הסיוע שמעניקה איראן לרוסיה במלחמתה באוקראינה. ההערכה בירושלים היא שהאיראנים יבקשו אתנן על מכירת המל"טים למוסקווה. בסופו של דבר תקיפה באיראן אינה רק מבצע צבאי, אלא היא גם מכלול עצום של שיתוף פעולה צבאי ומודיעיני בין מדינות ידידות וארה"ב בראשן. של מוכנות העורף בישראל ומערכי ההגנה מפני טילים שעדיין נמצאים בבנייה. ובחירה של העיתוי. ישראל עוד רחוקה מהמקום הזה, מי יודע אם הפעם יהיה לנתניהו האומץ ללכת עד הסוף.
כל תוכן הכתבה אושר לפרסום על ידי הצנזורה הצבאית.