בדיוק 11 שנים עברו מדצמבר ההוא בבית שמש, נעמה מרגוליס הייתה אז ילדה בכיתה ב' והסיפור שלה הסעיר מדינה שלמה. נעמה הקטנה הותקפה בדרכה לבית הספר בבית שמש. חרדים קיצוניים קיללו וירקו עליה כי היא לא הייתה לבושה בצניעות לדעתם. אחרי שסיפורה שודר ב"אולפן שישי" יצאו אלפים להפגין ברחובות העיר, שהפכה לסמל ההדרה.
בכתבה שהציתה את המאבק ב-2011 נראית נעמה הקטנה, שעלתה לארץ עם הוריה מארצות הברית, מספרת שמה שהכי מפחיד אותה היא הדרך מבית הספר הביתה - 300 מטר.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
נעמה בת ה-18 ואימה הדסה צופות בכתבה ההיא. "הם רוצים שאני אתלבש כמו חרדית ושאני אתן להם את הבית ספר", אומרת נעמה הקטנה בכתבה. והדסה, שמרואיינת שם גם היא, מוסיפה: "לא נעים שקוראים לנו בשמות, לא נעים לי שאני הולכת במדרכה ולא נעים לי שמישהו מהם עובר לידי ואני לא יודעת אם הוא יירק עליי או יקלל אותי".
"יש פה ילדות קטנות, יורקים עליהן?", אני שואל בכתבה מ-2011 את אחד מתושבי בית שמש החרדים. "נכון, כי הם לא הולכים צנוע, זה מפריע לי, אני אדם בריא", הוא אומר ומאשר: "לירוק על ילדה שלא מתנהגת כדין תורה – נכון". "ילדה בת 7?", אני מקשה. "ילדה בת 7, כן", הוא ממשיך בשלו.
"איכס", אומרת הדסה כשהיא צופה בדברים.
"יש רבנים והרבנים נותנים לנו את הכוח איך אישה צריכה להתנהג כשהיא הולכת ברחוב וככה זה צריך להיות", ממשיך החרדי בכתבה. ואז נעמה הקטנה נשאלת איך זה לגור בבית שמש והיא עונה "מפחיד".
"אני זוכרת שזאת הייתה תקופה מאוד מפחידה בשבילי, מאוד מלחיצה", אומרת נעמה כשהיא צופה בכתבה מאז. "אני זוכרת את הפחד ללכת ברחוב, הפחד שאני אפגע".
כמה שנים לא היית שם?
"מאז שעזבנו", היא מחייכת במבוכה
בזמן שהמדינה סערה ואלפים הגיעו לעיר להפגנות מחאה בעקבות סיפורה של נעמה קרא בנימין נתניהו שהיה ראש הממשלה באותם ימים: "לעצור ולפעול נגד מי שיורק, מי שמרים יד, מי שמתנקם".
"אני זוכרת שזאת הייתה תקופה מאוד מפחידה בשבילי, מאוד מלחיצה. אני זוכרת את הפחד שאני אפגע"
נעמה מרגוליס
עוד על סיפורה של נעמה מרגוליס ב-N12:
- זו העת לצעוק "עד כאן" בשביל נעמה
- האברך שעורר סערה: משמיצים אותנו
- אלפים הפגינו: "כולנו נעמה"
- נעמה מרגוליס חוזרת ללימודים
- משפחת מרגוליס עוזבת את בית שמש
"תקופה קשה, היה מאוד קשה"
כשחזרנו לבית שמש החודש נראה שהעיר רגועה ומנומנמת, אבל הפשקווילים הקוראים למאבק איתנים ולמלחמה על השבת עוד יובילו אותנו לשדה הקרב הנוכחי.
חזרנו לזכי צבר, תושב העיר כבר למעלה מ-40 שנה, שהיה שם גם במאבק ההוא. "אתה עכשיו מזכיר נשכחות", הוא אומר. "עושה לי לא טוב".
למה?
"תקופה קשה, אתה יודע, היה מאוד קשה".
"יש במדינה שנאת חינם נגד חרדים, כאילו שאנחנו עם אחר", אומר לזכי חרדי בכתבה מאז.
"אף אחד אחד לא שונא אתכם", עונה לו זכי.
יש עוד מתח?
"פחות, דברים נרגעו. הבנו שיש רוב חרדי".
אז המסורתיים והחילונים פשוט זהו הרימו ידיים?
"אין ברירה אם יש רוב, מה אתה יכול לעשות. זה לא בית שמש, זה לא רק שם, הוא אומר בצער. סוף עונת התפוזים".
חרדי שעובר שם ושומע את הדברים אומר בתגובה: "אני באמת התחלתי לשמוע מה שהוא מדבר, הוא מצייר לך תמונה כאילו שבית שמש, קיצוניים, זה נשמע כל כך 'וואי אני מסתובב פה, כבד לי על העיר שלי. זה נעלם לי בין האצבעות'. זה סתם להגיד 'שמעו חבר'ה אתם זוכרים את בית שמש של אז, בואו זה עדיין בכותרות, אני מרגיש פה דחוי ובזוי'".
"אותו לא מעניין מה אני אומר, אותו מעניין מה הוא אומר", אומר זכי בתגובה.
"בסוף האנשים צריכים מקום לגור בו"
ב-11 השנים שעברו השתנתה בית שמש באופן דרמטי. העיר כמעט הכפילה את מספר התושבים שלה. עיקר הגידול הוא בשכונות החדשות שנבנו עבור הציבור החרדי, שמהווה היום לפחות 70% מהאוכלוסייה.
רפי פרלשטיין הוא יועץ פוליטי ששימש גם כדובר העירייה וגם הוא לא שוכח את הימים ההם של 2011.
"מדינת ישראל שלחה את החרדים לפה כפתרון למצוקת הדיור החרדית", הוא אומר.
נכון, והם עשו את זה בלי לעדכן את העיר.
"נכון, וזה סיפור אחר. בסוף האנשים צריכים מקום לגור בו".
אתה מבין שלא היה מעולם אף נציג ממשלה שעמד פה ואמר את זה? ולא במקרה.
"פחדנים".
וזה טוב לבית שמש שהיא תהיה עיר חרדית?
"לא".
אז יש פה בעיה.
"מסכים. אני אמור לפתור את כל הבעיות?".
אתה זוכר את הכתבה?
"בטח שאני זוכר".
איפה היית אז?
"הייתי נער בן 15. אני זוכר את עצמי נער צעיר שמשתחרר מהישיבה והייתה פה ברחובות תחושה של מלחמה על הבית".
איך זה היה להיות חרדי אז?
"הצליחו לגרום לי להרגיש כמיעוט נרדף".
"הייתי נער בן 15. אני זוכר את עצמי נער צעיר שמשתחרר מהישיבה והייתה פה ברחובות תחושה של מלחמה על הבית"
רפי פרלשטיין, יועץ פוליטי
תוכנית החלוקה
ב-2011 נאמה הדסה באחת ההפגנות למען החילונים בעיר: "הרבה שואלים אותי אם אני מתכוונת לעזוב. אני אומרת בשום פנים ואופן לא".
בשיאה של המתיחות באותם ימים עלתה הצעה לחלק את בית שמש לעיר חרדית ולעיר חילונית. שר הפנים אלי ישי התנגד אז באופן נחרץ. ישי אמר את אז זה בגלוי: עיר חרדית לא תשרוד כלכלית בלי החילונים - והוא צדק. גם בלי הפיצול, אבל עם רוב חרדי, בית שמש של ימינו היא עיר ענייה.
"אני חושבת שהתמונה פה היא מאוד מאוד מורכבת", אומרת ראשת העיר עליזה בלוך. "ואני חושבת שעובדה שאנחנו בוחרים לחשוב טוב איך מוציאים חרדים לשוק העבודה, איך מקימים פה אזורי תעשייה - זאת המשימה הלאומית של מדינת ישראל, שבית שמש זאת הבבואה שלה".
"כמו שבהרצליה לא הפכו את הרצליה לסמל של רוצחים, אחרי שהנערים רצחו את דרק רוט, האתגר שלי לא להפוך את בית שמש לאירוע של כמה קיצוניים שעושים דברים בעייתיים"
עליזה בלוך, ראשת העיר בית שמש
בלוך היא מנהיגה לא חרדית שהצליחה להיבחר נגד כל הסיכויים והמשימה שלה היא לבנות ולפתח את בית שמש. להוכיח שזה אפשרי.
"כמו שבהרצליה לא הפכו את הרצליה לסמל של רוצחים, אחרי שהנערים רצחו את דרק רוט, האתגר שלי לא להפוך את בית שמש לאירוע של כמה קיצוניים שעושים דברים בעייתיים".
"הם אנשים שמתנגדים מהותית לקיומה של מדינת ישראל"
אבל הפלגים הקיצוניים לא נעלמו לשום מקום, הם כאן ומדי כמה חודשים יש אירוע חריג, תקיפת חיילת, הדרת נשים - בדלנות מתמשכת - ככה נראים הרחובות שלהם. "הם אנשים שמתנגדים מהותית לקיומה של מדינת ישראל", מסביר פרלשטיין.
כמה יש כאלה?
"אני מדבר איתך על אלפים בודדים".
אבל אלפים בודדים יכולים לעשות בסוף רעש ונזק עצום.
"לחלוטין".
ואין אף אחד שיכול לעמוד מולם?
"לדעתי לא. כל גורם רשמי מטעם מדינת ישראל שרק מעז להכניס את האף שלו לשכונות האלו מתחרט על הרגע שהוא עשה את זה, כי הם מדינה בתוך מדינה".
בכתבה ההיא מלפני 11 שנה צילמנו גם את שלטי ההפרדה בין נשים לגברים ברחובות, ועל זה אמר ראש הממשלה דאז נתניהו "אני מבקש ממשרדי הממשלה ומהרשויות האכיפה לפעול להסרת שלטים שמפרידים מדרכות, אין לזה מקום במדינה דמוקרטית חופשית".
הם עוד שם השלטים?
פרלשטיין: "כן".
למה?
"זה כישלון עצום של משטרת ישראל של רשויות אכיפת החוק שלא עושות שום דבר. משטרת ישראל היא משטרה פחדנית".
אתה יודע איפה הדסה ונעמה היום?
"לא".
פה הן כבר לא.
"אני יכול להבין אותן".
לא מפתיע אותך.
"לא, הן עברו אירוע מאוד קשה. הלב שלי איתן".
אבל גם לא היה להן עתיד פה, אתה אומר.
"לאף אחד. הדמוגרפיה עושה את שלה".
"לא היה לי עור מספיק עבה כדי להישאר בעיר"
שנתיים אחרי האירוע, ב-2013, עזבה משפחת מרגוליס את בית שמש. זה קרה אחרי שהדסה ניסתה אז להוביל שינוי נוסף בעיר - לשנות את דרך הטבילה של נשים במקווה וכאן קמו נגדה חברות שלה. "כנראה שלא היה לי עור מספיק עבה כדי להישאר ולהתמודד עם זה ולהגיד אני ממשיכה", היא אומרת.
נעמה, את זוכרת את היום שעזבתם את בית שמש?
"יש לי תמונה בראש שאנחנו יושבים באוטו וזהו, זה הדבר היחידי שאני זוכרת".
הדסה שותקת, מבטה מלא צער.
ושום דבר לא אותו דבר מאז.
"אני מישהי לגמרי אחרת מאז", אומרת הדסה. "לאט לאט עברנו דירה, הורדתי את כיסוי הראש. התחלתי לא לשמור שבת בסתר בחדר. במשפחה שלי לא ידעו. בנג'י, שהוא ידע שאני כבר לא שם - הוא גם עבר למקום שאני בו. זה הרגיש כמו משהו טבעי, שפשוט קרה. זה קרה במשך כמה שנים".
ואיזה בית זה היום?
"לא דתי".
"זה אובססיה נגד החרדים"
בחזרה לבית שמש 2022. ברוכים הבאים לשכונת נווה שמיר- שכונת המריבה החדשה בעיר. השכונה הזאת סומנה על ידי ראשת העיר כשכונה חדשה המיועדת לציבור הציוני - לחילונים ולדתיים לאומיים.
כדאי להתעכב פה על שמות הרחובות. "שים לב שבווייז, השם ישמור, כתוב שרה אהרונסון", אומר פרלשטיין.
בעירייה ביקשו, לא במקרה, לתת לרחובות בשכונה שמות של נשים, "ואז רגע לפני שאישרו את המתווה, הגיעו כל מיני רבנים מאוד מסוימים ואמרו שהמתווה הזה לא מקובל עליהם. שלא מקובל עליהם שייכתבו בשלטים שמות פרטיים של נשים. למשל רחוב חנה סנש, השם ישמור, אסור שיהיה כתוב חנה", אומר פרלשטיין.
איך זה נגמר?
"זה נגמר בזה שהגיעו לאיזושהי פשרה דבילית, שבמקום שיהיה כתוב רחוב חנה סנש, אז כתוב רחוב סנש, ומלמטה בקטן השם חנה סנש".
"כל מיני רבנים מאוד מסוימים אמרו שלא מקובל עליהם שייכתבו בשלטים שמות פרטיים של נשים. למשל רחוב חנה סנש, השם ישמור, אסור שיהיה כתוב חנה"
רפי פרלשטיין
פרלשטיין מצביע על רחוב אנה פרנק, "סליחה, רחוב פרנק, על שם אנה פרנק", הוא מתקן את עצמו.
ואלו לא התוכניות היחידות שהשתבשו לעירייה. השכונה אמרנו יועדה לתושבים ציונים, אבל משרד השיכון פתח כאן מכרזים של מחיר למשתכן, וכך נוצר מצב שלצד חילונים עם דגלי ישראל במרפסת, גרים באותו הבניין גם חרדים, ביניהם גם חרדים קיצוניים.
"פה אגב כל הבניין שלנו חילונים מלבד אחד שהוא חסידי", אומרת אחת השכנות.
"השכונה הייתה מיועדת לנו - חילונים, משפחות צעירות", אומרת שכנה אחרת. "אני בת 21, יש לי שני ילדים ואני מרגישה לא בנוח. יש פה גינה ממש יפה, אני מרגישה לא בנוח לרדת עם הילדים".
למה?
"כי אני מתלבשת לא לטעמם, אני עכשיו אלך, יסובבו ככה את הראש. היום הלכתי לזרוק זבל שזה הדבר הכי בסיסי שיש והייתה קבוצה שהתאספה שמה ליד בית הכנסת ופשוט זזו כאילו אני מצורעת. אני בן אדם. הם רוצים שהשכונה תהיה חרדית, תולים פשקווילים, צועקים שאבעס, צועקים שיקסע, דברים שאי אפשר לחיות ככה ביחד".
"זה בא משני הצדדים, אין פה רק צד אחד, ואין פה כיוון אחד", מנסה לחדד שכנה חרדית והעניינים מתחממים למריבה בין השכנים שמדגימה כיצד השכונה החדשה הפכה זירת התגוששות - קרב על טריטוריה ובקרב הזה הכול מותר.
"כמה מהחרדים הקיצוניים התקינו למשל צופרי שבת במרפסות", אומרת אחת השכנות. "אתה לא יודע איזה עוצמתי זה". "החלונות שלי סגורים ואני שומע את זה כאילו זה בתוך הבית", אומר שכן חילוני נוסף. "ככה כל שבת לפני הכניסה".
וכשביקשת להנמיך?
"לא מעניין אותם".
מה התוכנית שלהם?
"שאני אקום ואני אברח מפה, ממש ככה".
שכן חרדי מסייג: "זה אובססיה נגד החרדים. זה מציאות שגרים פה חרדים, זה לא משהו מדומיין".
"היום אותו מקרה לא היה קורה. לא הייתי שותקת. הייתי נעמדת שם ומעמידה את הבן אדם במקום. צועקת עליו"
נעמה מרגוליס
שני הצדדים מנסים להיאחז בקרקע. זאת המציאות המורכבת שאיתה צריכה להתמודד ראשת העיר והיא עדיין משוכנעת שזה יכול לעבוד.
"אני חושבת שהיא תהיה שכונה מצוינת עם איכות חיים מצוינת", אומרת על נווה שמיר ראשת העיר בלוך. "ואני מציעה לך, אם אתה מחפש דירה איכותית, לקנות עכשיו, לפי שיהיה יקר יותר. שלא תגיד שלא אמרתי לך".
בינתיים סיפר לנו מישהו שקבוצת החרדים שמנהלת את המאבק כבר בחרה שם חדש לשכונה. במקום נווה שמיר יקראו לה נווה התורה.
אנחנו מבקרים בבית כנסת מאולתר שהקימו באחת הדירות בפרויקט.
זה חוקי?
"אין לי מושג אני לא בדקתי", אומר אחד הנוכחים. וחברו מסביר: "בעצם אסור לעשות בית כנסת בדירה, אבל הגישו בקשה לשינוי ייעוד".
הרי העיר הזאתי בית שמש יש לה פצע נכון? לפני 10 שנים יחסי דתיים חילוניים הגיעו פה להתנגשות. בסוף לאן זה הולך? אני שואל אותם.
"אם אתה יודע קצת היסטוריה, בכל מקום שרבו חילונים וחרדים, בכל המקומות החילונים בסוף התייאשו ועזבו", אומר אחד מהנוכחים בבית הכנסת.
אומרים החילונים בצד השני 'אנחנו פה, הפעם אנחנו לא נלך'.
"מי אומר את זה, החילונים? שיתמודדו. יש לזה תרופות", אומר מישהו אחר.
"אני אגיד לך משהו ואני אגיד משפט שהוא לא פוליטיקלי קורקט", מסכם פרלשטיין, "אני חושב שהחילונים מטומטמים ולמה? כי צעיר בקהילה החרדית שבא לשכונה החדשה בבית שמש והשכנים שלו לא רוצים אותו שם, הוא מרגיש הוא נכנס למלחמה. וברגע שהוא נכנס למלחמה הוא הופך לשגריר של המלחמה והוא יגרום לכל החברים שלו ולכל המשפחה שלו לעשות כל מה שהם יכולים לקנות דירות שם. והם הם יגרמו לקרובים שלהם לבוא ולקנות דירות שם. והחילוני שמרגיש טיפה לחץ – קם והולך. זאת הסיבה".
זה קצת מרמז לאן הולך הקרב הזה ברמה של המדינה גם?
"יכול להיות".
"אני מאוד גאה בה"
11 שנים עברו, הפצע עדיין פתוח ונעמה, הילדה מבית שמש, מתגייסת לצה"ל. הולכת לשאת בנטל.
הדסה: "אני מאוד גאה בה. אבל אני כבר מתגעגעת. שרק יהיה לה טוב שתחזור לסופ"ש".
הסיפור של בית שמש נשאר משל מדויק למה קורה במדינת ישראל. לעתיד המצפה לנו מעבר לפינה, ולנעמה מרגוליס יש לקח מאוד ברור ממה שקרה אז: "היום אותו מקרה לא היה קורה", היא מצהירה. "לא היה קורה דבר כזה אצלי. לא הייתי שותקת. הייתי נעמדת שם ומעמידה את הבן אדם במקום. צועקת עליו. הייתי יורקת עליו בחזרה. סתם. אבל לא היה קורה. זה לא היה קורה".